הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון צילום: יח"צ

אדם אחד בא ליועץ זוגיות מנוסה, ותלונה בפיו – אשתי פסיבית מידי. היא כמעט ולא שותפה בבישולים ובניקיונות הבית, אני עושה את הרוב. אני מוכן בשמחה לתת חלקי, אבל האם זה נורמאלי שאני אעשה את הרוב.

וחוץ מזה – היא שקטה כזאת. אם אני לא ידבר, תהיה אצלנו בבית דממה. אני כל הזמן חייב ליזום וליצור נושאי שיחה.

די, נמאס לי!

וכך, המשיך לדבר ולהתלונן אותו אדם באריכות מופלגת, ופסק מדיבוריו רק אחרי שעה ארוכה...

היועץ, הבליע חיוך קטן מתחת לשפמו, ופנה אל הבעל בבקשה – עצום למספר דקות את עיניך, תתרכז, ותנסה להיזכר בתקופה שנפגשת עם אשתך לקראת החתונה. לאחר ש'תחייה' את אותה תקופה, אמור לי בבקשה - מהי הנקודה המצוייה אצל אשתך, שהכי מצאה חן בעיניך, והביאה לכך שהתחתנת איתה?

מיודענו עצם את עיניו, התרכז, ובקושי הצליח להתאפק שתי דקות. הוא זקר את ראשו, ואמר בהחלטיות – כשנפגשתי עם אשתי, הרגשתי שהיא מעצימה את כוחות החיים שלי. היא נתנה לי כל כך הרבה מקום וחיזקה אותי. תבין, אני אדם דומיננטי מטבעי, ולאשתי יש יכולת הקשבה מופלאה, התאמנו ממש כמו מכסה לסיר...

היועץ חייך, וכמו שכולכם מבינים אמר – אם כך, בשבילך אשתך היא מצויינת. אתה חייב לידך אדם פסיבי שיקשיב לך. תגיד, אתה אוהב לבשל? כדאי שתבדוק את זה...

משל זה, (שאינו סיפור אמיתי, אבל קרה כל כך הרבה פעמים אצל כל כך הרבה יועצים זוגיים, ולמעשה קורה בבתים של כולנו...), יתרץ לנו קושיא גדולה על דבריו של אחד מגדולי חכמינו.

עוד באותו נושא:

ידועה ומפורסמת מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בקשר לתחילת פרשת נח (סנהדרין קח, א) - "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים. אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף".

אם כן, כדברי רש"י בפרשתנו, רבי יוחנן דרש את נח לגנאי, שרק בדורו היה צדיק, כי רק בדור של רשעים נח נחשב צדיק, אבל בדור אחר של צדיקים לא היה נחשב צדיק.

וכבר נשתברו תילי תילים של קולמוסים, מהו הגנאי של נח, ובדרך כלל נסובו ההסברים סביב מדרש נוסף (דברים רבה פי"א) ששם מובא שמשה רבינו אומר לנח – "אתה הצלת את עצמך, ולא היה בך כוח להציל את בני דורך". כלומר, החסרון של נוח שדאג רק להצלתו שלו מהמבול, ולא הציל את בני דורו. וכפי שמופיע בלשון החסידית – נח היה 'צדיק בפרווה', כבעל פרווה שמחמם רק את עצמו, ולא היה כאברהם ומשה שהיו 'צדיק בתנור', וחיממו וקירבו את בני דורם.

וכדקדוקו של בעל 'אור החיים' הקדוש, "אלה תולדות נח, נח", שהציל בזכויותיו רק את נח, ולא את בני דורו.

האמת היא, שתופעה זו, של פגם מסויים שמוצאים באדם גדול, גורמת לכך שהדרשות סביב דמותו חופרות ומעמיקות כל העת בפגם שלו. תופעה זו קיימת גם בדמויות נוספות. אך עניין זה מעורר גם תמיהה - הרי, בסופו של דבר, נח היה אדם גדול שעמד לבדו בצדקתו מול כל בני דורו, ונבחר משמיים להמשיך את העולם, ומה ראה רבי יוחנן ללכת בדרך שונה מריש לקיש, ולפשפש ולמצוא את פגמיו?

אולי תתורץ התמיהה במשל בו פתחנו. רבי יוחנן בא ללמדנו שהגנאי של נוח הוא גם השבח שלו. דווקא נקודת החיסרון שלו הייתה קריטית לדורו. הרי אצל ה' הכל מדוייק, ולתהליך התיקון הרוחני של דור המבול, דרוש היה דווקא 'צדיק בפרווה'.

הכיצד?

נבאר את הדברים בקצירת האומר. תכונתם המרכזית של אנשי דור קדם המבול הייתה כוחותיהם האדירים, שהתפשטו כל העת לכל עבר, ללא שום מגבלה. הם היו ענקים, חיו הרבה שנים, ולא נתנו גבול לכוחותיהם. לכן, חטאו בגזל ועריות, כי רצו לנכס לעצמם את ממון חבריהם, נשות חבריהם, ואפילו נזקקו מין לשאינו מינו, כי רצו את הכל בלי גבול.

ה' העניש אותם מידה כנגד מידה. הביא להם מבול, שזה גשם – מים, כוחות חיים חיוביים, אך כשהם בלי גבול, הם מתפשטים לכל עבר, והורסים את הכל. וכפי ש"אמר רבי יוחנן: דור המבול ברבה קלקלו, וברבה נידונו. ברבה קלקלו - שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם, וברבה נידונו שנאמר כל מעינות תהום רבה" ((סנהדרין שם). כלומר, הכל היה צלם הרבה, בגדול, ובלי גבול, וכך גם נענשו.

האדם, שתפקידו להחזיר את העולם לאיזון הוא דווקא נח, כי הוא בעל תכונה הפוכה. הוא מצומצם, ומסתגר בתוך תיבה, 'צדיק בפרווה', מציל רק את עצמו ואת משפחתו, אבל זו התכונה החשובה לאיזון העולם.

נמצא, שהגנאי הוא השבח.

ויהי רצון, שנביט כך על עצמנו, איש על אשתו ואישה על בעלה, וכל הסובבים אותנו, ונגלה תמיד שהגנאי הוא השבח! ובזה יהפוך הגנאי לשבח!

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו