ד"ר מעיין בכר
ד"ר מעיין בכר צילום: באדיבות המצלם

ד"ר מעיין בכר היא רופאה מתמחה ברפואה דחופה בבית החולים איכילוב ואם לשלושה ילדים קטנים שהגישה אתמול (חמישי) יחד עם אלפי רופאים מתמחים מכתב התפטרות במסגרת מחאת המתמחים לקיצור שעות התורנויות.

לפני כן, היא העלתה סרטון לפייסבוק שבו היא משתפת ברגע אחד קשה במיוחד שחוותה במהלך שעות התורונות האינטנסיביות כאשר לא הצליחה למצוא זמן לשאוב חלב עבור בתה התינוקת.

"תורנות שבת זו זוועה, ארוכה ולא נגמרת", כך היא פתחה את דבריה בסרטון והמשיכה לתאר, "לא הפסיקו להגיע מטופלים. ההפסקה הכי ארוכה שלקחתי הייתה בשעה ארבע בבוקר כשממש כאב לי והייתי חייבת ללכת לשאוב חלב כי לא שאבתי כל היום. הלכתי לשאוב בחדר והפלא ופלא נרדמתי וכל החלב נשפך עליי. אם זה לא היה מצחיק זה היה עצוב. הייתי צריכה ללכת להחליף פרטים וזה היה נראה כאילו עשיתי פיפי במכנסיים. ככה זה כשאין לך זמן לשאוב. ומיותר להגיד שבשבוע שעבר סבלתי מדלקת כי לא הצלחתי לשאוב כמו שצריך בתורנויות. זה עוול מה שהולך".

בשיחה עם ערוץ 7 מודה ד"ר בכר כי היום היא ממליצה לנשים לחשוב פעמיים לפני שהן מחליטות ללמוד ולעבוד במקצוע הרפואה. "לא תיארתי לעצמי את הקושי הזה", היא אומרת. "אני לא מהגאונים האלה שהתקבלו בשנייה לרפואה. עבדתי קשה מאוד ולא היה אפשר להוריד אותי ממקצוע הרפואה. כמה שאמרו לי: 'תברחי מהמקצוע הזה', אני לא זזתי. התנדבתי במרפאת יתומים באתיופיה כדי לראות שאני באמת אוהבת את זה. היום אני אומרת לאנשים לא לגשת ללימודי רפואה, כי אני מבינה על מה אותם אנשים שהזהירו אותי בזמנו דיברו".

"פעם חשבתי שאני יותר טובה מהם. שאני פחות בכיינית וכסף פחות חשוב לי ושאין לי בעיה עם לא לישון. היום אני מבינה שזה לא ככה וזה לא נכון. זה לא הוגן כלפיי וכלפי המטופלים. אם יש רופאה שאין לה מאיפה להוציא את האמפטיה אז פספסנו את הכל".

הסרטון שד"ר בכר שיתפה, הוא אחד מיני רבים שהיא מצלמת לעצמה לאחר כמעט כל תורנות. "אני מצלמת כמעט אחרי כל תורנות סרטון. לפעמים הוא שמח ולפעמים לא. אני מצלמת בשביל עצמי כדי לא להוציא על הילדים שלי את התסכול בבית וגם כדי לא להירדם בזמן נהיגה חזרה הביתה מהתורנות. הראיתי את הסרטון לחברה טובה, שאמרה לי שאם אני רוצה שבאמת יהיה שינוי אני צריכה לשתף את הסרטון וזה יעשה גלים. מבחינתי זה לא משהו שאני גאה בו, המטרה היא שיקבל יחס ויביא לשינוי", היא אומרת.

ד"ר בכר מתארת את העומס הבלתי נסבל במחלקת מיון: "העומס כיום במיון הוא רציני יותר ממה שהיה לפני שנה ושנתיים. אנחנו שני מתמחים בלילה על משהו כמו 30 ואפילו 40 מטופלים. זה מיון וכל רגע מגיע מטופל, שאת לא יודעת מה הרקע שלו ואת צריכה ללמוד עליו תוך כדי שיש לך עוד 30 מטופלים לתת להם תשומת לב. כל זה מלווה בקרובי המשפחה של המטופל".

"אין זמן לצאת לאכול בתורנות. זה ברמה שאני אוכלת מול המחשב, שותה קפה מול המחשב. כל תורנות זה 26 שעות ובמהלכה אני צריכה לזכור להתקשר לילדים לפני שהם הולכים לישון. זה לא קורה כל תורנות יש פעמים שאני לא מדברת איתם כל היום. יום אחד הילד שלי היה חולה ואמר לי 'אמא איך את מטפלת באנשים זרים ולא בי'", היא מספרת.

בנוגע לטענות על כך שעד היום לא קמה זעקה מצד מתמחים בעבר היא משיבה: "אני לא יודעת איך הדור הישן עשה את זה. הם כנראה היו בנויים אחרת. אני הייתי בטוחה שאני קרייריסטית ויהיו לי ילדים ואני אוכל להסתדר. זה כמו בצבא אתה נכנס בגיל 18 ואתה לא באמת יודע איך תרגיש כשתהיה בן 30 ועדיין בצבא. אנחנו מגיעים בשלב של ההתמחות למקום שאנחנו כבר חייבות להביא ילדים וזה משנה מאוד את כללי המשחק".

בכר היתה בין המתמחים שהגישו את מכתבי ההתפטרות. "אני הרבה זמן מתלבטת האם להתפטר כי מה שהולך הוא לא נכון ולא הוגן ולא בסדר. האם הם יתנו לאלף מתמחים ללכת הביתה? אני אהיה מופתעת מאוד. כי המתמחים הם קריטיים לבית החולים. אני חושבת שאם אנחנו נהיה מאוחדים זה יביא לשינוי מהר מאוד".

"הבעיה היא שאנחנו קהילה של אנשים שרוצים לרצות ואוהבים לעשות טוב, אנשים שבאו למקצוע הזה מתוך שליחות ואהבת אדם אז זה לא בדיוק הקהל שהולך ושורף צמיגים ויעמוד על שלו. לכן אני מקווה שאנחנו נצליח במאבק הזה ונהיה מאוחדים".

באשר לעתידה המקצועי היא משתפת כי "המטרה שלי היא לסיים את ההתמחות ונותרו לי שנתיים. אני כרגע לא יודעת מה יקרה אחרי".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו