סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר צילום: יח"צ

איך הייתם מגיבים אם לפני כמה שנים היו אומרים לכם שדגל ישראל יתנופף בפתח הדוכן הישראלי בתערוכה בינלאומית בדובאי? שנציגים של עשרות מדינות ייכנסו לדוכן שלנו כדי ללמוד ולהתרשם?

אסור להתרגל לשינוי הדרמטי, הטקטוני הזה, במעמדה של ישראל. אסור לתת לאבו-מאזן ולסוגיה הפלסטינית לחזור לקדמת הבמה. אסור לחזור לימים שבהם היינו הבעיה של המזרח התיכון, ולא הפתרון. התרגלנו לכך שפגישות עם מי שמשלם משכורות לרוצחי יהודים נקראות "תהליך שלום". זה בדיוק הפוך ממה שקרה השבוע בדובאי.

אלי ויסברט, יוצר התוכן שכתב את תכני הביתן הישראלי בתערוכת אקספו 2020 בדובאי, פנה אליי משם השבוע וכתב לי שמי שלא נמצא שם פשוט לא מבין את גודל הסיפור:

"אני כאן מיום שישי שעבר. זו התערוכה הגדולה בתבל. 192 מדינות. יותר מ-30 מיליון מבקרים. הכותרת של הביתן הישראלי, שעליה חשבנו רבות, היא 'הזמנה פתוחה אל המחר'. הדוכן מעוצב כשער פתוח אל האופק, מעין יד מושטת לעמי העולם להצטרף אלינו לעתיד טוב יותר. לא האמנו שהיד המושטת הזאת תיענה באופן כל כך נלהב...

בביתן של מרוקו כרוז מברך את הבאים בעברית: ברוך הבא. בביתן של הודו מתהדרים במפגשים שלהם עם ראש הממשלה. בביתן של רוסיה מוקרנים טקסטים בעברית. ובכניסה לסופרמרקט המקומי בדואבי מתהדרים במוצרים מתוצרת ישראל. מייד אין יזראל זה תו תקן של איכות, שמעורר פה התרגשות. אני מרגיש את זה אצל המבקרים שנכנסים אלינו, יש משהו טוב באוויר".

אלי קישר אותי עם מי שנמצא איתו בביתן יומם ולילה, קוראם שאזאד, אחת ממנהלי התערוכה. פרט טריוויה קטן: הוא פקיסטני.

"בהתחלה זה היה לי מוזר לעבוד צמוד עם המשלחת שלכם", סיפר לי קוראם, שהתלהב לדבר עם עיתונאית ישראלית. "אבל הסכמי אברהם עושים את זה יותר קל. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שפגשתי ישראלים, ואני ממש לא היחיד פה. הייתי בדוכן שלכם בלי סוף, הכרתי אנשים נחמדים, למדתי להגיד 'סבבה' ולספור בעברית, ומבחינתי אפשר לחתום הסכם שלום גם עם פקיסטן. זו המדינה שלי ואני אוהב אותה, והייתי שמח שהיא תלך בכיוון הזה".

נדמה לי שלא שמענו מספיק על משק כנפי ההיסטוריה הזה. בזמן שמזמינים את כל העולם לביתן שלנו בדובאי, כדאי שגם אנחנו נדע מה מתרחש שם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו