איתן קרנטמן
איתן קרנטמן צילום: דוברות

(תגובה למאמר - כשמרב מיכאלי שמחה)

בשבועות האחרונים מתנהל מאבק עיקש בין רבני הציונות הדתית והפוליטיקאים שנתונים לשליטתם, לבין, פחות או יותר, כל מי שלא מסכים איתם בנושאי דת ומדינה.

יהיו אלו אשר יהיו – רפורמים, אנשי שמאל, הוגי דעות פוסט-מודרניסטיים, אקדמאיים פרוגרסיביים, אקטיביסטים ליברליים – כל אלו הם מושא להתקפותיהם המגוחכות של חלק גדול מרבני הציונות הדתית.

לאחרונה תקף כאן יהודה ולד, מנכ"ל מפלגה הנושאת את שמו של ציבור שלם ללא הבחנה הגיונית בין תתי-זרמים ודעות פנים-מגזריות, את התמיכה, החיבוקים והנשיקות שמורעפים מעל ראשו של שר הדתות מתן כהנא. התקפתו מתמצה באמירה שניתן להצביע על טיב הרפורמות של השר כהנא, באמצעות התבוננות בגורמים התומכים בו, ומכיוון שכל הקבוצות שהוזכרו לעיל תומכות בו, והם כולם שמות נרדפים לרע הגמור, לסכנה הקיומית-מהותית של מדינת ישראל – מעשיו בוודאי לא רצויים, גם אם כוונותיו רצויות.

ניתן להסכים עם העיקרון שטיב גורמי התמיכה במעשה מעיד על טיב המעשה, אבל לא זו מטרתי. שכן גם ללא התייחסות לשאלת לגיטימיות הקשר בין התמיכה במעשה למעשה, ניתן להבין שדווקא תמיכה זו מעידה על מעשיו הרצויים של מתן כהנא. מעשיו נתמכים בידי רבנים רבים מן הציונות הדתית אשר מקדישים את חייהם למפעלים חשובים בקירוב לבבות ואהבת עם ישראל.

לא, לא אהבת חינם של הציבור ממנו מגיע יהודה ולד, שהיא בעצם אהבת האורתודוקסיים מצד אחד והחילונים שאותו ציבור משלה את עצמו שיצליח מתישהו להחזיר בתשובה, מן הצד השני. לא אהבת חינם, שבאומרה על גבי כותרות בעיתונים, פוטרים עצמם האומרים מהצורך להיכנס לדיון, שיח והשתתפות קיומית עם הגורמים אותם הם טוענים שהם "אוהבים" אהבת "חינם". אהבת חינם שבהצהרת קיומה בליבנו אנו מסמנים "וי" על הצורך בשיח עם הגורמים אותם אנחנו אוהבים. אותם רבנים לא רק "אוהבים" אהבת חינם את היהודים הרפורמים, את הלהט"בים ואת השמאל החילוני, אלא מקיימים אתו שיח, מבקשים ממנו שיכנס לקהילת הברית היהודית וישפיע ככל שניתן על תיקון העולם.

אך לא רק הרבנים הם התומכים בו. תומכים במאמציו הסובלניים והפלורליסטיים של השר כהנא ושל הממשלה הנוכחית גם רוב יהודי העולם מן הזרמים הליברליים היהדות, שאת ייצוג האג'נדה שלהם בממשלה ניתן למצוא בקלות במגוון מפלגות. נכון, ניתן לכנותם בכינוי "רפורמי" או "קונסרבטיבי" וכך לפטור עצמנו מן הצורך להתמודד איתם (משום שבתודעתנו המקולקלת "רפורמי"=רע, ומן הרע יש להתחמק), אך ניתן גם לראות בכך הגשמה גדולה של חזונם של מקימי המדינה לחיזוק הקשר עם יהודי הגולה ולכונן מדינה אשר תהיה בית לכלל יהודי העולם, לא רק לאורתודוקסים ול"חוזרי בתשובה עתידיים" הלא הם החילונים. מדינה אשר לוקחים בה חלק רוב יהודי העולם אינה פחות "יהודית" מאשר מדינה שלוקחים בה חלק ומשפיעים על אופייה כלל בוגרי ישיבות ההסדר.

יהודה, ניתן להציג קבוצות ליברליות בשמות אשר הוגדרו בתודעתך מראש כשליליים וכך לפטור את עצמך בצורה ילדותית מהתמודדות ישירה ובוגרת איתם, ואפשר להכיר בחשיבות של שיתוף הפעולה והרצון העז שלהם להשפיע על המקום שיוסד, בין היתר, בכדי לתת להם מקום. עצם העלאת הנושאים הללו לרמת שיח לאומי והוצאה של הנושאים מידיהם של אליטות רבניות/פוליטיות/מגזריות, מזמינה גורמים שידם נוגעת בדבר לקחת חלק בשיח, ומעוררת אצלם את הדאגה, הרצון להשפיע ולקחת חלק במדינה שלהם. מעולם לא היינו קרובים יותר ל"אחדות" ושיח משותף כלל-יהודי אמיתי, כזה שאנשי "אהבת החינם" המקולקלת שהזכרתי לעיל, כה מפחדים ממנה, משום שהשיח כזה ייאלץ אותם לוותר על הדמגוגיות ועל המונופול האינטלקטואלי שלהם בשליטתם על הציבור הדתי.

כך, באמצעות השיח הכנה והפתוח, יוכלו נערים ונערות ללמוד, לקרוא ולדבר עם קבוצות שונות מהם – במגע ישיר. יהיו קבוצות אלו אשר יהיו – שמאלנים, רפורמים, פלסטינאים, חילונים – המפגש הישיר עם הקבוצות ייאלץ את הרבנים לוותר על מונופול האמת, והנוער יצטרך ללמוד בעצמו, לגלות ולצבור ידע בעצמו, ללא דעות קדומות שמועצת רבני הארץ הטובה (כך מכנה עצמה האליטה הניאו-קוקניקית בציונות הדתית) הנדסו בעזרתם את תודעת הנוער.

החלטות בנושאים רגישים ומהותיים בהחלט יכולות להתרחש במחי יד של שר מכובד ככל שיהיה - כשרוב רבני ישראל מתנגדים אליהן – קוראים לזה מדינה דמוקרטית. וכפי שמלמדת אותנו הכתיבה הליברלית, המודרנית והדמוקרטית מאירופה - אין דבר יותר דמוקרטי מהניסיון לפרק את המונופול של האליטה הדתית השמרנית, המסוגרת וקוטלת-הסובלנות, על האמת.

איתן קרנטמן הוא תלמיד בישיבת ההסדר אור תורה מחנים ופעיל חופש דת

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו