הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה
הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה צילום: מוטי לוריא מכון פוע"ה

בקרוב תמלא שנה לפטירת אמה של מלכה חכמון, לאחר שחלתה בסרטן. במשך שלוש שנים היא התמודדה עם המחלה והמשפחה כולה התגייסה כדי להעניק לה את הטיפול הטוב ביותר. בשבוע האחרון לחייה היא סבלה מקוצר נשימה חמור. "הזמנו לה אמבולנס. כשהיא הגיעה למיון דיברו איתנו על הצורך בהנשמה. בינתיים חיברו אותה למכונת הנשמה שאינה פולשנית שהצליחה להחזיק אותה לעת עתה, אך הרופאים דיברו איתנו על הנשמה פולשנית", היא נזכרת. "כאחות במחלקה פנימית אני יודעת את המשמעות של הנשמה ומה שהמונשמים עוברים. גם הבנתי שהמצב שלה הוא סופני וההנשמה הפולשנית לא תשפר את הסיכויים שלה לשרוד, אבל בכל זאת – עיני כל המשפחה היו נשואות אליי. הייתי הממונה ומעורבת בכל הטיפול והתבקשתי להכריע ולהחליט האם להנשים או לא".

הכשרה מקצועית תורנית המיועדת לצוותי הסיעוד עדיין לא הייתה קיימת, כך שעם כל הידע והנסיון שלה כאחות, חכמון הרגישה חסרת אונים מול קבלת החלטה גורלית שכזו. "בכל זאת, הייתי צריכה להכריע. היא אושפזה במחלקה שבה עבדתי, כך שהיא קיבלה את כל המעטפת הרפואית, אבל תמיד מתעוררת השאלה האם להנשים או לא. הרגשתי שזה גדול עליי. לבסוף פניתי לרב בית החולים שהפנה אותי למוקד 'קדושת החיים' של מכון פוע"ה. זה היה ביום שישי בצהריים. ענה לי הרב וידר. הצגתי בפניו את כל התמונה. הוא ביקש מסמכים רפואיים ודרש לדבר עם הרופאה של אמא שלי".

"שלחתי לו את המסמכים והוא יצר קשר עם הרופאה. הוא ישב על זה כמה שעות טובות, וכמה דקות לפני כניסת השבת חזר אלינו עם תשובה שהכריעה את אופן הטיפול באמא שלי", היא מתארת. "קיבלנו תשובה שאסרה על הצוות הרפואי לנתק אותה ממכשיר ההנשמה הלא פולשנית שהיא הייתה מחוברת אליו, ואילו הנשמה פולשנית – לא לבצע. הם גם נתנו לנו ייעוץ אילו טיפולים נוספים כדי לתת. למשל, מה המינון המקסימלי של מורפיום שאפשר לתת. מאז הצוות הרבני ליווה אותנו מדי יום. הם התקשרו לשאול מה שלום אמא ואיך אנחנו מתמודדים ונתנו תשובה לכל שאר בני המשפחה בשעות לא שגרתיות ובזמינות מלאה".

למרבה הצער, האמא לא שרדה ונפטרה כעבור כמה ימים. "מבחינתנו, ידענו שזה יקרה, והבנו שעשינו את הדבר הנכון, הלכתית ומוסרית. עם כל הכאב, גם אחרי פטירתה אנחנו שלמים עם ההחלטה ולא מתייסרים אם עשינו נכון או לא. מוקד 'קדושת החיים' פתח לפניי את רוחב היריעה. הם גם העניקו לי כלים לגבי חולים שאני נתקלת בהם במסגרת העבודה שלי מדי יום. אם בדרך כלל החולה עצמו ומשפחתו הכריעו לגבי הטיפול, תמיד היה ספק. כאן הם באים ונותנים תשובה שבזכותה המשפחה יכולה להיות רגועה לגבי הטיפול במצב מורכב וסופני של בן משפחה יקר".

אבא על ערש דווי

גם משפחת עמיחי עברה חוויה לא פשוטה. אביה של מזל עמיחי היה בן 94, סיעודי במקצת אך צלול לחלוטין. רעייתו, אמה של מזל, נפטרה ארבעה חודשים קודם לכן ומאז הורע מצבו והוא נזקק למטפל צמוד. באחד הימים הוא לא הרגיש טוב, המצב התדרדר ואמבולנס הוזעק לבית. "כשהגענו לבית החולים לא אפשרו לנו להכנס", נזכרת מזל. "למרות שהוא ביצע את שני החיסונים, התברר שהייתה לו קורונה, ומכיוון שלא עבר מספיק זמן מאז החיסון שלנו נאלצנו להיכנס לבידוד ולא יכולנו לבקר אותו".

"פתאום, אבא שהיה לו מטפל צמוד 24/7 נשאר לבדו בבית החולים", היא מחדדת. "יומיים אחרי שאושפז קיבלנו עדכון מצמרר שאבא נמצא על ערש דווי. היינו בהלם. יום אחר כך ביקשו לקבל תשובה האם במקרה שהמצב יתדרדר עוד יותר לעשות לו החייאה או לא. התשובה הטבעית שלי הייתה: בוודאי, תנו לו לחיות, הכול בסדר. זה שהוא בן 94 לא אומר שהוא סיים את החיים שלו". במחשבה שנייה ביקשו בני משפחת עמיחי להתייעץ בנושא עם הרב שמואל דוד, רב העיר עפולה שהוא גם קרוב משפחתם, והלה הפנה אותם אל הרב וידר במכון פוע"ה. "הרב וידר הסביר לנו שלא תמיד התשובה היא חד־משמעית להאריך חיים. לפעמים עלולים להיות בין חיים למוות ולהמשיך לסבול. הוא ערך שאלון מפורט כדי לברר מה המצב הבריאותי של אבא וביקש לקיים שיחת ועידה עם הצוות הרפואי ואיתנו ורק אז לקבל החלטות".

עוד לפני שהתבצעה השיחה קיבלה עמיחי שיחת טלפון שעדכנה שכל המדדים ירדו בבת אחת ושאי אפשר היה לעשות דבר, אבא השיב את נשמתו לבוראו. "יש מצבים בחיים שלא מקבלים עליהם התראה מוקדמת וצריך לקבל החלטות כבדות משקל, ולא על עצמך אלא על זולתך. אתה מאוד נסער מבחינה רגשית וצריך מישהו שיעזור לך. הרב וידר ומכון פוע"ה היו כתובת מדהימה בשבילנו, הם הכילו את הסיפור שלנו ועזרו לנו לקבל את ההחלטות הנכונות. נכון שאבא החזיר את נשמתו לבוראו, אבל אני יודעת שעשינו את המקסימום מבחינה הלכתית וזה נותן המון שלווה".

לא ייעוץ רפואי אלא מענה הלכתי־אתי

אגף קדושת החיים במכון פוע"ה הוקם לפני כארבע שנים ובראשו עומדים הרב צבי ארנון והרב אריאל וידר. הרב צבי ארנון משמש כרב מושב ניר גלים זה שלושים שנה. במשך השנים הוא נשאל לא מעט שאלות בנושא סוף החיים. "עשיתי מה שרב מצוי עושה כשהוא לא מספיק מעורה בסוגיה - פונה לרבנים שמתמחים בנושא", הוא נזכר. באותם ימים פנה אליו ואל הרב אריאל וידר הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה. הרב בורשטין סיפר שהוא מקבל לא מעט שאלות מורכבות בעניינים של חולים באחרית ימיהם אך אין לו זמן ויכולת לתת מענה וביקש מהשניים להקים את אגף קדושת החיים במכון.

השאלות שמתקבלות במוקד של אגף קדושת החיים הן מגוונות, אך כאלה שרבים מאיתנו נתקלים בהן בשלב כזה או אחר בחיים: האם לחבר חולה אל מכונת הנשמה, האם לבצע החייאה, האם לבצע טיפולים רפואיים כאלה ואחרים, האם לעשות ניתוחים, האם וכמה לתת מורפיום. "אלו שאלות שכולן נמצאות בעולם ההלכתי", הוא מדגיש. "אנחנו לא נותנים שום מענה בתחום הרפואי. ההבדל בינינו ובין עסקנים רפואיים, כולל רבנים, הוא שהם לא נותנים מענה לשאלות הלכתיות־אתיות ואנו לא עוסקים בייעוץ רפואי, אנחנו לא נותנים המלצות על רופאים או הכוונה לטיפולים, אנחנו נותנים מענה לדילמות המורכבות שהמשפחות נדרשות להכריע בהן במצבי חולי קשים ומסוכנים, דילמות אתיות מוסריות שההלכה מכוונת אותנו בהן עד הפרט האחרון".

"המטרה שלנו היא ללוות את המשפחות", מרחיב הרב ארנון. "הן נמצאות במצוקה קשה מאוד ונדרשות לקבל החלטה על יקירן. מי שאורח חייו מתנהל על פי התורה, רוצה שגם רגעיו האחרונים בעולם הזה יהיו על פי דרכה של תורה. הם מחפשים כתובת לשאול מה נכון לעשות. קיבלתי טלפון מיהודי שמתגורר בצפון שהתקשר אליי בבכי. אבא שלו נמצא במצב קשה, יש לו מחלת לב, כל יום הוא עובר דיאליזה בגלל אי ספיקת כליות והוא סובל מאוד מהטיפולים הקשים. הרופא פנה אליו ושאל: במידה ותהיה התדרדרות במצב שלו, האם לעשות לו הנשמה או לא? מי שהפנה אותו אלינו היה הרופא בעצמו, אדם דתי שאמר לו: 'את המצב הרפואי אני יודע, אבל תבדוק מה ההלכה אומרת'. אחרי בירור מעמיק התשובה הייתה שלא להנשים. אחר כך הוא התייעץ מתי נכון לעשות וידוי במקרה שתהיה התדרדרות נוספת. התחום שלנו הוא לא רק פסיקה הלכתית אלא בעיקר ללוות את המשפחה בשלבים הקשים הללו של החיים. אנחנו משמשים משענת אמונית ורגשית למשפחות אולי ברגעים הקשים ביותר בחייהן".

ייעוץ רפואי 24/6

אגף קדושת החיים מפעיל מוקד טלפוני שפועל 24 שעות ביממה ונותן מענה על ידי רבנים שהוכשרו לכך. חלק מהעונים הם אנשי הסיעוד שעברו את קורס 'ברגע האמת' שמעניק להם כלים למענה ראשוני במקרים כאלה. "כל מי שמתקשר, מספר כל מה שהוא יודע על המחלה. אף פעם אנחנו לא נותנים תשובה בטלפון אלא מבקשים לראות את המסמכים הרפואיים. לאחר מכן אנחנו מבקשים לשוחח עם הרופא המטפל. ברוב המקרים הרופאים מסכימים לדבר איתנו, כך שאנחנו מצליחים לקבל את התמונה המלאה. יש לנו צוות של כ־50 רופאים מכל רחבי הארץ שהתנדבו לסייע בפעילות האגף ואנו מתייעצים איתם באופן תדיר בכל שעה בשעות היממה. הצוות הרפואי הרחב מסייע לנו להבין את המציאות, ורק לאחר שהתמונה הרפואית ברורה אנחנו חוזרים לכובע הרבני ומקבלים את ההחלטה. גם בשלב הזה, אף רב לא פוסק לבד אלא שני רבנים שמתייעצים עם מי שצריך ועונים תשובה. בדרך כלל כל התהליך לוקח פחות משעתיים. אנו זוכים להתייעץ באופן תדיר עם פוסקים גדולים שמלווים אותנו לכל אורך הדרך ונותנים לנו כתפיים רחבות למענה בשאלות הקשות של חיים ומוות".

הרב ארנון מעיד שהמשפחות מכירות טובה גדולה על כך שמישהו מוריד מהכתפיים שלהן החלטות קשות כל כך. "הרבה פעמים אני אומר למשפחה שאני לא איש בשורה כי ההלכה אומרת שלא להנשים. אבל אנשים בכל זאת מרגישים הקלה, כי יש כאן רב שבדק לעומק את הסוגיה ונותן תשובה הלכתית. עכשיו הם יכולים להרגיש רוגע, כי זה לא על הכתפיים שלהם. חלק גדול מהפעילות שלנו כיום הוא להיפגש עם רבנים, שידעו שאנחנו קיימים. לאחרונה קיימנו שני ימי עיון ל־45 רבנים מהצפון בשיתוף עם בית החולים הלל יפה בחדרה, כדי שיוכלו לדעת כיצד לעזור לקהילות שלהם. כשרב מבין קצת בסוגיות הללו, זה עזר בלתי רגיל למשפחה וכתובת שהיא יכולה לפנות אליה".

החלטה גורלית באמצע החיים

"פתאום ביום בהיר משפחה שלמה מוצאת את עצמה מתמודדת עם שאלות על סוף החיים של אחד מיקיריה. בבוקר הוא הלך לעבודה ובצהריים עבר תאונת דרכים קשה, נכנס לטיפול נמרץ עם פגיעת ראש וכעת עליהם להחליט בתוך שעה איך להתקדם", מחדדת דבורה קירשנבום, האחות הראשית של היחידה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי הדסה עין כרם. "הצוות מציג לבני המשפחה מידע ונתונים שאינם מבינים בהם מן הסתם וכעת עליהם להכיר מקרוב ובמהירות. הצוות תמיד משתדל להסביר, לבאר ולדבר בגובה העיניים ואת המשפחה תמיד תלווה האחות הראשית ועובדת סוציאלית, אך עדיין אין ספק שמדובר במשא כבד עם לא מעט לבטים הלכתיים חדשים שצפים ועולים לאורך האשפוז. על בני המשפחה לקבל החלטה עם חשיפת הרווח והסיכון של כל בחירה. באילו פרוצדורות לבחור ומה ההשלכות של כל בחירה. אלו רגעים מאוד לא פשוטים בשבילם מכיוון שהם חווים סערת רגשות גדולה ובתוכה המון מידע שהם צריכים לעכל. זו תחושת חוסר אונים מוחלטת".

יותר מ־30 שנה עובדת קירשנבום כאחות ומזה 14 שנים משמשת כאחות ראשית ביחידה לטיפול נמרץ בהדסה עין כרם. "להיות אחות בטיפול נמרץ זו אחת העבודות הכי מעניינות ומאתגרות שיש מכיוון שאין תחום שאנחנו לא נחשפות אליו. אחות טיפול נמרץ נמצאת בסביבת מיטת החולה 24 שעות ביממה, מלווה אותו ואת משפחתו במשך כל מהלך האשפוז. המשפחות שאני פוגשת נמצאות במצוקה גדולה. הן מרגישות בדידות, איבוד שליטה וחוסר אונים. הם בעיקר מחפשים אוזן קשבת ומישהו שייקח רגע את האחריות במקומם ויכריע בדברים שהם לא מבינים בהם. בדיוק לתוך הוואקום הזה נכנס אגף קדושת החיים". כך למשל היא מספרת על משפחה דוברת צרפתית שהרגישה אבודה גם מחוסר הבנת השפה וגם מהמצב עצמו כמובן. "פניתי לקדושת החיים, ובתוך חמש דקות קיבלתי מענה בדמות רב דובר צרפתית. אני מרגישה אחריות גדולה על מצבם של בני המשפחה ומתוך כך מברכת על הקמת האגף ועל פתיחת קורס לאנשי ונשות הסיעוד בנושאים הללו".

הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה, מסכם: "אנו עובדים בשיתוף פעולה עם צוותים רפואיים בכלל ואנשי ונשות הסיעוד בפרט במשך עשרות שנים ואף מכשירים אותם במרכז הלימוד שלנו לתפקידים שונים ומגוונים. קורס 'ברגע האמת' מהווה נדבך חשוב במעטפת ההלכתית־רגשית של משפחות החולים".

*** בקרוב צוותי הסיעוד במערך ***

במקביל להרחבת מעגל הרבנים במיזם, מקיימים באגף קדושת החיים קורס מיוחד לאנשי סיעוד בשם 'ברגע האמת'. בתוכנית הלימוד בנושא סוגיות הלכתיות־רפואיות בסוף החיים ישתתפו הרב מנחם בורשטין, הרב צבי ארנון, הרב אריאל וידר, הרב פרופ' אברהם שטיינברג, ד"ר צביה פי כרמון, ד"ר משה סימונס ועוד. בנוסף לכך, כחלק מהתפיסה הכוללת, יעברו משתתפי הקורס סדנה ייחודית הנותנת כלים אמוניים ורגשיים להתמודדות עם הנושא. "הקורס הזה צמח מהשטח", מגלה הרב אריאל וידר. "כבר מתחילת הדרך פנו אלינו אחיות וצוותי סיעוד שהם בעצמם מתמודדים עם שאלות אתיות ועם משפחות שרואות אותם והם לא יודעים מה להגיד להן. זאת מעבר לשאלות הלכתיות הנוגעות לסוף החיים כדוגמת הטיפול בגוסס ועוד, שנעסוק בהן במהלך הקורס".

הרב וידר מספר על אחות שפנתה אליו בנוגע למטופלת שלה שחולה במחלה סופנית. היא התחילה לדבר עם בני המשפחה על הסוף הקרב ובא ופתאום התלבטה האם מדובר במעשה נכון והאם הידע הרפואי שלה תואם את פסיקת ההלכה. "היא הרגישה מצוקה גדולה, לכן היא פנתה אליי ושאלה. צריך להבין שבמשמרת רגילה בבית חולים, מי שפוגשים יותר מכל אנשי הצוות הרפואי את החולה ומשפחתו הם האחיות והאחים. הם נכנסים לחדר, בודקים מדדים ומרגישים הרבה יותר את המצוקה והקושי של המשפחות. גם בגלל הפניות שקיבלנו בעקבות פגישות רבות שקיימנו עם צוותי רפואה, אנחנו רואים עד כמה חשוב שהאדם בשטח ידע לומר את המילה הנכונה ולתת קריאת כיוון ראשונית, לעדכן אותם שיש כתובת. לפעמים גם לומר דברים בעצמו. שיכיר את השפה ההלכתית ואת הגישות השונות, זה בהחלט יכול להיות לעזר למשפחות. הן לא צריכות להיות לבד. אנו קוראים לצוותי הסיעוד להיות חלק מקדושת החיים".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו