ועידת הארגונים היהודיים בבריסל
ועידת הארגונים היהודיים בבריסל צילום: EJA

האנטישמיות ברחבי העולם ובאירופה בפרט הולכת וגואה בשנים האחרונות. גם בארצות הברית, שנחשבה באופן יחסי נקייה כמעט משנאת יהודים, תופסת התופעה הפסולה הזאת אחיזה משמעותית יותר.

בבריסל התכנסו השבוע מנהיגים יהודים מרחבי העולם ביוזמת איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA). מדובר בפעם הראשונה מאז תחילת מגפת הקורונה שבה מנהיגי הארגונים והקהילות דנים באתגרים העומדים על הפרק. במהלך הכינוס נחשפו תוצאות מטרידות של סקר נרחב שנערך בכל רחבי היבשת ובדק את רמת הדעות הקדומות, התפיסות האנטישמיות והאנטי־ישראליות בקרב יותר מ­־16 אלף נשאלים.

כשליש מהאירופים עם עמדות אנטישמיות

הנתונים העולים מהסקר מדאיגים מאוד. רבע מהמשיבים הסכימו עם הקביעה כי מדיניות ישראל גורמת להם להבין מדוע יש אנשים ששונאים יהודים. כמעט שליש מהנשאלים באוסטריה, הונגריה ופולין ציינו כי יהודים לעולם לא יוכלו להשתלב באופן מלא לצידם בחברה. כמעט שליש מהנשאלים הסכימו לטענה שקיימת רשת יהודית סודית אשר משפיעה על עניינים פוליטיים וכלכליים בעולם (רומניה – 29 אחוזים; צרפת – 28 אחוזים; צ'כיה – 23 אחוזים). 35 אחוזים מהנשאלים בספרד ציינו כי הישראלים מתנהגים כמו נאצים כלפי הפלשתינים, 29 אחוזים אמרו אותו הדבר בהולנד ו־26 אחוזים הסכימו עם ההצהרה בשבדיה. בלטביה קצת יותר משליש – 34 אחוזים - אמרו שיהודים מנצלים את זיכרון השואה למטרותיהם שלהם. 23 אחוזים הסכימו לטענה זו בגרמניה ו־22 אחוזים בבלגיה.

בשבוע שעבר הציגו בנציבות האירופית, שבכירים בה השתתפו בכינוס הארגונים היהודיים, אסטרטגיה ראשונה מסוגה של האיחוד האירופי בנושא המאבק באנטישמיות וטיפוח החיים היהודיים באירופה. באסטרטגיה מוצעים צעדים שיגבירו את שיתוף הפעולה עם חברות מקוונות במטרה לרסן את גילויי האנטישמיות במדיה המקוונת, להגן טוב יותר על מקומות ציבוריים ועל אתרי פולחן דתי, להקים מרכז חקר אירופי בנושא אנטישמיות עכשווית וליצור רשת של אתרים שבהם התרחשה השואה.

נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, הסבירה מדוע הוחלט דווקא כעת לצאת עם התוכנית. "אנו מחויבים כיום לטפח חיים יהודיים באירופה על גווניהם השונים. אנו רוצים לראות את החיים היהודיים משגשגים שוב בלב הקהילות שלנו. כך צריך להיות. האסטרטגיה שאנו מציגים היום היא שינוי מגמה באופן המענה שאנו נותנים בנושא האנטישמיות. אירופה יכולה רק לשגשג כאשר הקהילות היהודיות שלה מרגישות בטוחות ומשגשגות".

אלא שלצד המילים היפות יש גם צורך במעשים. נקבע כי האסטרטגיה תיושם לאורך השנים 2030-2021, אך היא לא מחייבת את כל גופי האיחוד האירופי. הנציבות הזמינה את הפרלמנט האירופי ואת המועצה האירופית לתמוך ביישום האסטרטגיה והודיעה כי תעקוב אחרי המהלך ותפרסם דו"חות יישום מקיפים בשנים 2024 ו־2029.

"הקהילות היהודיות חייבות לקחת חלק"

הרב שלמה כובש, יו"ר התאחדות הקהילות היהודיות בהונגריה ומייסד ארגון APL שפרסם את הסקר המדאיג, מחדד את הבעיה האנטישמית. "רבים במערב אירופה מתביישים להיחשב אנטישמים אך גאים מאוד בהזדהותם האנטי ישראלית, שגם היא בסופו של דבר שנאת יהודים".

אתה מאמין בתוכנית של האיחוד האירופי? יש לזה סיכוי להצליח בפועל?

"אנחנו, הקהילות היהודיות, חייבים לקחת חלק פעיל יותר בנושא הזה כדי שהתוכנית תקודם. לא להסתפק רק בהבאה של הסוגיה והבעיות לתשומת ליבם של מקבלי ההחלטות באירופה אלא גם בסיוע בפיתוח פתרונות לבעיה. התוכנית מדברת על בעיה גדולה וקשה שכולנו מכירים, אבל היא לא כוללת שום צעד מעשי. זו תוכנית פעולה מאוד מוגבלת עם הרבה מאוד מלל ומעט מאוד מעשים".

יכול להיות שהאירופים רוצים לדבר על הבעיה ולהציג את עצמם כמבינים אותה, אבל לא לפתור אותה?

"התוכנית הזאת מעידה על רצון. מצד שני, לכל מדינה יש בעיות ייחודיות משלה וצריך לפתור אותן מזווית שונה. כדי להוריד את השאיפות למעשים צריכה להיות בכל מדינה ומדינה נציגות פעילה שמטפלת, מנטרת ופועלת נגד אנטישמיות. לכן מעורבות גדולה יותר של הקהילות בפן המעשי, כולל תכנון שלו, רק תסייע.

"בכל העולם יש מאבק בסוגיית ייצוג היהודים. יש הרבה מאוד ארגונים יהודיים וכל אחד רוצה לעשות טוב, אבל בנושא האנטישמיות, פרט לייצוג צריך לעשות עבודה מקצועית וסיזיפית. גם העובדה שיש 15 מדינות שאין בהן ניטור אנטישמיות שוטף, שזה דבר בסיסי, אומרת שאנחנו לא מספיק פעילים במישור המקצועי. צריך לקחת אחריות גם על המישור הזה, כי אם אנחנו לא נעשה את זה אף אחד לא יעשה את זה".

הרב כובש מסביר את טענתו. "סיפור האנטישמיות הוא רגיש בכל מדינה ומדינה באירופה. יש מקומות שהמצב כזה בגלל זיכרון השואה והקשר להיסטוריה של אותה מדינה, במקומות אחרים הרגישות נובעת מריבוי אוכלוסייה מוסלמית ומהקשר של אנטישמיות למדינת ישראל. לכן האירופים לא יוזמים קשר איתנו כדי שנסייע להם בקידום המאבק. הם לא מחכים לנו בזרועות פתוחות".

שילוב של הקהילות היהודיות כן יתקבל בזרועות פתוחות במדינות השונות?

"רוב המדינות מבינות שיש להן חובה מוסרית והיסטורית כלפי היהודים, בגלל שחיים יהודיים היו קיימים בהן במשך השנים ובגלל שנתנו את דריסת הרגל לאנטישמיות שצמחה ביבשת. יש לממשלות את הרגישות. אם אנחנו באים בצורה לא פוליטית ובלי הכרזות פוליטיות אלא בתוכניות מעשיות, אני מוצא בפועל שהם תמיד פתוחים לשיתוף פעולה".

הרב פנחס גולדשמיט, רבה של מוסקבה ונשיא ועידת רבני אירופה, מוצא גם הוא פגמים בתוכנית האירופית. "יש שם כמובן דברים טובים, אבל כל מה שנוגע לזכויות חופש הדת של היהודים באירופה מופיע רק כבדרך אגב בלשון מאוד פרווה ולא משכנעת. אומנם אפשר לומר שבפעם הראשונה כללו את נושא חופש הדת באנטישמיות וזה טוב. אבל זו התחלה קטנה ולא מספיקה. בנושא הזה ובאחרים צריכים לעסוק באופן שיטתי ולקדם את האג'נדה, בדיוק כמו שנוהגים בנושאי ביטחון וכלכלה שחשובים לאירופים".

הרב בעצם רומז לבעיות שהתגלו עם השנים בנושאי השחיטה הכשרה וברית המילה בחלק ממדינות אירופה?

"בוודאי. הקהילות היהודיות יוכלו לשגשג רק במצב שבו הן יוכלו לקיים את כל המסורות והמנהגים על פי אמונתן. נראה כי הנציבות פוטרת את עצמה מאחריות בעניינים הנוגעים לשמירה על אורח החיים היהודי על ידי העברת הסמכויות הללו למדינות השונות, ואנו מצרים על כך. זה לא יעיל. האסטרטגיה החדשה מאפשרת למדינות החברות לחוקק חוקים, בהתבסס על אמנת האיחוד האירופי בנוגע לחופש דת, ללא אבחנה בין הדתות וצרכיהן. האיחוד האירופי נמצא במעמד מיוחד שבו הוא מסוגל להגן על הקהילות היהודיות ואנו קוראים לו לעשות יותר, ובמהירות, כדי להגן על המסורת, המנהגים והדת".

השלב הבא – תנועות החרם

במשרד החוץ בירושלים ובמשרד התפוצות בירכו על פרסום התוכנית של הנציבות האירופית, אבל בחינה מעמיקה שלה מעוררת לא מעט תהיות לגבי אפשרויות יישומה.

נריה מאיר, ראש המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות, מסביר כי מצד אחד מדובר בצעד בעל משמעות, אבל מצד שני זו משמעות מורכבת למדי. "טוב עושה אירופה, באיחור אופנתי כהרגלה, וצריך לברך על כך שהיא מזהה את האנטישמיות כאיום לא רק על הקהילות היהודיות אלא על דרך החיים האירופית. צריך לתמוך ולחזק את אירופה במסקנה המאוחרת אך החשובה שהיא הגיעה אליה בהכרה באנטישמיות ובמלחמת החורמה בה. את המלחמה צריך לנהל בשתי דרכים, לפגוע ולהילחם בגילויים אנטישמיים מצד אחד, ומצד שני לחזק את מרכיבי הזיכרון – קודם כול של השואה".

אתה מעריך שלצד ההצהרות יהיו גם מעשים? או שהאיחוד האירופי יצא כאן ידי חובת העלאת המודעות?

"אירופה, לדבריה, הכריזה מלחמה על האנטישמיות, אבל היא מתחילה את המלחמה הזאת מאוד מאוחר ויש לה עבודה רבה לפניה. הצהרה מהאיחוד האירופי היא מאוד חשובה, אבל זה רחוק מלחלחל למטה. אנחנו צריכים להיות שם ולוודא שהדברים יעברו לפסים מעשיים, לקרוא לאירופה לפעול לחקיקה משמעותית הרבה יותר במדינות השונות כדי למגר את האנטישמיות".

אילו צעדים צריכים לדעתך להינקט על ידי מדינות אירופה במסגרת מאבקן באנטישמיות?

"ראשית, המדינות חייבות לפעול לחקיקה שתעגן את האנטישמיות כעבירה פלילית שהענישה עליה חמורה ביותר. בנוסף לכך, הנציבות יכולה להקים מרכז ניטור אנטישמיות שיפעל במסגרתה ויעבוד ברשתות החברתיות, שהפכו לזרז העיקרי לאנטישמיות. לצד הדאגה לחופש הביטוי צריך לזהות את הפגיעה האנטישמית הקשה, לנטר אותה באופן אקטיבי ולמגר אותה. זה מצריך הקמה של מכונים אירופיים שיקדישו את פעילותם לנושא. כל מדינה צריכה להפעיל את מקסימום הכלים שיש ברשותה על מנת שאנטישמים ידעו שמה שהם עושים לא לגיטימי ועלול לעלות להם במחיר כבד. זה לא המצב היום".

לא מעט מדינות אימצו את הגדרת האנטישמיות כך שאנטי־ישראליות נכללת בתוכה. מדוע לא לדרוש מאירופה שתילחם גם נגד ה־BDS ודומיו?

"נקודת המבט שלנו מזהה בוודאות שאנטי ישראליות נובעת ממניעים אנטישמיים, אבל באירופה זה עדיין לא קיים מספיק. הדרך הנכונה לפעול מול אירופה היא לדרוש להגדיר את האנטישמיות כמשהו לא לגיטימי ברמה הפלילית. הנושא האנטי ישראלי הוא הרמה הבאה. אנחנו עוד לא במקום בו אפשר להציב דרישה שכל אנטי ישראליות תהפוך לעבירה פלילית. בשלב הראשון אנחנו צריכים להתמקד ולהפעיל את כל הכלים הכבדים בזירת האנטישמיות כפי שהיא מוכרת לנו כיום, כי אירופה עדיין לא במקום שבו היא מזהה את ה־BDS או המאבק נגד המדיניות הישראלית ביהודה ושומרון כאנטישמיות. יש חשש אמיתי שאם נקפוץ מהר מדי לשלב הבא נאבד את הכוח של המאבק הבסיסי".

את הבעיה בהסברה לתוך אירופה הוא תולה גם בגורמים פנים־ישראליים. "לפעמים הבעיה היא המסר שלנו שיוצא החוצה. כי גם כאן אצלנו יש מי שלא מזהים את החרמת ישראל או פעילות נגדה כאנטישמיות, ואפילו מזדהים עם המסרים האלה. צריך להבין, ה־BDS זו לא תנועה לשחרור ערבים, אלא תנועה אנטישמית. לצערנו, לא כל הקולות בישראל מאמינים בזה. ברגע שאנחנו נציג חזית אחידה שמשווה בין האנטישמיות לאנטי־ישראליות, יהיה קל לנו יותר גם לשכנע אחרים".

לסיום, נריה מאיר מוסיף נדבך אחר לנושא. "לצד המלחמה באנטישמיות יש את התפקיד שלנו כיהודים. אני מאמין שתפקידם של יהודי אירופה הוא לשוב הביתה לישראל. התוכנית האירופית היא מלחמה באנטישמיות לצד שגשוג של היהדות האירופית. אנחנו לא חייבים להסכמים למסרים האירופיים. מתוך נקודת המבט היהודית צריך להסתכל על המטרה הגדולה, שבמסגרתה עם ישראל חוזר לארצו.

"יהדות אירופה צריכה לעשות את החשבון הפנימי שלה - לא בגלל אנטישמיות - ולבוא לישראל. ישראל היא לא רק מרכז העולם היהודי, אלא עתיד העולם היהודי", הוא מסכם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו