אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: iStock

בירקות 'אוצר בית דין' יש בעיה של איסור ספיחין. אמנם 'אוצר בית דין' מסתמך על שיטת החזון איש, אולם דבריו נאמרו כהוראת שעה כדי ללחום ב'היתר המכירה', אך לרוב מכריע של הפוסקים, בירקות שצמחו בשביעית יש איסורי ספיחין, ואף החזון איש מודה שכך עיקר ההלכה.

לפיכך, ראוי לבני תורה ויראי השם, להדר לאכול ירקות רק מ'היתר מכירה'. אפשר גם להקפיד לאוכלם בבית בקדושת שביעית 'כאילו אין היתר מכירה, כהצעת מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל.

נימוקי הפסק:

אחד האיסורים בשביעית הוא אכילת "ספיחים". הרמב"ם (פ"ד מהל' שמיטה ויובל, הל' א) מגדיר ספיחים: "כל שתוציא הארץ בשנה שביעית, בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו, ושניהם נקראו ספיח. בין מן העשבים והירקות שעלו מאיליהן ואין להן זרע".

נחלקו התנאים (ספרא בהר פרשה ג פרק ד): "אמר רבי עקיבא מיכן סמכו חכמים על הספחים שיהו אסורים בשביעית וחכמים אומרים אין ספחים אסורים מדברי תורה אלא מדברי סופרים". הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל פרק ד הלכה ב) פסק כחכמים: "ומדברי סופרים שיהיו כל הספיחים אסורין באכילה, ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית". אמנם הגר"א (שנות אליהו פ"ח מ"ו; פ"ט מ"א) פסק כר"ע שאיסור ספיחין הוא מהתורה.

הלכה היא שבירקות לכל דיני התורה הולכים אחר לקיטה (יור"ד סימן שלא סעיף קכו). על כן כל ירקות שנלקטו בשביעית יש להם קדושת שביעית. דעת הרמב"ם (הל' שמיטה ויובל שם הל' ג) שכל ירקות שנלקטו בשביעית [יש בהם קדושת שביעית] ואסורים משום ספיחין. אפילו לקטן בר"ה של שביעית.

אמנם הרמב"ן כתב (ויקרא פרק כה פסוק ה): "ופירוש הכתוב כי הצומח מאליו בשדה מבלי חרישה וזריעה לדעת יקרא ספיח קציר, שהוא נספח אל קציר השנה שעברה, מגזרת ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד א)... והספיחין האלו האסורים הם הגדלים בזמן האסור, בתבואה כל שהביאה שליש בשביעית, וכן הירקות כל שצמחו בשביעית, אסורין מן התורה לדברי רבי עקיבא, ולדברי חכמים אסורין מדברי סופרים... אבל הירקות שצמחו בששית ונלקטו בשביעית, יש בהן משום קדושת שביעית לכל דיניה להפסד ולקרבנות ולסחורה ולביעור ואף על פי שגדלו לגמרי בששית, מפני שאנו הולכים אחר לקיטה בירק בין למעשר בין לשביעית, אבל אין בהם משום ספיחים שאינם ספיחי שביעית שהרי בששית צמחו, ואפילו הוסיפו בשביעית אין בהם דין ספיחים". מבוארת דעת הרמב"ן שירקות שעיקר גידולם בששית, אף שהוסיפו בשביעית, אין בהם איסור ספיחים [למרות שקדושים בקדושת שביעית]. אבל ירקות שעיקר גידולם בשביעית, אף אם תחילת גידולם היה בששית, אסורים משום ספיחין. וכן ביארו דבריו בפאת השולחן (סימן כב סעיף ג) ומרן הגראי"ה קוק זיע"א [שבת הארץ, פ"ג הל' ג. וראה בשבת הארץ הוצאת 'מכון התורה והארץ', אות ב הערה 7. והביאו שם שבספר השמיטה ביאר בדעת הרמב"ן כדעת הר"ש המובא להלן. אמנם דברי הרמב"ן ברור מיללו כדעת פאה"ש ומרן הרב זיע"א].

הר"ש (משנה שביעית פ"ט מ"א ד"ה 'כל הספיחין') כתב ש'אפילו היתה רק התחלת גידולם בששית ונגמרו עיקר גידולם בשביעת, וגם נלקטו בשביעית, אין להם דין איסור ספיחין' [לשון מרן הרב זיע"א בשבת הארץ שם. וראה שם אות ב/3 ב'תוספת שבת' מחברי מכון התורה והארץ]. "וכיון שהוא בדרבנן יש לסמוך עליהם [=הרמב"ן והר"ש – יב"מ] ז"ל" (לשון החזו"א סי' ט סעיף יז ד"ה 'ירק שנגמר בשביעית. כרם ציון, הלכות שביעית מהד' תשל"ט, פרק י הלכה ו. וע"ש בציון 11, 12).

ב'כרם ציון' (שם) הובא בשם מו"ר הגרש"ז אוירבאך זצ"ל: "אך אם צמחו בששית ונכנסו לשביעית לפני שהגיעו לעונה"מ [=לעונת המעשרות] (...)אסורין משום ספיחין". לפי זה חלק מהירקות אסורים משום ספיחין כבר בסוף תשרי. לפיכך תמה על הלוחות שמפרסמים שאיסור ספיחין מתחיל [ברוב הירקות] רק אחרי חנוכה ('המעין' טבת תשכ"ו, כרך ו גליון ב; ומשם מנחת שלמה ח"א סימנים מט-נ). אמנם הרה"ג אהרנסון וקלמן כהנא הגיבו על דבריו (ב'המעיין' ומנחת שלמה שם) שהחזו"א הורה בע"פ שאם היה אפילו תחילת השרשה בששית, שוב אין איסור ספיחין. מו"ר סיפר לי שאף הראו לו תמונות שהחזו"א מסתכל עם זכוכית מגדלת לראות אם יש איזה נביטה בקרקע.

ב"קטיף שביעית' (הוצאת המכון לתורה והארץ, תשס"ז, עמ' 99 הערה 27) כתבו שמו"ר הגרש"ז אוירבאך "אך למעשה הורה לסמוך על דעת החזו"א". אמנם בסוף תשובתו לרב קלמן כהנא (מנחת שלמה סוף סימן נ) כתב בענוותנותו: "אך אעפ"י כן הנני חוזר ומדגיש דכל מה שכתבנו הוא לא למעשה הואיל וכבר הורה זקן", אך המשמעות ההלכתית של הביטוי "כבר הורה זקן" הוא שלמרות שאני לא סובר כך, מי שעשה כמותו בדיעבד אין הדין חוזר (ראה סנהדרין כט, ב; ש"ך חו"מ סי' כה ס"ק כט).

ישנם ראיות רבות שהגרשז"א זצ"ל לא חזר בו אף למעשה, אך נסתפק במסגרת זו בעדות מפורשת שפורסמה ב'המעיין' (תשרי תשס"ט, כרך מט גליון א, עמ' 3) "סיכום פגישה שהתקיימה בביתו בכ"ד תמוז תשמ"ו . השתתפו בפגישה: ר' יונה עמנואל זצ"ל עורך 'המעין', ויבל"א הרב זאב וייטמן (אז רבו של כפר עציון והיום רבה של תנובה), הרב אלישיב קנוהל זצ"ל (אז חבר כפר עציון, ולאחר מכן רבו של כפר עציון), ויבל"א הרב אליהו בלומנצוייג (אז ר"מ בישיבת הר עציון באלון שבות והיום ראש הישיבה בירוחם) שסיכם את הדברים על אתר".

"לענין ספיחין – זריעה מוקדמת, ערב שמיטה, בוודאי חשובה כדי להימנע מזריעה דאורייתא, אבל אינה פוטרת את בעיית הספיחין. הרב חזר על מה שכתב במעדני ארץ, שלדעת הר"ש הדורש תחילת גידול בשישית (כדי שלא ייאסרו הפירות משום ספיחין) צריך שלב המקביל לשליש גידול, ולכן צריך שהפרי עצמו יגיע לתחילת גידולו, ולא יתכן להתיר על סמך תחילת גידול של עלים (בצומח שבו העלים אינם החלק הנאכל)". כלומר, 20 שנה אחרי שכתב 'כבר הורה זקן', עמד על דעתו.

נציין שב'קטיף שביעית' (עמ' 999 הערה 26) הובא בשם הגר"מ אליהו זצ"ל שיש 'לכתחילה' לחוש לדעת הרמב"ם – כלומר להחמיר באיסור ספיחין בכל ירק שנלקט בשביעית, אפילו אם כל גידולו היה בשישית. ובשם מו"ר הגר"א שפירא זצ"ל שיש להקל כדעת הר"ש "רק בצירוף מכירת הזרעים לגוי". ב"מאמר מרדכי" להגר"מ אליהו זצ"ל (חלק מאמרים פרק טז עמ' תקא-תקה), כתב שאין מקום להקל באיסור ספיחים בירקות שנשתלו ב'זריעה מוקדמת' סמוך לשביעית.

כתב הרב יהודה הלוי עמיחי ("התורה והארץ" ו תשס"א עמ' 484; 'קטיף שביעית' עמ' 368): "הנוהגים לשווק באוצרות בית הדין נוהגים להקל באכילת ירקות שרק השרישו ששית ועיקר צימוחם בשביעית. ולמרות שהרמב"ם והרבה ראשונים סוברים שיש איסור ספיחים בפירות שעיקר גידולם בשביעית".

ראשית נבהיר שמדברי הרה"ג אהרונסון ["ראו אצלו הנביטה בשישית"] וקלמן כהנא ["כשהתחיל לצאת"] זצ"ל מבואר שהחזו"א הקל רק כשהייתה תחילת נביטה בשביעית, ולא כ'כשרק השרישו'.

שמעתי פעמים רבות ממו"ר הגרשז"א זצ"ל שהתפלא מאוד על שיטת החזו"א, הנראית לכאורה כנגד דברי הראשונים והאחרונים ופשט המשנה. כמדומה שהעובדה שהחזו"א לא העלה את הדברים על הכתב, אפילו במכתב כל שהוא, וביאר את שיטתו, מגדילה מאוד את התימה.

בעזר ה', ה' יתברך אינה לידי פתרון לתעלומות אלו. לאחרונה הביא לי ידידי הרב שלמה כ"ץ שליט"א "ספר נתיב השמיטה" " והוא הוראת מעשה בעניני שביעית שקבל הרב משה פלס (שליט"א) זצ"ל מרבינו מרן החזו"א זצוק"ל בשנת השמיטה תשי"ב בהיות רב במושב נתיבה (כהיום יד בנימין). כ"ז נדפס מהפנקס שנכתב בזמן ההוראות" [מתוך שער הספר. מהדורה ראשונה בשנת השמיטה תשס"א בחיי הרב המחבר. מהדורה שלישית בשנת השמיטה תשפ"ב]. בראש הספר מכתב בכת"י הגאון הרב חיים קניבסקי, שכותב [בין היתר]: "וראיתי את ההוראות שמביא על שמיטה מהחזו"א והם נכונים ומדויקים".

[אגב נעיר ששם (סימן ב סעיף א, עמ' ו-ז) הביא מפורש שבקיץ תשי"א החזו"א הורה "שלהיתר תחילת גידולן בששית שאין בו איסור ספיחין צריך דווקא נביטה (הצצה) מעל גבי הקרקע. ועוד אמר שאילו אם על פי הנסיון וכללי החקלאות יש נביטה בתוך הקרקע, ואפילו אם חפרו ממש ומצאו נביטה בתוך הקרקע הרי זה לא מספיק, אלא צריך דוקא נביטה מע"ג הקרקע". אמנם בסעיף ו שם (עמ' י) כתב שיומיים אחר ר"ה של שנת השמיטה תשי"ב, החזו"א בא ל'נתיבה' "ואזי החשיב לתחילת גידולן אף כשהי' נביטה בתוך הקרקע". וע"ש ב'שמע שמועה' [פירוש הדברים מאת המחבר] שהסתפק "או שלא התיר כן רק כיון שכבר זרעו כך"]

בסוף סימן טז (עמ' צז) כתב: "לשמיטות הבאות

אמרתי לפני מרן החזו"א זלל"ה ששמעתי אומרים שיש מהדברים שהקיל בהם רק לשעתו ולא לקבוע כן לדורות, והוא עצמו השיב לי שכל שעדיין המצב בארץ ישראל כהיום (ממשלה לא דואגת לקיום השמיטה, ורבנות מתרת שלא לשמור שמיטה כהלכתה וכו'), וכל עוד שיש מערכה בענין קיום השמיטה, הרי הוא מיקל את הקולות שלו בענין ספיחין [=כמבואר בסי' ב דין זרעים שנקלטו בתוך הקרקע קודם שביעית להיתר ספיחין, ועוד כמה דברים המבוארים בנתיב השמיטה – שמע שמועה], ועבודות [=ע' פ"ג בענין חרישה לאוקמי, ופ"ד לענין זמירה לאוקמי, וכן במקום הפסד קרקע ופירות המבואר בס"ה, ועוד דברים שבספרנו זה – שמע שמועה], בדעה ברורה ומוחלטת, ויש לסמוך ע"ז גם "בשמיטות הבאות" בלא לשאול עוד פעם, חוץ... וגם אינו כתוב בספרי החזו"א, אבל כל הכתוב בספרו הלכה הוא [=וכנראה כוונתו אף בלא מצבנו כהיום בא"י, אלא כל מה שכתוב בספר חזו"א הלכה ברורה הוא לדורות, מלבד הוראות שבכאן שהיו הוראות לכל זמן שמצבנו כמו היום בא"י – שמע שמועה]".

מבוארים הדברים (א) שאף החזו"א לא חשב שלהלכה נביטה כל שהוא מוציאה מאיסור ספיחין, כמו שהוכיח לנכון מו"ר הגרש"א זצ"ל. אך ברוב גדלותו חשף זרוע עוזו להתיר הוראת שעה בכדי לעקור את 'היתר המכירה' להשתמש בירקות אף שמעיקר הדין יש בהם איסור ספיחין. (ב) בכך יובן שבכוונה לא העלה היתר זה על הכתב, כיוון שעל הכתב העלה רק דברים שלדעתו הם ממש הלכה.

איני יודע אם היום, כאשר המדינה תומכת במי שמשבית את שדותיו בשביעית, עוד מתקיים המצב שלדעת החזו"א מאפשר את ההוראת שעה בעניין ספיחין. אבל ברור שבציבור הדתי לאומי רבים לא ירצו לאכול איסור דרבנן כדי לעקור את 'היתר המכירה'.

הדרך הנכונה לציבור זה הוא כפי שסיכם מו"ר הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל (חוות בנימין, ח"ג, "על סידורים נאותים בשנת השבע', עמ' תרכ-תרכז, בעמ' תרכה. כיוון שראיתי שמנסים לפרש את דבריו בצורה מעוותת, הסתמכתי על) כעדותו של הרה"ג יואל פרידמן שליט"א ('התורה והארץ' כרך ו', אייר תשס"א, "הפתרון לבעיית שמיטה במטעים" עמ' 379-375, בעמ' 379): "במטעים האחרים עדיף להשתמש בהיתר המכירה ואת המלאכות ושיווק הפירות לעשות כאילו אין היתר מכירה כהצעתו של מרן הגר"ש ישראלי שליט"א (זצ"ל) בסיכום השמיטה הקודמת [=תשנ"ד.

מו"ר הגר"ש ישראלי זצ"ל נפטר בי"ט סיון תשנ"ה – יב"מ]". אמנם בשמיטות האחרונות אף תלמידיו של הגר"ש ישראלי זצ"ל סטו מסיכום זה, ומשווקים דרך אוצר ב"ד ירקות ללא היתר מכירה, אשר אף לדעת החזו"א יש בהם איסור ספיחין, אלא שיש [או לפחות היה בעבר] הוראת שעה לאוכלם כדי לעקור את היתר המכירה. בפועל אין בשוק היום ירקות אוצר ב"ד שנעשה בהם גם היתר מכירה [פרט לערבה הדרומית בהם נעשה היתר מכירה לחומרה].

ודאי שראוי שבני תורה ויראי השם מהציונות הדתית יהדרו לאכול ירקות רק מהיתר מכירה. אפשר גם להקפיד לאוכלם בבית בקדושת שביעית' 'כאילו אין היתר מכירה'.

נקווה לביאת גואל צדק במהרה בימנו, וקיבוץ כל ישראל בא"י, כ"א מכיר את שבטו ואת חלקו, ב"ד הגדול ימנו שמיטין ויובלות מדאורייתא, ויתגלה בנו ברכתו-הבטחתו של בורא עולם וגואל ישראל "וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים".

הרב יהושע בן-מאיר הוא מייסד ישיבת 'שבות ישראל' ומחבר הספר 'מה נאכל בשנה השביעית'

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו