הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ
פרשת השבוע מתחילה ב"לך לך", בצו לאברהם אבינו ללכת לארץ כנען ולכונן בה את עם ה' היושב בארץ ה' ומקיים בה את תורתו. היא מסתיימת בפרשת "התהלך לפני והיה תמים" – מצוות ברית המילה.

פרשת המילה נחלקת לשני חלקים, בחלקה הראשון מתגלה ה' לאברהם ומצווה אותו על המילה, ובחלקה השני, החותם את פרשת לך לך, מתואר הביצוע: אברהם מל את עצמו בהיותו בן תשעים ותשע שנים, מל את ישמעאל בן השלש-עשרה, ואת כל שאר אנשי ביתו.

ההתגלות שבה נצטווה אברהם על המילה נחלקת לארבע יחידות שלכל אחת מהן פתיחה משלה: הראשונה נפתחת ב"וירא ה' אל אברם ויאמר אליו התהלך לפני והיה תמים". זו הכרזת פתיחה על קיום ברית בין ה' לבין אברהם. היחידה השניה נפתחת ב"וידבר אתו א-להים לאמר", ובה מודיע ה' לאברם על שינוי שמו לאברהם ומבטיח לו את הארץ ואת המשך קיום הברית עם זרעו, שירבה מאד. היחידה השלישית נפתחת ב"ויאמר א-להים אל אברהם" ומפרטת את מעשה ברית המילה עצמו.

ביחידה הרביעית ה' מודיע לאברהם על שינוי שמה של שרי אשתו לשרה, על כך שתתברך בבן, ובעקבות זאת: "וברכתיה והיתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו".

בפרק הזה אנו שומעים את תגובותיו של אברהם ואת השיח שמתנהל בינו לבין א-להים: אברהם צוחק בלבו בתמיהה "הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" ומבקש מן הא-להים: "לו ישמעאל יחיה לפניך". א-להים משיב לו בהנחיה מפורטת: שרה תלד בן, "למועד הזה בשנה האחרת", שמו יקרא יצחק, הברית שבה דובר בתחילת ההתגלות, בין ה' לבין זרעו של אברהם תקוים עם יצחק ולא עם ישמעאל, אבל גם ישמעאל יזכה בברכת ה' בעקבות בקשתו של אברהם.

בסיומו של השיח בין א-להים לבין אברהם, נחתמת כל ההתגלות במילים: "ויכל לדבר אתו ויעל א-להים מעל אברהם". מכאן משתמע שכל ארבע היחידות של ההתגלות נאמרו במעמד אחד. מסתבר שלכל אחת מהן היתה פתיחה נפרדת מפני שכל אחת מהן עוסקת בנושא אחר: א. הברית בין ה' לאברהם. ב. הבטחת הארץ והזרע בעקבות הברית. ג. מצוות ברית המילה. ד. הבטחת הולדת יצחק לשרה והמשך הברית דרכו ודרך זרעו.

מה עניינה של ההבטחה על הולדת יצחק בתוך פרשת ברית המילה? מסתבר אחרי שה' הודיע לאברהם על הברית שהוא כורת איתו ועם זרעו, היה חשוב להסביר למי הכוונה ב"זרעו". אך אף על פי כן, הופעתה של הבטחה זו בפרשת ברית-המילה מפתיעה מאד, מכיון שהיא עתידה להופיע בפני עצמה, באופן מרשים ביותר, בפרשה הבאה.

כמו שראינו כבר בפרשיות בראשית ונח, גם הפעם, מטרימה פרשת לך לך בסופה את אשר יסופר בתחילת הפרשה הבאה, פרשת וירא. בפרשת וירא, יופיע סיפור המתעלם כביכול לחלוטין ממה שקדם לו בסוף פרשת לך לך. כמו בפרשיות הקודמות, גם הפעם, תשומת הלב מוסבת אל הסיפור שבפתיחת הפרשה הבאה, ולא תמיד זוכרים הקוראים את הרקע שקדם לה בשבוע שעבר, בסוף פרשת לך לך.

סביר להניח שרוב העולם שיישאל מתי והיכן נודע לאברהם שעתיד להוולד לו בן, ישיבו – בהתגלות שלשת המלאכים בתחילת פרשת וירא. זהו הסיפור הידוע והמפורסם מבין השניים. סביר להניח שמאותה סיבה התשובה השגרתית והמיידית לשאלה מדוע נקרא שמו של הבן יצחק, תהיה: בשל צחוקה של שרה, ככתוב בסיפור המלאכים בפרשת וירא: "ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן". ה' הגיב שם לצחוקה של שרה במידה של ביקורת: "למה זה צחקה שרה... היפלא מה' דבר", ובהמשך גם ניתנה ההבטחה: "למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן".

והנה, כששבים לעיין בפרשתנו, פרשת לך לך, מתבאר שכל מה שקרה בפרשת וירא הוא מעין חזרה על מה שאירע קודם לכן, ובאופן שונה: ההודעה על הולדת הבן ניתנה לאברהם במעמד ההתגלות על הברית ולא אחרי ברית המילה. אברהם צחק לשמע ההבטחה, אך לא ננזף כמו שרה על כך שהטיל ספק ביכולתו של ה'. הבן עתיד להקרא יצחק על שם הצחוק, אך מדובר בצחוקו של אברהם ולא של שרה. בשתי הפרשיות מדובר על כך שהבן יוולד כעבור שנה, אף שיש ביניהן מרווח של כמה ימים, כך שהתאריך המדויק, "כעת חיה" יכול להקבע רק על פי אחת מהן.

מה פשר הכפילות הזאת? מה הצורך בשתי ההתגלויות וממה נובעים ההבדלים ביניהן?
מסתבר, שהסיפור הכפול נובע מכך שהיה צורך לבשר את הבשורה בנפרד, לאברהם ולשרה. ההתגלות הראשונה פונה רק אל אברהם, שרה לא מוזכרת שם ולא נראה שהיא היתה חלק מן ההתגלות. יתכן שאברהם לא סיפר לה את הבשורה על יצחק, גם אם נצרך לספר לה על ברית המילה ושינוי שמותיהם. אפשר שהבין מעצמו ואפשר שנאמר לו, שאת הבשורה על הולדת בנה אמורה שרה לשמוע ישירות מפי ה', ולא בתיווכו של אברהם.

ההתגלות השניה מכוונת במפורש אל שרה: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל, וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו". שמה של שרה חוזר שלש פעמים בפסוק. המלאכים שואלים על שרה לפני שהם מדברים, והכתוב מדגיש ששרה שומעת את הבשורה ישירות מפי המלאך.

שתי הבשורות נבדלות זו מזו באופיין. הבשורה לאברהם היא חלק מן הברית הכללית שנכרתה עם אברהם ועם זרעו, היא קשורה להבטחת הארץ והזרע, והיא מעורבת בפרשת ברית המילה שבה נימול לא רק אברהם אלא גם ישמעאל ושאר בני ביתו. האופן שבו מתגלה ה' לאברהם הוא האופן השכיח של התגלות נבואית בכל התנ"ך: "ויאמר – או וידבר – א-להים – או ה' – אל פלוני".

ההתגלות אל שרה מתרחשת בסגנון אחר לגמרי. בהמשך לסיפור נרחב על הופעת המלאכים והאירוח הנדיב שלהם על ידי אברהם ועל ידי שרה המסייעת לו מן האהל.

המעמד של ההתגלות לאברהם הוא מעמד של התגלות נבואית, שמן הסתם הוא מעמד הדומה לתפילה, יש בו התבודדות והשראה של רוח הקודש והתעלות אישית, ואילו המעמד של ההתגלות לשרה הוא מעמד ביתי-משפחתי, שבו מסבים אורחים על שלחנו של בעל הבית, רוחצים את רגליהם, סועדים את ליבם ומתוך ההקשר הזה הם מברכים את בעלת הבית שתפקד בבן.

יצחק של ההתגלות בברית המילה שייך לעולם של האידיאלים המופשטים, ואילו יצחק של התגלות המלאכים שייך לעולם הממשי והמעשי. כשאברהם שמע את הבשורה, צחק וביקש: לו ישמעאל יחיה לפניך, כי עקרונית ניתן לממש את הבטחות ה' לאברהם גם דרך זרעו של ישמעאל. אצל שרה הפתרון הזה לא רלוונטי, כי היא רוצה בבן ממשי, שלה, ולא די לה בקיום הבטחת ה' לאברהם.

לכן שונה צחוקו של אברהם מצחוקה של שרה. אברהם בצחוקו תוהה על הצורך בשינוי סדרי עולם: הרי ניתן לקיים את ההבטחה גם בלי שבן המאה ובת התשעים ילדו. צחוקה של שרה תמה על אפשרות התממשות הבשורה: היתכן שלזקנים אלו עתיד להוולד בן? לכן הקדים הכתוב לצחוקה של שרה את המלים: "ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים". לכן רק לה היה צריך להשיב "היפלא מה' דבר".

המעשיות של הבשורה לשרה באה לידי ביטוי גם בדיוק הזמן של הלידה: לא באופן כללי "תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת" אלא במדויק: "שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך".

נראה שההתגלות הכפולה באה ללמד על אודות היחס הראוי בין הכללי והלאומי לבין האישי והפרטי. אסור לתת לסיפור הלאומי, לאידיאות הגדולות, להשכיח את הממד האישי והאנושי. יש להזהר ממחיקת הפרט לטובת הכלל. מצד שני, אי אפשר לחשוב רק על הפרט, מצוקותיו ורווחתו, ולהתעלם מן התפקיד שכל אדם וכל משפחה ממלאים בעולם כחלק מקהילה, חברה ואומה. יצחק עתיד להיות אחד מאבות האומה, אך גם "בנך, יחידך, אשר אהבת".

העובדה שסיפור ההתגלות לאברהם גנוז בתוך פרשת המילה, לקראת סופה של פרשת לך לך ואילו סיפור ההתגלות לשרה מופיע כסיפור התרחשות שלם בפני עצמו, בתחילתה של פרשת וירא, גורם לכך שסיפור זה ידוע ומפורסם ואולי גם יותר מרשים ונחרת בלבבות מקודמו. אפשר להסיק מכך שבסופו של דבר האישי והמעשי תופסים יותר תשומת לב בחוויה של האדם בכלל והאדם המאמין בפרט. עובדה זו מחייבת אותנו לתת את דעתנו על כך גם במעשה החינוכי. האידיאלים הגדולים צריכים להתממש ולהתגלות בעולם המעשי והייחודי של כל איש ואשה, תלמיד ותלמידה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו