עורך הדין אילן בומבך, מומחה לתביעות דיבה ומי שהיה מעורב בפרשת הטענות כלפי השר המנוח רחבעם זאבי, מתייחס לסוגיה המשפטית הנוגעת לפרסומים אודות מעשיו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, מעשים המתפרסמים אחרי מותו.
"יש כאן בעיה מובנית בחוק הישראלי שקובע שדין לשון הרע על אדם חי הוא כמו על אדם מת, למעט חוסר היכולת להגיש תביעה אזרחית במקרה של אדם מת. לעומת זאת אפשר לפנות ליועמ"ש על מנת שהוא יגיש כתב אישום על פגיעה לא מוצדקת בזכר המת", אומר בומבך המציין כי עד כה לא הוגשה בקשה שכזו מעולם ולכן נוצר אבסורד ועיוות שבו נראה כאילו ניתן לרמוס את זכר המת ויורשיו אינם יכולים לתבוע את עלבונו בשמו".
לטעמו חובה לשנות את החקיקה בסוגיה זו ויש להשוות בין לשון הרע על אדם חי ללשון הרע על אדם מת, ובעיניו אם אמור להיות הבדל בין השניים הרי שהוא אמור להיות לטובת זכרו של הנפטר ונגד הפגיעה בזכרו. "לא יכול להיות מצב שבמשך שנים רבות אם יש טענות כלפי אדם מסוים יכבשו את הטענות ולא יעלו אותן וכאשר הוא נאסף אל אבותיו ושוכן על משכבו בשלום יציפו טענות שהוא לא יכול להתגונן בפניהם ויפגעו קשות בזכרו. זה דבר פגום בעיניי".
בומבך מציין כי כל אדם הפוגע בזולת יודע שהוא ודבריו נתונים לבחינת תביעת דיבה בבית משפט, "אבל אם טוענים אחרי שאדם נפטר, מי יחקור אותו נגדית ונוצרה חסינות מוחלטת מפני תביעה", הוא אומר וקורא שלינוי החוק בהקדם האפשרי על מנת למנוע מצבים מעין אלה, כמו במקרה פרס וכך במקרה רחבעם זאבי.
"אני גם שואל איזו תכלית זה בא לשרת", תוהה עו"ד בומבך. "מה זה עוזר שנשים מתלוננות כרגע? יעמידו אותו לדין? יעשו בזה משהו? אין לזה תכלית חוץ מרמיסת שמו של הנפטר".
לטעמו אין ממש בטיעון לפיו יש ערך בסיפור מאוחר שכזה ככזה שירתיע מטרידים פוטנציאליים שידעו שסיפורם לא נקבר גם אחרי שהם עצמם ייקברו. "זה לא משכנע. לפי זה אם תבוא מתלוננת ותאמר את הדברים לפני שהוא נפטר לפחות היא אמרה את הדברים קודם לכן, אל ברגע שהא אומרת את זה אחרי פטירתו זה נורא פוגעני, לא מידתי ואין יחס בין הנזק שהיא גורמת לתכלית של הדברים".
בומבך סבור שעל המחוקק לאפשר ליורשיו של אדם לתבוע את מי שפוגע בזכרו של המנוח. "אל תיתנו חסינות לכל מכפיש בין אם בחייו ובין אם במותו". לדבריו מדבור בחקיקה הכרחית כחלק מזכותו של אדם לשם טוב.
על ההבדל בתגובות למקרה פרס לעומת זה של גנדי, אומר בומבך שהטענות כלפי גנדי היו חמורות בהרבה מאלו של פרס. "הטוענות כלפי זאבי הן נשים בפנים מכוסות, לא יודעים מי הן, אין להן פנים ואין להן שם. זה היה תחקיר לא לגיטימי ואלמלא המחוקק היה כל כך נחרץ באופן שהוא מונע הגשת תביעה בית המשפט לא היה מאפשר את השידור הזה. החסינות הזו היא שגורמת לאפשרויות של תלונות לא נכונות".
"אם מעלים את הטענות בזמן אמת או בזמנים שניתן להוכיח את הדברים בתכתובות כאלה ואחרות יוכלו היורשים לתבוע את עלבונו ולהילחם בשמועות זדוניות שמופצות אחרי מותו. אני לא מציע להשתיק מתלוננות, אל שגם אם הן משמיעות את קולן באיחור שתהיה אפשרות לשמוע גם את האידך גיסא".