רקע קצר על רגל אחת: חכמים גזרו שלא לאכול מירקות השמיטה, כדי לגרום אי נעימות לאלו שיבקשו לשתול בשמיטה באיסור. הראשונים נחלקו מה כלול באיסור ספיחין.
לדעת הרמב"ם כל הירקות שנקטפים בשמיטה אסורים באכילה, ואילו לדעת הר"ש לא היה מקום לגזור אלא על צמחי ירק שהחלו לגדול בשמיטה ולא נבטו קודם לכן. לדעת הרמב"ם לא יתכן לאכול ירקות שמיטה כלל. ולכן מתריע הרב בן מאיר כי כל הסומכים על אוצר בית דין סומכים על דעת הר"ש כנגד הרמב"ם שכדבריו ראוי לפסוק.
לא נאריך כאן בשאלה האם באמת נהוג לפסוק כר"ש או כרמב"ם. מפני ששאלה זו כלל איננה שייכת באוצר הארץ. זאת משום שמקורם של כל ירקות אוצר בית הדין המשווקים תחת אוצר הארץ – בגבולות עולי מצרים. מה זה אומר? קצת רקע:
השמיטה היא אחת מן המצוות התלויות בארץ, ולכן היא חלה בגבולות ארץ ישראל בלבד. ומהם גבולות הארץ? הכלל נאמר בסוף פרשת עקב: כל המקום אשר תדרוך כף רגליכם לכם יהיה! כל מקום שבו ישנה התיישבות ישראלית – שייך לארץ ישראל.
כשעלו ישראל ממצרים והתיישבו עם ישראל בארץ לראשונה, בתקופת יהושע בן נון, גבולות הארץ היו רחבים מאוד – יש אומרים עד למרכז טורקיה. גבולות אלו קרויים – גבולות עולי מצרים. כל שטחי האדמה שבגבולות הללו התקדשו וחלה עליהם חובת השמיטה יחד עם שאר המצוות התלויות בארץ. אך מה קרה בגלות בבל? כאשר הסתיימה ההתיישבות היהודית בארץ, בטלה הקדושה מכל חלקי הארץ הללו, והם כבר לא היו חייבים במצוות התלויות בארץ!
בתקופת בית שני, בימי עזרא, ההתיישבות בארץ הייתה קטנה מאוד, ויהודי ארץ ישראל מנו רק כארבעים אלף איש. מטבע הדברים גם הגבולות שבהם התיישבו באותה התקופה היו מצומצמים יותר, גם בצפון וגם בדרום.
האזורים שהיו מיושבים בתקופת בית שני קדושים עד עצם היום הזה, וחלים עליהם כל דיני השמיטה. האזורים שמחוצה להם אינם חייבים במצוות התלויות בארץ והשמיטה אינה חלה בהם. אך חכמים קבעו שבשטחים שכן היו מיושבים בימי בית ראשון והיו כלולים בעבר בגבולות המחויבים, גבולות עולי מצרים, חלק מדיני השמיטה ינהגו בהם.
הפוסקים נחלקו מהם הדינים המיוחדים בגבולות עולי מצרים, ולמעשה פסק הרמב"ם שכמעט כל דיני השמיטה חלים בהם: אסור לעבד את הקרקע, ובפירות הגדלים בהם לנהוג קדושת שביעית, אך קולא אחת נותרה בהם – בירקות שגדלים בהם אין איסור ספיחין!
למעשה כאמור, מקורם של כל ירקות אוצר בית הדין של אוצר הארץ, שאינם כוללים היתר מכירה, בגבולות עולי מצרים, כך שחשש איסור ספיחין איננו קיים בהם לכל הדעות.
הרב יצחק דביר הוא מרבני אוצר הארץ וארגון כושרות