יועז הנדל
יועז הנדלצילום: בועז פרלשטיין, באדיבות מכון הרטמן

אנחנו בעיצומו של אחד הימים המטלטלים ביותר בלוח השנה היהודי והציוני. ציון רצח של ראש ממשלה יהודי בידי יהודי. זכרון עדכני לסכנת חורבן הבית בידי קנאים ומלחמת אחים.

לא לפני אלפיים שנה, אלא שנות דור אחד. לא גדליה אלא רבין הצבר מהפלמ״ח וכיבוש ירושלים. רבין שאמר ״אני אחראי״ בכישלון ההשתלטות על חוטפי נחשון וקסמן.

באותם ימים הייתי חייל צעיר, מוקף בחברי לנשק מהשייטת שרובם השתייכו לשמאל הציוני ואילו אני מתנחל מהצד השני של המפה הפוליטית. כולנו יחד בכור ההיתוך של צה"ל.

אלו היו ימים סוערים, הארץ רעדה והעם התחלק לשני צדדים. אני התנגדתי לדרכו של רבין, התנגדתי להסכמי אוסלו והפגנתי נגדם, התנגדתי למשא ומתן על רמת הגולן והצבעתי לצד השני בבחירות. הפגנתי נגד דרכו הפוליטית של רבין ואולי לא רציתי לשמוע את קולות ההסתה שעלו מכל עבר.

בימים שלאחר הרצח חוויתי טלטלה באופן אישי. בהמשך חווינו כולנו תקופה קשה וזעזוע עמוק, האשמות והכללות נזרקו באוויר והייתה תחושה שאנו על סף מלחמת אזרחים. התחושה שקיומנו פה הוא בטוח ויציב שלוותה אותנו שנים, התערערה. הסכנה לבית שלי לשלמות העם הפכה מוחשית. זה עיצב את דרכי, את המחשבה שלי והמילים בהן אני משתמש. שרדנו את הימים הנוראים הללו.

התחזקנו, התפתחנו והשתנינו אך עדיין ישנם קרעים בעם שמסרבים להתאחות. התפתחות הטכנולוגיה והרשתות החברתיות ושנים של הסתה, האשמות ופילוג הובילו אותנו לנקודה מסוכנת בה השתלחויות חסרות רסן על המקלדת הופכות לאלימות ברחובות ולתחושת ריחוק בעם של אנחנו והם.

מאז הרצח דומה שהשפה הקצינה עוד יותר ותרבות של שקר ופייק-ניוז מלבה את ההסתה והזרות, בחסות פלטפורמות טכנולוגיות מאפשרות. זו לא גזרת גורל. אנו חייבים ליישם את לקחי הרצח הנורא - לעצור ולהקשיב אחד לשני. לחשוב לפני שאנחנו שופכים רעל ברשת או בכנסת ובעיקר לדעת למצוא את מרחב ההסכמות בינינו. זה לא מחיקון, לויכוח אלא הבנה שצריך מסגרת.

בעיני ממשלת האחדות שבה יושבים ימין, מרכז ושמאל ולומדים להתפשר ולהתווכח היא המעשה, האידאל היהודי, אבל אפשר לחשוב גם אחרת.

אפשר למחות, להפגין לכעוס, ובלבד שהזיכרון נשאר. שההבנה שאין ולא תהיה לנו עוד הזדמנות לשמור על הבית הלאומי. מי שמוותר על אחדות העם, מסכן את הבית כולו.