ספר תורה
ספר תורהיוני קמפינסקי

לפני שה' הפך את סדום, הוא נתן לאברהם רשות לסנגר עליהם - "{יז} וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה:", ואברהם מתאמץ בעניין.

מדוע ה' נותן הזדמנות לאברהם, ומדוע אברהם מתאמץ להציל את סדום מהפיכה?

כולם מכירים את ההסבר, שאברהם הוא אב המון גויים. אברהם רוצה לקרב את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, ולכן אברהם אבינו רוצה להציל את אנשי סדום, אע"פ שהיו רשעים. הנצי"ב בהקדמתו לספר בראשית רואה במעשה זה את אחד הביטויים לכך שהאבות נקראו "ישרים".

אנסה להציע פירוש נוסף, בהמשך נראה מי אומר אותו.

כידוע, סדום וחברותיה היו אזור מאוד יושב ופורח. התורה כותבת בפרשת לך לך "{י} וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה. לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר:". כלומר, סדום היתה אחד האיזורים הפוריים ביותר. הביטויים בתורה "כֻלָּהּ מַשְׁקֶה", "גַן ה'" מעידים על כך. ככל הנראה, הגשם שירד בהר חברון, ירד וחלחל אל כיכר הירדן, ובקע במעיינות באזור סדום. אלא שאנשי סדום הרשעים שמרו את כל השפע הרב לעצמם, ולא נתנו לאורחים להנות ממנו.

הפסוק מדגיש "לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה". כלומר, אותו מקום פורה, שופע מים ופורח, נשחת בהפיכת ה' את סדום ואת עמורה. נהפך ונהיה מקום שומם, מדברי ויבש, כפי שאנו מכירים אותו היום. מרש"י משמע, שסדום נמצאת מתחת לים המלח, ויתכן שבהפיכתה נוצר ים המלח. על הפסוק "כָּל אֵלֶּה חָבְרוּ אֶל עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח:" כותב רש"י "הוא ים המלח- לאחר זמן נמשך הים לתוכו ונעשה ים המלח.". משמע מרש"י, ש"עֵמֶק הַשִּׂדִּים – אזור מושבם של סדום ועמורה, בהמשך נהפך להיות ים המלח. זה קרה בשעה שה' "הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם: וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר (כל הכיכר - כל כיכר הירדן – כל אזור ים המלח) וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה:". אולי המים שנמשכו אל האזור, מים מהכנרת ומים שבקעו במעיינות שהוזכרו לעיל, ספגו לתוכם את הגופרית שה' הוריד מן השמים, והצטרף אל בארות החמר, ובתוספת מלח הגענו לתוצאה המוכרת לנו היום.

אותו "גן ה'", אותו מקום פורח ופורה אשר כולו משקה, הוא חלק מארץ ישראל. וכעת, כאשר ה' הולך להפוך את סדום, הוא לוקח מן המובחר שבארץ שנתנה לאברהם אבינו, לוקח ערים שיכלו להיות מקום ישוב לבניו, והופך אותם למדבר שממה. האם לא ראוי לתת לאברהם זכות הגנה על חמש ערים מן הארץ אשר ניתנה לו?

וגם אם אנשי המקום רעים וחטאים לה' מאוד, וגם אם זעקתם כה רבה וחטאתם כבדה מאוד, עד כי המקום כבר מלא ב"חיידקים רוחניים" וצריך להופכו, אברהם מנסה להציל את המקום על ידי הצדיקים שהוא קיווה שישנם שם, שהם יתנו תקווה שיש סיכוי לתיקון דושנם של חמש הערים הסמוכות ליריחו.

אך אברהם אבינו לא מצליח. אנשי סדום שמנו ובעטו והביאו להשחתה מוחלטת של כיכר הירדן, ולא היתה ברירה אלא להפוך את סדום, ולהמתין לעתיד לבוא, כאשר יצא מעיין מבין ה' וירפא את ים המלח.

לא המצאתי את הפירוש הזה. יש מי שהקדים וכתב אותו. מי?

רש"י!

כותב רש"י - "{יז} המכסה אני- בתמיה: אשר אני עושה- בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר גבול הכנעני מצידון וגו' באכה סדומה ועמורה וגו' ".

רש"י כותב כאן, שסדום ועמורה הם ערים בארץ ישראל. כאשר הופכים את סדום ואת עמורה, הרי שהופכים מקום ישוב בארץ ישראל להיות שממה. מקומות אלו הובטחו לאברהם אבינו. ממילא, קודם שהקב"ה עושה זאת, הוא צריך לתת לבעל הדין - למי שמפסיד מהעניין – לאברהם אבינו – פתחון פה לסנגר נגד הפיכה זו.

שני הסברים אלו מדויקים בפסוקים.

כנימוק מדוע ה' פונה לאברהם אבינו לפני הפיכת סדום נכתב:

{יח} וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: {יט} כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.

המילים "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ" רומזות להסבר המפורסם, ולפיו אברהם נקרא 'אב המון גויים'.

והמילים "לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" עוסקות בצורך לקיים את מה שה' דבר שיביא לאברהם, כלומר, בהבטחת ארץ ישראל, וכפי שהבאנו מרש"י.

גם בתשובתו של אברהם אנו מוצאים את שני הענינים:

אברהם אבינו טוען "{כג} וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע". פסוק זה מתאים להסבר שאברהם הינו אב המון גויים, והוא רוצה לקרב את כולם לאביהם שבשמיים, ואינו מוותר על אף אדם.

ובלשון הפסוקים יש דגש חזק מאוד על המקום: "הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם", כלומר אברהם אינו מסתפק בלבקש על תושבי המקום, אלא על המקום עצמו – על ארץ ישראל.

ואף הקב"ה משיב לו ברוח זו " {כו} וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם:". המקום ינצל אם הוא לא הושחת לגמרי ועדיין יש בו צדיקים.

סוגיית סדום, כמו כל חומש בראשית, עוסק ביעודו של עם ישראל. עוסק ביעודו לתקן את העולם, ועוסק ביעודו לירש וליישב את כל ארץ ישראל, מבלי שנניח ממנה מקום לזולתנו מן האומות או לשממה.

רוב התנ"ך עוסק במאבקנו מול זולתנו מן האומות, אשר רוצים לגזול מאתנו את ארצנו. פרשת סדום עוסקת במאמציו של אברהם אבינו, שלא יהיה המקום שממה.