פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: דוברות שאנן

מה קורה כאשר התנהגות והתנהלות של חמס הופכת לדרך חיים של מדינה שלמה? זהו בדיוק תהליך ה"סדומיות" שעבר על סדום.

מדוע בסדום שנאו אורחים ואף חוקקו חוקים להנצחת השנאה? אגן סדום ועמורה היה עשיר משאבי טבע ומשגשג מאוד, דבר שהוביל את האנשים לגאווה ולתוצאותיה.

אומרת הגמרא במסכת סנהדרין: ״אנשי סדום לא נתגאו, אלא בשביל טובה שהשפיע עליהם הקב״ה. אמרו: וכי מאחר שארץ ממנה יצא להם עפרות זהב ולחם, למה לנו עוברי דרכים?" כלומר: חבל לנו לבזבז את טוב ארצנו על אנשים זרים, ולכן נעשה הכל על מנת להרחיקם. הזר פוגע במרחב המחיה שלהם ולכן יש להם ״זכות״ והצדקה להגן על האינטרסים שלהם. ״עניי עירך ועניי עיר אחרת - עניי עירך קודמים״. לכן, מהגרים ואורחים לא רצויים במדינת החמס הסדומית.

ברגע שיש קונספציה ופילוסופיה, אז מהר מגדירים "חוקים" על מנת שהפעולה החומסת תתבצע ״ע"פ חוק״, ובכך אנשי סדום מסירים מעצמם את עול האחריות ותולים אותה בחוק הקיים, כשם שהחיילים הנאצים רצחו והשמידו כי בסך הכל ביצעו את הפקודה ופעלו על פי חוק. הסדומיים חוקקו חוקים להגבלת ההגירה וחוק אי הגשת סיוע לזרים.

מדובר במקרה שבו הזר והאורח באים בתום לב ולא מתוך מטרה להזיק, לגנוב או לרצוח חלילה. על כאלו ברור שכל חברה רשאית להגן עצמה מפניהם. האנטיתזה ל"סדומיות" הוא קו החסד המלווה את קונספציית ה"אברהמיות" שהונהגה בבית אברהם אבינו. אברהם זקן וחולה כתוצאה מהברית שעבר, יושב פתח האוהל כחום היום.

היו לו את כל הסיבות להצדיק מדוע לא מסוגל במצבו לקבל אורחים. נראים לו ישמעאלים ועובדי כוכבים אבל על אף חוליו וזקנתו הוא מתאמץ ומשרת אותם כשהוא רץ בעצמו אל הבקר ופותח את אוהלו מכל הכיוונים, ההיפך הגמור מסדום.

אברהם אבינו שמהווה קו חיתוך בהתפתחות האנושית אחרי דור הבריאה, דור נח והמבול והפלגה. הדורות שחלו ב״מחלת נח״ בתסמונת ״התיבה״ שבחרו להסתגר, לדאוג לעצמך בלבד, בדומה לאלו שבימינו דואגים שילדיהם ילמדו רק עם הטובים ביותר- מהחברה הטובה ביותר, מהעדה "המועדפת" עליך ועוד. מנגד, תטיף בצביעות כל היום לאהבת ישראל, לאינטגרציה בחברה, עד שזה מגיע אל הבית שלך ואז הטוב ביותר עבורך הוא להתבדל, להתכנס בתוך התיבה.

בניגוד גמור לכך, אברהם בקו החסד שלו יושב בפתח האוהל ולא מחטט בציציות של אורחיו. מקבל כל אדם ומתנהג אליו כאורח רם דרג. הוא הראשון שהעלה את מידת החסד לדרגה עליונה ונשגבה לעשותה בזריזות באהבה ובהתלהבות. "ויקם, וירץ, וימהר..." אברהם בוודאי עסק בחסד כל ימיו, ואורחן אברהם ושרה בוודאי נוסד שנים רבות לפני המקרה המתואר בפרשתנו, אז מדוע אם כן, בחרה התורה לתאר דווקא את המקרה הזה בערוב ימיו של אברהם? זאת משום שהתורה רוצה שנבחין בין חסד שניתן מתוך נוחיות ושפע, לבין חסד שניתן מתוך מצב של קושי- זהו הממד האלוקי של החסד.

תיאור מקרה זה מתוך ניסיון קשה נוסף שמעמיד ה' לאברהם שעל אף שסובל מחום, זקנה וחולי הוא עומד בסטנדרטים גבוהים של חסד. התמונה משתנה לאנטיתזה של חסד: סדום וסדומיות, מולדת האגואיזם שמעוגנת ב״חוקים״ ומערכת אכיפה כפי שאנו רואים בסיפור המלאכים אצל לוט ואנשי סדום הצובאים על ביתו. אבל דווקא שורש המשיח בסדום. בת לוט היולדת ממנו את מואב היא המקור לרות המואביה שתתחבר מאוחר יותר עם זרע יהודה ליצירתו הסופית של דוד המלך, המקור של משיח בן דוד.

לעלות דווקא מתוך הבירא עמיקתא של סדום אל האיגרא רמא של מלך המשיח. אל לנו להתייאש שכן גם אם נמצאים או נקלעים אנו למצב של סדום סדומיות ישנה תקווה שהניצוץ יזרח ויצוץ דווקא משם, הכל תלוי בנו כמובן.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו