ניצנה דרשן לייטנר
ניצנה דרשן לייטנר צילום: ארגון שורת הדין

השבוע הודיעה ארה"ב על כוונתה לפתוח מחדש את הקונסוליה האמריקאית בירושלים כנציגות לפלשתינים, זו שנסגרה בימיו של הנשיא טראמפ.

מדינת ישראל חייבת לסרב לצעד הזה בכל תוקף, לא רק עקב היותו מקומם, אלא כי הוא משלב בתוכו שתי עוולות, שעל שתיהן נענש בסופו של יום: האחרונה חמורה יותר מקודמתה.

ראשית, ארה"ב נותנת לפלשתינים מחווה ולא מבקשת עבורו דבר בתמורה. היא שוכחת לרגע שמדובר במזרח התיכון, בו אסור לתת לאיש דבר מבלי לבקש עבורו תמורה. במקומות שלנו, לא מחשיבים מחוות. גם לא זוכרים אותן אף פעם. אם נתת משהו ללא תמורה, הפסדת קלף שלא יחזור אליך חזרה לעולם. ואי אפשר לתת מחווה לרשות הפלשתינית, כשהיא ממשיכה להסית לטרור ולשלם עבורו.

שנית, וזה חמור יותר, אם תסכים לצעד הזה, מדינת ישראל מוותרת על ריבונותה המלאה בירושלים. נציגות פלשתינית אמריקאית בירושלים מקבעת את העמדה של ממשל ביידן, שירושלים איננה בירתה הבלעדית של מדינת ישראל, ושבערוב היום, היא תהיה גם בירתם של הפלשתינים. לפי תכנית שתי מדינות לשני עמים, בה מצודד הממשל, תאלץ ישראל למסור חלקים מהעיר ירושלים לריבונות פלשתינית. ואין לך דבר חמור יותר ממסירת שטחים מארץ ישראל. מפרשת העקידה שבפרשת השבוע למדנו, שזה מעשה שנענשים עליו קשות, ונענשים עליו לדורות.

סיפור העקידה הוא לא רק סיפור מרכזי בפרשת וירא, אלא הוא תשתית ויסוד לאמונה היהודית, ומלווה את עם ישראל ואורב לו בכל פינה ומקום. הדעה הרווחת היא, כי זהו הנסיון האחרון בשרשרת הנסיונות שניסה הקב"ה את אברהם, אולי הקשה מכולם, ובעל המשמעות העמוקה ביותר. הקרבת היקר לך מכל מתוך אמונה ובטחון בה'.

אך לפי רשב"ם, לא מדובר בנסיון סתם, כי אם כזה שנעשה תוך מתן עונש לאברהם. נסיון העקידה פותח במילים "ויהי אחר הדברים האלה". רשב"ם מפרש את המקרא כפשוטו ומפנה למה שהתרחש לפני פרשת העקידה. ומה שאירע ממש לפני פרשת העקידה הוא, הברית שכרת אברהם עם אבימלך מלך פלשתים. בין רועי אברהם ורועי אבימלך פרצה מריבה אודות באר, ובא אלימלך לאברהם וביקשו שיעשה עימו חסד, לא ילחם בו, ויאפשר לו לגור בארץ, הוא וילדיו, נכדיו וניניו. נשבע אברהם לאבימלך שלא יאונה לו כל רע, וכרת עימו ברית. הוא שם שבע כבשות ביניהם, ואמר לאבימלך, שלך הן. אבימלך חזר לביתו, ואברהם הוסיף והתגורר עוד שנים רבות בארץ פלישתים.

חרה אפו של הקב"ה מן המעשה הזה. שהרי נתן את ארץ ישראל לאברהם ולבניו, כולל את ארץ פלשתים, "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים" (שמות כ"ג, ל"א), וציווה על ישראל להרוג את כל העמים שגרו בארץ הזו, "לא תחיה כל נשמה" (דברים כ, ט"ז). היאך איפוא כרת אברהם ברית עם מלך פלשתים? אומר הכתוב "ואחר הדברים האלה" הלך הקב"ה וניסה את אברהם, תוך כדי שהוא מקנטרו ומצערו. הוא הורה לו לקחת את בנו יחידו, ממנו אמור להיות לו המשך לדורות, ולהעלות אותו לעולה. אמר הקב"ה, נתגאית בבן שנתתי לך, והלכת וכרת ברית שתשרור בין בניך לבין בניהם "לי ולניני ולנכדי", ועתה "לך והעלהו לעולה ותראה, מה הועילה כריתת הברית שלך" (רשב"ם, בראשית כ"ב, א').

מעשה הברית עם אבימלך מלך פלשתים היה חמור מאוד בעיני ה', והעונש עליו נמשך לדורי דורות. לפי מדרש שמואל (פרשה י"ב לשמואל א', ו, א') נשבה ארון הקודש בידי פלישתים למשך שבעה חודשי כנגד שבע הכבשות שנתן אברהם. שבע מלחמות נלחם עם ישראל בפלשתים והפסיד בהן. שבעה מנהיגים נהרגו על ידי הפלשתים: שמשון, חופני ופנחס, שאול ושלושת בניו, ושבע משכנות החריבו הפלשתים: אוהל מועד, גלגל, נוב ושילה, גבעון ובית עולמים, ותרין.

וזה העונש על כל מסירה של חלקים מארץ ישראל. כשממשלת ישראל חתמה על הסכמי אוסלו, ומסרה חלקים מארץ ישראל לפלשתינים, עם ישראל שילם על כך בדם. הוא שילם במחיר של 1,300 הרוגים ו-10,000 פצועים. הוא שילם במחיר של טרור הנמשך עד היום. הוא קיבל ישות עויינת שמסיתה לטרור, שמשלמת תשלומים בעד מעשי טרור, שמאדירה ומרוממת את מי ששופך את דמם של אזרחי ישראל. על ברית שכרתה ממשלת ישראל עם יאסר ערפאת, מנהיג הפלשתינים, במטרה לכאורה להשגת שקט בינינו לבינם עבור הדורות הבאים, אנו נענשים עד היום.

כשממשלת ישראל מסרה את רצועת עזה לפלשתינים בעזה, עם ישראל שילם מחיר יקר. הוא לא ידע רגע מנוחה מאז. עשרות אלפי רקטות ניטחות לעבר ישראל, מיליוני תושבים חיים חיים של טרור ופחד, נערים נחטפים ונרצחים, חיילים נהרגים במבצעים למיגור הטילים, ואומות העולם קמות עלינו ומאשימות אותנו בפשעי מלחמה. על נסיגה משטחי ארץ ישראל, שבאה לכאורה שוב, להשיג שקט לאזרחיה, אנו משלמים עד היום.

שלא יעלה על דעתה של ממשלת ישראל להסכים לצעד שיוביל בהכרח למסירת שטחים. די לנו בפרשת העקידה.

עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר הינה נשיאת ארגון ׳שורת הדין׳ הנלחם למען מדינת ישראל בזירה המשפטית