פוטין ובנט
פוטין ובנט צילום: קובי גדעון/ לע"מ

כל התיאורים המחמיאים כבר ניתנו לפגישה בין ראש הממשלה נפתלי בנט לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

הפגישה ארכה זמן רב, גרמה לבנט להישאר ברוסיה גם למשך השבת ובאופן כללי סוכמה כהצלחה גדולה. בתדרוכים לאחריה צויינו שני נושאים שעלו בשיחה בין המנהיגים: הבקשה לסייע בהרחקת איראן וגרורותיה מגבול ישראל בסוריה והבקשה לסייע במאבק נגד הגרעין האיראני.

התיאום עם הרוסים בגבול סוריה עובד באופן טוב יחסית לאורך השנים האחרונות. המפגש בין בנט ופוטין לא ישנה הרבה בנושא הזה. הממשל הרוסי מביע אי שביעות רצון ממתקפות ישראליות אבל לא שובר את הכלים.

דווקא הנושא האיראני הוא המדאיג מהבחינה הרוסית. על כל פיסת מידע מודיעיני שיכול היה בנט להציג על הנעשה באיראן פוטין יכול להציג שתיים. הנשיא הרוסי הוא אחד מספקי הנשק והציוד הצבאי המרכזיים של המשטר בטהרן (וגם של משטר אסד בסוריה). גם לגבי פרוייקט הגרעין יודע פוטין לא פחות מאשר בנט.

צריך לזכור גם את העמדה של פוטין, שתומך בכל מאודו בחזרה להסכם הגרעין עם איראן, מבחינתו גם במתכונת קודמת והמסוכנת מאוד שלו. אם מישהו בסביבתו של ראש הממשלה חושב - וסביר להניח שאין אחד כזה - שפוטין הוא פרטנר שאפשר לבקש ממנו בסיוע בנושא הגרעין האיראני, זו טעות גדולה מאוד.

בבחירה בין ישראל ואיראן, פוטין בינתיים בוחר באופן עקבי באיראנים. מערכת היחסים שקרובה שניהל עם בנימין נתניהו וכעת לפחות למראית עין גם עם בנט, היא במסגרת הניסיון שלו לנהל דיאלוג עם כל השחקנים במזרח התיכון, מבלי לשנות את מפת האינטרסים הבסיסית הרוסית.

האינטרסים הבסיסיים של פוטין קשורים לציר שנע בין אסד לראיסי, לא לציר שנע בין ישראל ובעלת בריתה הגדולה ביותר - ארה"ב. ישראל צריכה כמובן לשמור על האינטרסים שלה מול הרוסים ולתחזק את מערכת היחסים החיובית, אבל הישועה בנושא האיראני לא תבוא מפוטין בשום צורה.

לכן, אין להמעיט בערך המדיני של הפגישה עם פוטין, אבל גם אין צורך להפוך אותה בכוח ליותר ממה שהיא ובעיקר לזכור את יחסי הכוחות. אם איראן באמת תאיים יום אחד על ישראל באופן שיסכן את קיומה, ישראל לא בטוחה כלל שרוסיה בהנהגת פוטין תעמוד לצידה ולא לצד האיראנים.

פסגת פוטין-בנט בסוצ'י לע"מ