הדמיה לרובע חזקיה
הדמיה לרובע חזקיה צילום: באדיבות היישוב היהודי בחברון

בימים אלה מתחדשת הבנייה בחברון אחרי 20 שנות הקפאה. הבנייה מתרחשת ברובע חזקיה שם צפויים להיבנות 30 יחידות דיור גנים ומבני ציבור.

חידוש הבנייה הוא הזדמנות להכיר את העבר המפואר והעשיר של ההתיישבות היהודית בחברון.

המקום נקרא במספר שמות, המציינים אישים שונים וחשובים שהטביעו בו את חותמם: "בית רומנו" – השם בו נקרא הבניין המרכזי המרשים והבולט, בו שוכנת כיום ישיבת "שבי חברון"; שם זה מציין את הגביר חיים ישראל רומנו מקושטא (איסטנבול) בטורקיה, שבנה את הבית הגדול והמפואר בחברון לפני כ – 150 שנה.

"רובע חזקיהו" – על שם הרב חזקיהו מדיני זצ"ל (מחבר סדרת הספרים – האנציקלופדיה התלמודית המקיפה "שדי חמד") שהתגורר ולימד במקום בשנים תרס"א-תרס"ה (1901-1905), ונחלת חב"ד – כיוון שהשטח נקנה ע"י האדמו"ר הרש"ב (רבי שלום בר) זצ"ל, האדמו"ר החמישי בחסידות חב"ד, לפני כ-110 שנים.

בית רומנו

במהלך המאה ה-19, במקביל לתהליך היציאה מהחומות בירושלים, החל תהליך דומה בחברון. כך נבנו מחוץ לרובע היהודי בית סלונים ע"י ר' לוי יצחק סלונים. בית נוסף שנבנה בסמוך היה בית "מגן אבות", שהיה מרכז חסידות חב"ד וכלל תלמוד תורה וישיבה. בניית "בית רומנו" היתה פריצת דרך נוספת, עקב גודל הבניין, פארו, ומקומו על צומת הדרכים שהובילו לירושלים.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

בונה הבית, הגביר חיים ישראל רומנו מאיסטנבול (שכינויו היה "צ'יליבי מרקאדו רומאנו" – "האדון הסוחר רומאנו") היה סוחר תבואות ומזון עבור הצבא התורכי. הבית המפואר נבנה מחוץ לגבולות ה"גטו" – הרובע היהודי וכונה "ארמון".

הרב חזקיהו מדיני (ה"שדי חמד")

הרב חיים חזקיהו מדיני היה מגדולי ישראל בדורות האחרונים, וזיכה את חברון בבניין עולם התורה בעיר באחרית ימיו.

בשנת תרנ"ט (1899) חזר לארץ ישראל. לאחר ששהה כשנתיים בירושלים נקרא לכהן כרב הראשי של חברון. הוא הוזמן לשבת בבית רומנו, בו גר והקים ישיבה. בבית רומנו בחברון הוא השלים את כתיבת ספרי "שדי חמד".

הרב חזקיהו מדיני נלב"ע בערב חנוכה, כ"ד כסלו תרס"ה (דצמ' 1904). הוא נקבר ליד הרב אליהו די וידאש (מחבר "ראשית חכמה") בחלקת הרבנים בבית העלמין העתיק בחברון.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

מכירת בית רומנו לחסידות חב"ד והקמת ישיבת "תורת אמת"

זמן קצר לאחר בניית הבית נפטר הגביר חיים ישראל רומנו, ובנו אברהם, יורש הבית, החל בהליכים למכירתו. הגורם המרכזי שיועד לקניית הבית היה חסידות חב"ד; עוד בימי חיי הרב מדיני הוא העביר פניה לאדמו"ר הרש"ב ולגביר חיים ישעיהו ברלין מריגה במטרה לקדם את הרכישה; אך הוא נפטר בטרם יצא הדבר לפועל.

אדמו"ר הרש"ב (תרכ"א – תר"פ, 1860 – 1920) הקדיש תשומת לב רבה לחברון; אגרות קודש רבות מאגרותיו מוקדשות לשיפור מצב היישוב היהודי בעיר. נציגי קהילת חברון, האחים יהודה ליב ומרדכי בר סלונים (בני הרבנית מנוחה רחל) ובנו שניאור זלמן שהו במחיצתו תקופה ניכרת.

משהתברר כי הגביר ברלין אינו מעוניין ברכישת בית רומנו, וכדי למנוע נפילת הבית בידי גורמים נכרים ועוינים, אדמו"ר הרש"ב החליט, בהשתדלותו הנמרצת של איש חברון הרב שמעון הויזמן, לקנות את הבניין בעצמו. לצורך כך הוא הקים בשנת תרס"ז – 1907 חברת מניות שנועדה לבנות בתים בארץ ישראל; אחד מיעדיה העיקריים היה לקנות את בית רומנו.

הסכום שהוצב ע"י המוכרים היה סכום גדול מאד – 25,000 רובל. גיוס הכספים היה איטי, ובסופו של דבר הגביר שמואל גורארי העניק כמחצית מהסכום והקניה החלה בשנת תרס"ח – 1908.

כיוון שהחוק הטורקי אסר על נתינים זרים לרכוש נכסים, הבית שנרכש מאברהם רומנו ואשתו רבקה נרשם על שמו של הר' שמעון הויזמן, העסקן החברוני רב הפעלים. העסקה כללה את הבית הגדול והחצר הגדולה הסמוכה אליו.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

הדמיה לרובע חזקיה
צילום: באדיבות היישוב היהודי בחברון

מלחמת העולם הראשונה, הפקעת בית רומנו ופרעות תרפ"ט

כחלק מתהליך המלחמה טורקיה גרשה מתחומיה את הנתינים הרוסיים, ובכללם רבים מחסידי חב"ד בחברון, כולל רבני ותלמידי הישיבה. בנוסף, השלטון הטורקי הפקיע את בית רומנו והפך אותו למשטרה ומבנה שלטוני – "סראיה". הישיבה נסגרה, וכבר לא הוקמה מחדש בחברון. כל היישובים היהודיים בארץ, ובתוכם - קהילת חברון, התמודדו עם קשיים עצומים, גירוש, רעב וסבל.

גם לאחר ניצחון בריטניה בתרע"ז (1917) לא הושב בית רומנו ליהודים. המשטרה הבריטית הפקיעה את הבית והשתכנה בו. קהילת חברון החלה להתאושש אט אט. ב-1925 עלתה לחברון הישיבה הגדולה "כנסת ישראל" מהעיר סלבודקה בליטא. בין התומכים הפעילים בעליית הישיבה לחברון היה הרב יעקב יוסף סלונים, רבה של חברון, נינה של הרבנית מנוחה רחל. הישיבה על כ-200 תלמידיה הוסיפה לקהילת חברון רוח חדשה.

בחודש אב תרפ"ט ביקר בחברון האדמו"ר הריי"צ ( הרב יוסף יצחק שניאורסון). הוא ביקר בישיבת כנסת ישראל, צפה על בית רומנו – נחלת חב"ד המופקעת, וזכה בזכות מיוחדת לבקר במערת המכפלה. מספר ימים לאחר מכן התרחשו פרעות תרפ"ט, בו נרצחו בן האדמו"ר אליעזר דן הי"ד ובני משפחתו, וסה"כ נרצחו כ-70 יהודים.

המשטרה הבריטית שהתמקמה בבית רומנו התייחסה באדישות לאזהרות מפני הסכנה הצפויה ותפקדה באופן לקוי ועוין בזמן הטבח. אחרי הטבח רוכזו הגוויות והפצועים היהודים בבית רומנו. לאחר מספר ימי סבל בל יתואר גורשו שרידי הקהילה וניצולי הטבח מחברון לירושלים. קהילת חברון - הקהילה יהודית העתיקה בעולם, פסקה מלהתקיים.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

נושא הנכסים המופקעים והנטושים בחברון לא חדל להעסיק את האדמו"ר מחב"ד. הוא שב והודיע כי הנכסים שייכים לחב"ד ובעלות זו אינה ניתנת לשינוי. הוא סירב לכל הצעה למכור את הנכסים. מה שהתברר כיום, כצעד שאפשר ליישוב היהודי לשוב לחברון ולהתבסס בה.

"ושבו בנים לגבולם" – השחרור והשיבה לחברון

במשך 19 שנים (1948 – 1967) היו יהודה ושומרון, כולל ירושלים וחברון, כבושים בידי ממלכת ירדן. בתקופה זו נאסר על יהודים לבקר באזורים אלו, והרובעים היהודים בירושלים וחברון נהרסו והושמדו.

בית רומנו, כמו בית הדסה הסמוך, לא נהרסו אלא נתפסו ע"י ערבים ושמשו כבתי ספר. הרכוש היהודי בחברון הופקע ע"י ממשלת ירדן והוגדר כ"נכסי האויב הציוני"; הרכוש היהודי שימש את ממשלת ירדן ועיריית חברון לשימושים שונים: על חלק מהרובע היהודי נבנה שוק סיטונאי, ובחלקה הדרומי של נחלת חב"ד ליד בית רומנו מוקמה התחנה המרכזית של האוטובוסים שיצאו מחברון ואליה לירושלים וליישובי האזור.

לאחר שחרור חברון במלחמת ששת הימים, תהליך השיבה לחברון היה מורכב. בפסח תשכ"ח עלתה קבוצת יהודים לחברון ביזמתו של הרב משה לוינגר זצ"ל. הם זכו לערוך סדר פסח ראשון בחברון המשוחררת במלון "פארק" שנשכר מבעליו הערבי. לאחר מספר שבועות הם הועברו לבית הממשלה בחברון, ולאחר 3 שנים נבנתה קרית ארבע על שטח ריק ממזרח למערת המכפלה.

בשנים תשל"ה – תשל"ט (1975 – 1979) שבו יהודים ללב העיר חברון. התהליך החל בתמוז תשל"ה בבית העלמין העתיק החרב, בו הובא לקבורה התינוק אברהם ידידיה נחשון ז"ל, שאימו שרה הביאתו לקבורה תוך מאבק נחוש ומסירות.

לאחר מכן נחשף בית הכנסת אברהם אבינו ע"י פרופ' בו ציון טבגר וקבוצות צעירים ביניהם תלמידי ישיבת "ניר", ובאייר תשל"ט נכנסה קבוצת אימהות וילדים לבית הדסה. לאחר פיגוע טרור בשער בית הדסה באייר תש"מ (2.5.80) בו נרצחו ששה יהודים אושרה התיישבות יהודים בחברון; אך בית רומנו נשאר בידי הערבים.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

בכ"ו אדר ב' תשמ"א נכנס הרב משה לוינגר ל'יחידות' אצל הרבי. בפגישה זו אמר לו הרבי - "תקחו את הבית שלנו (בית רומנו) כמו שלקחתם את בית הדסה ובית הכנסת אברהם אבינו, זה דבר חשוב". בפגישה הדגיש הרבי את תמיכתו בהתיישבות בכלל, והוסיף – "ובמיוחד בחברון".

בשנת תשמ"א – 1982 התרחש פיגוע ליד בית רומנו. דוד קפולסקי נפצע וניצל בנס. בעקבות אירוע זה החזירה הממשלה את הבית לידי יהודים, וחיים יהודיים חזרו אליו, בתחילה כמשפחות, ולאחר מכן ל"ישיבת שבי חברון". בשטח ליד הישיבה מוקם מחנה צבאי קטן ('מתקנים') ולידו מספר קראוונים בהם התגוררו משפחות יהודיות.

בשנת תשע"ח – הושלם שיחזור בית המדרש של הרב חזקיהו מדיני בתוך מבנה הישיבה, וניתן אישור ממשלתי לבניית שני בניינים במקום הקראוונים. התכנית כוללת כ-30 דירות מגורים ומבני ציבור. בכך יושלם מעגל החורבן והתקומה של בית מרכזי וחשוב זה בלב עיר הקדש חברון.

גם לאחר כל התלאות וההיסטוריה המורכבת של היישוב היהודי בחברון, גם היום מתמודדים המתיישבים עם הפרעות וטרור משפטי המופעל נגדם על ידי ערביי חברון וארגוני שמאל קיצוני, המעכבים את הבנייה על ידי עתירות חוזרות ונשנות לבתי המשפט בישראל.

כעת, יוצא היישוב היהודי בחברון במיזם גיוס המונים להמשך הפעילות, הרחבת הבנייה ברובע חזקיה וההתמודדות המשפטית עם ארגוני השמאל והערבים.

הצטרפו לגואלי עיר האבות והרימו את תרומתכם

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו