פרופ' רון שפירא
פרופ' רון שפירא צילום: עצמי

פרופ' יובל אלבשן, דיקן בקריה האקדמית אונו, הגיש תביעת דיבה נגד פרופ׳ ארנה קופרמן, בעקבות חילופי דברים בין השניים בתכנית "קלמן ליברמן" ברשת ב'.

השנים התראיינו בעקבות פסק דין של בג"ץ שקבע, בין השאר, כי הפרדה מגדרית בקמפוסים החרדיים מותרת בכיתות הלימוד בלבד, ולא בספריה ובמרחבים ציבוריים אחרים. אלבשן אמר בראיון שהקביעות שבפסק הדין לא משנות את המצב הקיים בקמפוסים החרדיים של הקריה האקדמית אונו, שכן כבר חמש שנים לפחות אין שם הפרדה מגדרית אלא בכיתות הלימוד.

קופרמן האשימה את אלבשן שהוא "אומר כל מיני שקרים וכל מיני דברים מעוותים", וחזרה ואמרה שבקרית אונו מתבצעת הפרדה ״הרמטית״ גם בקפיטריה, בספריה ובמסדרונות.

אלבשן הזמין אותה לראות בעצמה שאין במבנה קפיטריה כלל ושאין הפרדה בספריה ובמעברים ואילו היא חזרה ואמרה שהוא משקר. היות שמדובר בטענות עובדה קשות, שיש להן ערך אמת הנבחן על סמך התאמה למציאות חיצונית נגישה, נדמה שאין מקרה קל מזה להכרעה במחלוקת.

מיד לאחר הגשת התביעה פנתה פרופ׳ קופרמן לציבור בבקשה לתרום עבורה כסף לצורך מימון הגנתה, בתואנה שהבאת תוכן דבריה לבירור שיפוטי היא חלק מ"תופעת התביעות המצננות ומשתיקות פעילים ופעילות חברתיים".

במחווה מוזרה של חוסר מודעות היא גם דחקה בציבור, באותו מסמך שבו תבעה סיוע כספי, להוקיר אותה על כך שהיא "אישה שלצד עבודתה האקדמית מקדישה מזמנה בהתנדבות לפעילות בנושא שילוב חרדים באקדמיה".

לדידו של מי שתובע אותה, פרופ' יובל אלבשן, שילוב חרדים, ערבים ובני אוכלוסיות מוחלשות הוא חלק בלתי נפרד מעבודת הניהול האקדמי עצמה, ולא תוספת התנדבותית, ומכל מקום הוא לא ביקש מן הציבור לממן את תביעתו הפרטית.

אילו היה פרופ' אלבשן מבקש תרומות למאבקו לשילוב חרדים במסלולים נפרדים או אילו הייתה פרופ' קופרמן מבקשת מימון למאבקה להטלת מגבלות על דרכי שילובם של חרדים – היו הבקשות נותרות בתחום הלגיטימי של קריאה להשתתפות המונים בבירור של מחלוקת ציבורית. אולם קיבוץ הנדבות הפומבי (המכונה בלשון סגי נהור "מימון המונים") של פרופ' קופרמן רחוק מכך.

ראשית, פרופ' קופרמן מבקשת מן הציבור כספים בטענות שווא, משום שהיא מנצלת לרעה את מטבע הלשון "תביעת השתקה".

הביטוי הזה נועד במקורו למקרים שבהם תאגיד ענק או גורם עשיר במיוחד מנצל את העלות הגבוהה של הליכים משפטיים כדי להרתיע מבקרים פוטנציאלים של הנזק שהוא מחצין אל הציבור הרחב. הביטוי מתאים יותר לתרבות המשפטית בארה"ב (משום שעלות ההתדיינות בהן גבוהה יותר ומשום שלא נהוג בהן להעניק החזר הוצאות לזוכה במשפט), אבל כשיש פער כלכלי גדול בין תובע ונתבע – ניתן להשתמש בביטוי הזה גם אצלנו.

במקרה הזה, מבקשת התמיכה איננה נציגה מובהקת השכבות המוחלשות, כי אם אחת הנשים הבכירות ביותר בגוף, המתוקצב בנדיבות וביציבות מכספי המדינה, ואין לנו שום סיבה לחשוב שאלבשן הוא עשיר ממנה, ואף על פי כן הוא תובע את העלבון, שהוטח בו אגב פעילותו המקצועית והציבורית, על חשבונו הפרטי בלבד.

שנית, פרופ' קופרמן מתלוננת ש"אלבשן בחר להימנע מלהתרכז בוויכוח העקרוני והעביר אותו לפסים פרסונליים". בכך, כמובן, היא פוסלת במומה שלה. תביעתו של אלבשן הרי הוגשה נגדה בדיוק משום שהיא לא הסתפקה בטיעונים ענייניים לעמדתה, שיש לאסור על מוסדות להשכלה גבוהה (בניגוד למקובל ביתר העולם המערבי) ללמד סטודנטים בהפרדה מגדרית, אלא התעקשה להעביר את הדברים למישור הפרסונלי ולכנות שוב ושוב את בן שיחה "שקרן".

ושלישית, טענת ההגנה המרכזית של קופרמן מפני תביעתו של אלבשן היא מפלטם המפוקפק של כל מוציאי הדיבה – הטחת רפש בלתי ממוקדת. היא מודה במשתמע בכך שכאשר האשימה את אלבשן בשקרים - הדברים הספציפיים שאמרה היו בלתי נכונים, אבל טוענת שלאחר מעשה הצליח עורך דינה, בחכמה ובחריצות שלהן היא חולקת שבחים, למצוא דברים אחרים ומקומות אחרים, שבהם לטענתה (שגם היא, מן הסתם, מחייבת אותה באחריות משפטית לתוכנה) נתפס אלבשן בשקר.

תומכיה של קופרמן שהצטרפו ברשתות החברתיות לבקשה לגייס עבורה כסף טענו, בתמימות כנראה, כי אלבשן, בשונה מקופרמן, הוא בעל עניין כספי במחלוקת על מסלולי החרדים, משום שהוא מקבל משכורת ממוסד שיש בו מסלולים כאלה.

איתור המניעים הכלכליים, החברתיים והאישיים, המביאים אנשים להביע עמדה במישור הציבורי, הוא עניין מסובך כל כך, עד שמוטב להתרכז בתוכן הדעות ולא בנושא הפרסונלי. קופרמן, כמוני בעשרות השנים שבהן הועסקתי באוניברסיטה מתוקצבת, נהנית ממשכורת ומקביעות על חשבון הקופה הציבורית, אשר אלבשן מבקר מבחוץ את האופן שבה היא מחולקת.

היא גם מייצגת קבוצה חברתית שיש לה, בצדו של השכנוע הפנימי בצדקת הדרך, גם אינטרס כלכלי ברור לצמצם את כניסתם של אוכלוסיות נוספות לאקדמיה. אגלה לכם סוד גלוי: ההנהגה האקדמית של המכללות מורכבת בחלקה הגדול מפנסיונרים של האוניברסיטאות, ורובנו שולחים את ילדינו לקבל, באוניברסיטאות המתוקצבות דווקא, חינוך אקדמי שהוא טוב אמנם, אך גם מסובסד בכבדות על ידי המדינה. לכן, האינטרסים של כולנו הם מעורבים, וגם מי מאתנו שכבר איננו חבר סגל באוניברסיטה נהנה מן האופן שבו ההשכלה הגבוהה ממומנת כיום.

מרבית המימון לפעילות האוניברסיטאות המתוקצבות, 65% בקירוב, לא ניתן לפעילות מחקרית, ובוודאי לא למענקי מחקר תחרותיים, כי אם להוראה. הכסף הזה מוענק למי שמתקבלים לאוניברסיטה על סמך קריטריונים, שאיש איננו חולק כיום על ההטיה החברתית והמעמדית שלהם (מתאמים מובהקים למגוון של פרמטרים רלוונטיים). הילדים שלנו זוכים לסובסידיה עצומה בצעירותם לא רק משום שהם ילדינו החמודים, אלא גם מפני שבילדותם השתתפו בחוגי העשרה, קיבלו מורים פרטיים, הכינו עבודות-גמר מושקעות שזכו לציוני בונוס בתעודות הבגרות, למדו בקורסי הכנה לבחינה הפסיכומטרית וכן הלאה.

מיליארדי השקלים המוקצים ללימוד מקצועות פרקטיים כמו מדעי המחשב, משפטים, מנהל עסקים וכד׳ הם תשלומי העברה מן האוכלוסייה הכללית לאוכלוסייה האמידה-יחסית, שפרופסורים הם חלק ממנה, באמצעות גופים כמו זה שקופרמן משמשת בו תפקיד. אלו הכספים הייחודיים שלנו, בעוד החרדים המועטים המקבלים אותם הם קוריוז שולי.

כאב לארבעה, ברור לי שמשפחתי הגרעינית קיבלה ותקבל מתקציב הות״ת כמה מאות אלפי שקלים, שאוכלוסיות שלמות מנועות מלקבל אותם. כך גם משפחת קופרמן, אני מניח, ומשפחת אלבשן, שתיהן חילוניות ואשכנזיות. גם הטיעון ש״כל מי שיעמוד בקריטריונים יקבל את המימון״ הוא סימטרי לגמרי לטיעון שבני משפחת אלבשן זכאים לקבל מלגות לאברכים אם רק יעמדו בקריטריונים הנדרשים.

אלבשן לוחם כבר שנים לשינוי המצב הזה, הן בנוגע לחרדים והן בנוגע לאוכלוסיות מודרות אחרות. תמימות גדולה היא לחשוב שסגנית הרקטור לשעבר באוניברסיטה מתוקצבת היא חסרת עניין אישי בשימור המצב הקיים. זוהי הסיבה להצעתי להתרכז בטיעונים עצמם ולא בניסיון להתחקות אחר המניעים להעלאתם.

ובכן, היות שאינני התובע ואף לא הנתבע בפרשה הזאת (ובמוסד שלי לא מתוכננים, לצערי, מסלולים לחרדים) אין לי אלא להציע לציבור הנמענים של בקשת המימון להוציא את כספם למטרות ציבוריות ראויות יותר.

אם פרופ' קופרמן מרשה לעצמה לקרוא לעמית "שקרן" בדיון פומבי – תתכבד ותוכיח את דבריה (ואזי תזכה גם בהוצאות משפט), או תישא בעצמה במלוא הנזק שגרמה. גם מי ששותף לדעותיה של קופרמן על היחס הנכון בין סובלנות לסגנונות חיים אחרים ובין קידום שוויון מגדרי איננו אמור לשאת בתשלום בשל התבטאויותיה הפוגעניות, ואם יספק לקופרמן ביטוח מלא מפני עוולות שהיא מבצעת במהלך קידום מאבקה יימצא מעודד בריונות.

בית משפט הוא אכסניה ראויה לבירור טענות עובדה, הרבה יותר מצעקות רפטטיביות בתכניות רדיו, ואם קופרמן לא דיברה אמת – אין סיבה שלא תישא באחריות בשל כך. למי שמחפש מטרה חברתית ראויה לתרום לה, אני מציע לנסות לתרום להשבחת השיח הציבורי ולטיהורו מלשון הרע.

הכותב: רקטור המרכז האקדמי פרס

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו