הבחירה לכנות את הסכמי השלום ושיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין מדינות מוסלמיות וערביות בזמננו בשם "הסכמי אברהם" מתבררת, לנוכח פרשתנו, כבחירה מוצדקת וראויה.
יש בה הבעת תקווה לתיקון הקלקול ביחסי ישראל-ישמעאל שנוצר עם עליית האיסלם בימי הביניים.
יש בכך ביטוי לציפיה לחידוש ימינו כקדם, כאשר צאצאי אברהם שכנו כל אחד בארצו ובמקום מושבו בשלום ותוך כבוד הדדי זה לזה.
פרשת חיי שרה נפתחת בסיפור מות שרה וקבורתה במערת המכפלה, ומסתיימת בתאור אחרית ימיו של אברהם, מותו וקבורתו על ידי בניו, יצחק וישמעאל.
אחרי חתימת פרשת חייו של אברהם, מופיעה פרשיה שבה מתוארים תולדות ישמעאל וצאצאיו, מנין שנות חייו ומותו. פרשת "אלה תולדות ישמעאל" הקצרה יחסית, קודמת לפרשת "אלה תולדות יצחק" שנקרא בשבוע הבא. פרשת תולדות יצחק מתארת באריכות ובפירוט את תולדות חייו של האח שנבחר להמשיך את השושלת לבית אברהם. הסיפור נמשך גם בפרשיות ויצא ווישלח שאחריה.
המתכונת של שתי מערכות תולדות, הראשונה קצרה ותמציתית והבאה אחריה ארוכה ומפורטת, מלווה את כל ספר בראשית ומעצבת את מסלול ההתפתחות והבירור של עם ישראל מבין העמים.
פרשת הבריאה עצמה כבר ערוכה במתכונת הזאת: הפרק הראשון בבראשית מתאר בתמצית את בריאת היקום כולו, מן האור ביום הראשון ועד האדם ביום הששי. ואילו מן הפרק השני ואילך מתוארים בפירוט תולדותיו של האדם, נזר הבריאה.
כך גם בתולדות אדם: תחילה מופיע תקציר הדורות מאדם עד נח בסוף פרשת בראשית ואחריו סיפורו הרחב של נח בפרשת נח.
כך בתולדות נח: תקציר הדורות מנח עד אברהם בסוף פרשת נח ואחריה בפרשיות לך לך, וירא וחיי שרה התיאור המפורט של חיי אברהם.
כך בתולדות אברהם: תקציר תולדות ישמעאל ושאר צאצאי אברהם בסוף פרשת חיי שרה, ואחריה בפרשיות תולדות, ויצא ו-וישלח, התיאור הנרחב של קורות יצחק ובניו.
וכך בתולדות יצחק: תקציר צאצאיו בני עשו בסוף פרשת וישלח, וסיפור מפורט של תולדות יעקב ובניו בפרשיות שמוישב ועד סוף ספר בראשית.
המבנה של ספר בראשית הוא מבנה של כלל ופרט. מציגים תחילה את הכלל ואחריו את הפרט שנבחר מתוכו ובו מתמקדת התורה שעניינה הוא עם ישראל.
מסתבר, שלא די לספר רק את סיפורו של עם ישראל לבדו, אלא יש חשיבות בהבנת ההקשר שבו הוא פועל, שמתוכו הוא נברר והתייחד, ואשר מולו יש לעם ישראל שיג ושיח.
לפעמים השיח עם העולם הסובב הוא שיח חיובי ואוהד, לפעמים שיח מתנכר ומתבדל, ולפעמים, למרבה הצער, היחסים מתדרדרים לאיבה, שנאה ומלחמות. בכל אופן, פירוט תולדות העולם שמסביבנו מורה שהיחס המצופה מאיתנו כלפי העולם, החל מן היקום והתבל כולה ועד השכנים הסמוכים לנו אינו יכול להיות יחס של אדישות והתעלמות.
פרשת התולדות של ישמעאל ושאר צאצאי אברהם, המטרימה את תולדות יצחק בנו ממשיכו, מעידה על ההקבלה והדמיון בין האחים וגם על הבידול והריחוק שנוצרו ביניהם.
מכך שהתורה מספרת שישמעאל ויצחק השתתפו יחד בקבורתו של אברהם במערת המכפלה, הסיקו חכמים שישמעאל חזר בתשובה באחרית ימיו. הרמב"ן אף מפליג לומר שישמעאל היה צדיק בעל תשובה, ולכן סיפרו את תולדותיו, כדרך הצדיקים. (כ"ה י"ז).
ישמעאל זכה להעמיד שנים עשר נשיאים, המנויים בשמותם בתורה. הם התיישבו "בחצריהם ובטירותם" בכל המרחב ש"מחוילה עד שור אשר על פני מצרים, באכה אשורה". בכך נתקיימה הבטחת ה' לאברהם: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל" (בראשית יז, כ). קיימת הקבלה חיובית בין משפחת ישמעאל למשפחת יצחק, שאף היא נתברכה בפריון רב, בתואר "גוי גדול" ובשנים עשר שבטים.
אברהם הסדיר את מעמדו של יצחק עוד בחייו. "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק". לבני הפילגשים נתן מתנות ושילח אותם מעל יצחק בנו, בעודנו חי, אל ארץ קדם. כשהבין ישמעאל את צוואת אביו ואת מקומו, נפרד גם הוא מיצחק, התיישב במרחב שמחוץ לארץ כנען ולא התמודד איתו כלל על ירושת הארץ ועל מעמדו כבן הגבירה וכיורשו של אברהם.
בניגוד למתח שלא נפסק לכל אורך הדורות בין יעקב – ישראל לבין עשו – אדום, לא מוצאים בתנ"ך תיאור של איבה או מתח בין ישמעאל לבין עם ישראל. לעתים נזכרים שמות של שבטים ישמעאלים כדוגמת בני קדר, או היטורים. בנבואת ישעיהו מוזכרים דומה, יושבי ארץ תימא ובני קדר, (ישעיהו כא), אך אין הם מוזכרים כאויבים לישראל באופן מובהק. אדרבה, הנביא ירמיהו מציע את בני קדר כדוגמה חיובית ללמוד ממנה נאמנות לא-להים. (ירמיהו ב י).
בדברי הימים (א, ה) מתוארת מלחמה של שנים וחצי השבטים שבעבר הירדן עם הגריאים, שיתכן שהם בני הגר, ועמהם גם יטור – המוזכר בפרשתנו כאחד מנשיאי ישמעאל. דווקא העובדה ששם ישמעאל לא נזכר עליהם מדגישה שאין מדובר בחלק ממלחמה כללית ואיבה היסטורית בין ישראל לישמעאל, אלא בסכסוך שכנים מקומי.
במקומות הבודדים שבהם נזכרים ישמעאלים בין אויבי ישראל, הם מופיעים בצמוד לאדום. אולי בגלל קשרי הנישואין בין עשו למחלת, היא בשמת בת ישמעאל, התקיימו גם קשרים חברתיים ומדיניים ביניהם שגרמו לכך שהיו שבטים ישמעאליים שחברו לאדום באיבה לישראל. (תהלים פג, ז)
מקצת ראיה ליחס הכבוד כלפי ישמעאל אפשר לראות בכך ששם זה הוא שם מקובל גם בעם ישראל לדורותיו. בתקופת המקרא: ישמעאל אבי זבדיהו הנגיד בימי המלך יהושפט, ישמעאל בן נתניה ממשפחת בית דוד בסוף ימי הבית, (ירמיהו מא), וישמעאל בן אצל במשפחת שאול, משבט בנימין (דהי"א ח לח). מתקופת בית שני ידוע הכהן הגדול ישמעאל בן אלישע, בימי התנאים מפורסמים רבי ישמעאל חברו של רבי עקיבא ורבי ישמעאל בנו של רבי יוסי בן חלפתא, וכן בכל הדורות עד סמוך לזמננו.
מכל האמור נראה שסיפורו של ישמעאל המקראי מלמד על האפשרות של עם ישראל לחיות לצד אומות העולם בשלום ובכבוד הדדי, אפילו כאשר יש בעברם רקע של מתיחות ותחרות. לכן ראויה היא פרשה זו לחתום את חיי אברהם אבינו ומותו, ולהוות רקע לפרשיות הבאות העוסקות בהרחבה בתולדות יצחק ובניו.
בימי הביניים חל מהפך דרמטי ביחס אל ישמעאל בשל העובדה שהאיסלם ראה את הערבים כצאצאיו וממשיכי דרכו של ישמעאל ואת ישמעאל כיורש האמיתי של אברהם אבינו. משכך, גם הפייטנים והדרשנים בישראל החלו לזהות את המוסלמים כבני ישמעאל, וככל שגברה המתיחות, הגזרות והשמדות מצד המוסלמים כלפי עם ישראל, כך הלכה והתרחבה הביקורת על ישמעאל ובניו במקורותינו. כאשר למעשה, הכינוי ישמעאלי הפך להיות שם נרדף לערבי ומוסלמי.
הבחירה לכנות את הסכמי השלום ושיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין מדינות מוסלמיות וערביות בזמננו בשם "הסכמי אברהם" מתבררת, לנוכח פרשתנו, כבחירה מוצדקת וראויה. יש בה הבעת תקווה לתיקון הקלקול ביחסי ישראל-ישמעאל שנוצר עם עליית האיסלם בימי הביניים. יש בכך ביטוי לציפיה לחידוש ימינו כקדם, כאשר צאצאי אברהם שכנו כל אחד בארצו ובמקום מושבו בשלום ותוך כבוד הדדי זה לזה.
יהי רצון שנזכה לכך במהרה בימינו.
--
הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג