הרב עמנואל הרוניאן
הרב עמנואל הרוניאן צילום: באדיבות המצולם

המרכזיות של מערת המכפלה וראייתה על פי הזהר כ"פתח גן עדן", עלולה ליצור את הרושם המוטעה כאילו כל חשיבותה של חברון נעוץ בהיותה "מקום מיתתם" וקבורתם של האבות והאמהות.

אבל האמת היא הפוכה: חברון הייתה "מקום חייהם" המרכזי של אבותנו, ובגלל זה אברהם אבינו ביקש לקנות בה אחוזת קבר.

מבין כל המקומות בהם חיו ופעלו אבותינו בארץ – חברון הייתה המרכזית שבהם. כך עולה מסקירה קצרה של חיי האבות בארץ כנען (ואתם מוזמנים בשמחה לתקן טעויות שלי ולדייק אותי):

אברהם אבינו עליו השלום נולד באור כשדים, קיבל התגלות ויצא לכנען עם משפחתו. בדרך הוא חנה בחרן כמה שנים, נפרד מאביו, הגיע לשכם ובנה מזבח, עבר לבית אל ובנה עוד מזבח, הקים מאהל באזור בית אל, נפרד מלוט, ובסוף התיישב באזור חברון.

מכאן הוא יצא להציל את לוט שנשבה בדמשק, כאן נכרתה עימו ברית בין הבתרים, כאן נולד לו ישמעאל, כאן הוא קיבל את שמו אברהם, כאן הוא קיבל את מצוות ברית המילה, כאן הוא ישב פתח האוהל כחום היום (ולא כמו מה שנדמה לפעמים שהוא יושב באמצע מדבר חולי וצהבהב).

אחרי הפיכת סדום אברהם עבר לאזור גרר (נתיבות?) ובאר שבע. אבל למה? חז"ל מציעים שזה בגלל האורחים שנתמעטו עקב הפיכת סדום. לעניות דעתי אפשר להציע שזה גם בגלל החורף הקר של חברון שאילץ אותו להדרים מדי פעם. בבאר שבע נולד יצחק ושם אברהם קיבל את הציווי על העקדה.

הוא הלך שלשה ימים, הגיע לגבעה שליד מגדל עוז של היום, המקום הדרומי ביותר ממנו ניתן לראות את הר המוריה, "וירא את המקום מרחוק". הוא לקח את יצחק ושניהם הלכו יחדיו אל "המקום". אחרי העקדה אברהם חוזר לבאר שבע. רק אחרי כמה שנים הוא ושרה חוזרים לחברון (ע"פ רמב"ן), שם נפטרה שרה ונקברה במערת המכפלה.

יצחק אבינו עליו השלום חי על ציר חברון באר שבע. הוא נולד בבאר שבע כששרה אימו היתה בת 90. התורה מציינת ששרה מתה בגיל 127 ומכאן מסיקים שיצחק היה בן 37. לא עובר הרבה זמן ובגיל 40 הוא מתחתן עם רבקה שהובאה מחרן על ידי העבד (לפי חז"ל אליעזר) בשליחותו של אברהם.

יתכן שעד לפטירת אימו הוא לא חזר לחברון עם הוריו אלא נשאר באזור הנגב בין באר שבע לבאר לחי רואי (איפה זה?). משם הוא מגיע לקראת רבקה, פוגש אותה, אוהב אותה, ומקים איתה בית. איפה? באוהל של שרה אימו, בחברון.

לפי חז"ל כשם שעבד אברהם הביא איתו את רבקה כלתו, כך יצחק הביא איתו את הגר אל אברהם אביו. אברהם מתחתן עם קטורה (הגר לפי חז"ל) ומוליד עוד כמה ילדים. וכל זה קורה בחברון, אולי ממש בשכנות לאוהל של שרה בו מתגוררים רבקה ויצחק.

בסוף פרשת חיי שרה נאמר שאחרי פטירת אברהם יצחק מדרים שוב ועובר לגור בבאר לחי רואי. אבל – זה קורה רק כשיצחק היה בן 75, שהרי יצחק נולד כשאברהם היה בן 100 ואברהם נפטר בן 175. נמצא שבמשך תקופה שנמשכה 35 שנה – מגיל 40 ועד גיל 75 – חי יצחק עם רבקה בחברון, בשכנות לאברהם וקטורה.

אחרי 20 שנות עקרות, בגיל 60 נולדים להם עשיו ויעקב, ומסתמא הם גדלים על ברכי סבא אברהם, עד לפטירתו כשהתאומים בני 15. רק אחר כך, בעקבות אילוץ הרעב, יצחק יורד לנגב וסובל מהצקות הפלישתים. הוא חופר שוב את הבארות של אביו ומחדש את "הבית השני" של המשפחה בבאר שבע. אבל גם הוא חוזר בסופו של דבר לגור בחברון, כפי שמיד נראה.

יעקב אבינו עליו השלום נולד בחברון וגדל שם עד גיל 15, אז הוא עובר לבאר שבע. שם הוא גונב את הברכות של עשיו ובורח דרך בית אל, חולם על הסולם, ומגיע לחרן. שם הוא מתחתן ומוליד כמעט את כל ילדיו. הוא חוזר דרך שכם שם הוא מתעכב ומסתבך קצת, מבקר בבית אל מקבל את השם ישראל ומקים מזבח ומצבה. משם הוא ממשיך אל בית לחם שם רחל אהובתו מתה כשהיא יולדת את בנימין. לוקח לו זמן אבל בסופו של דבר גם הוא חוזר אל מקום לידתו – אל חברון.

ואת מי הוא פוגש בחברון? את יצחק שהספיק להעתיק את מקומו מבאר שבע לחברון. כאן מתרחש הסיפור של יוסף והאחים, החלומות, הדיבה, השנאה. יוסף נשלח "מעמק חברון" לדרוש בשלום אחיו שרועים בשכם ושבסוף גם מוכרים אותו למצרים. וכל זה קורה בחיי יצחק שגר איתם בחברון עוד כמה שנים אחרי מכירת יוסף עד פטירתו. אחר כך שוב יש רעב ואבותינו יורדים למצרים. אבל יעקב שנפטר במצרים זוכה לעלות שוב ולהיקבר בחברון עם אבותיו.

אל הר המוריה מגיעים אבותינו (אברהם ויצחק) לאירוע מיוחד, די טראומטי, ובעיקר חד פעמי.
שכם ובית אל מתגלים כמקומות בהם אבותנו (אברהם ויעקב) שהו בהם "על הדרך" אך לא ממש חיו בהם בקביעות (מעניין שהשבטים דווקא מצאו יותר עניין בשכם). באר שבע (וסביבתה) הייתה המקום השני בחשיבותו מבחינתם, ונראה שלשם הם הגיעו כאילוץ, כשלא יכלו להישאר בחברון.

אך המרכז הפועם של חייהם, חיי המשפחה הגרעינית והמורחבת, ההתגלויות המרכזיות, והדרמות הגדולות ובגלל זה גם מקום קבורתם - היה ברמת ממרא-קרית ארבע-חברון. נקודת ההתיישבות הגבוהה של הרי יהודה. לכאן הגיעו מכאן יצאו ולכאן חזרו. ואנו בני בניהם אחריהם שזכינו כבר דור שני שלישי ורביעי להיוולד כאן כדבר המובן מאליו, על נקודות שונות לאורכו של ציר 60, הקדוש והפקוק - היינו כחולמים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו