הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ
פרשת תולדות נפתחת בתפילתם של יצחק ורבקה להיפקד בבנים ובבשורה הא-להית "ושני לאומים ממעיך יפרדו" היא מסתיימת, לאחר סיפור קורותיהם של הבנים בצעירותם, בפרידה ביניהם.

יעקב מקבל מיצחק את ברכת אברהם, עוזב את הארץ במצוות אביו ואמו והולך לבקש לו אשה ממשפחתם בפדן ארם. עשו שנשאר בארץ כנען הולך אל ישמעאל כדי לקחת את מחלת בתו לאשה, אחרי שהבין שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו.

פרשיית חתימה זו מניחה את הרקע המקדים לאשר יתרחש בפרשיות הבאות. בפרשת ויצא יתואר בהרחבה המסע של יעקב לחרן, נשואיו לשתי האימהות ולשתי השפחות, הולדת אחד עשר שבטים ומסעו בחזרה לארץ. בתחילת פרשת וישלח תתואר שיבתו ארצה, המפגש המחודש, המאיים וטעון הרגשות בין שני התאומים, יעקב ועשו, והיפרדותם הסופית. עשו עוזב את הארץ לאדום, ויעקב נשאר בארץ כנען, שתקרא לימים על שמו, ארץ ישראל.

יש בחתימת פרשת תולדות מעין חזרה על החתימות של הפרשיות הקודמות. פרשת וירא נחתמת בהולדת רבקה למשפחת נחור, לקראת מסע העבד לארם נהריים שהסתיים בנישואי יצחק ורבקה. פרשת חיי שרה נחתמת בעזיבת בני הפילגשים של אברהם ובהתבססות שבטי ישמעאל במרחב שמעבר לגבולות הארץ, כך שיצחק נשאר היורש היחיד של אברהם, הן בירושת השליחות הרוחנית שלו בעולם, והן בירושת הארץ.

בפרשתנו, פרשת תולדות, החתימה כפולה. היא כוללת גם את ההקדמה למסע יעקב לחרן לקראת נישואיו שם, וגם את השלמת הקמת המשפחה של עשו, שתוביל בסופו של דבר לעזיבתו את הארץ והשלמתו עם העברת המורשת הרוחנית של בית אברהם ליצחק.

העובדה שפרשיה זו עוסקת גם בהכנה לנישואי יעקב וגם בהכנה לפרידה מעשו, יוצרת כפילויות רבות, שלעתים נראות מיותרות ולעתים נדמות אפילו כסתירות.

בסיום פרשת לקיחת הברכות על ידי יעקב, נאמר שעשו זמם להרוג את יעקב. לפיכך קראה רבקה ליעקב ושילחה אותו אל משפחתה לחרן, אולם ליצחק לא סיפרה זאת. היא אמרה לו שאינה חפצה שישא אשה מבנות הכנעני, ולכן ציוה יצחק את יעקב ללכת פדנה ארם. הרי שלמסע יש שתי מטרות: הבריחה מעשו, לפי הנחיית רבקה, והנישואין לבת המשפחה, לפי הנחיית יצחק.

ודוק: רבקה שלחה אותו אל "לבן אחי חרנה" ואילו יצחק שלח אותו "פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך". שכן רבקה הבליטה את השהות בבית לבן העכשוי כמקום מקלט, ואילו יצחק הדגיש את הנסיעה לפדן-ארם המולדת ההיסטורית, שם מצא גם הוא בעבר את אשתו רבקה. אפשר לראות לכל אורך ספר בראשית, ממסע עבד אברהם ועד שיבתו של יעקב לארץ, שארם נהריים או פדן ארם משמשות כשמדובר על מוצא המשפחה, ואילו חרן משמשת כציון מקום גאוגרפי.

קיימת כפילות גם בפרשת הברכות. יש ברכה המיוחדת ליעקב כממשיך השושלת, ויש ברכה התלויה במחלוקת יעקב ועשו.

הברכה שעליה התמודדו האחים עסקה בעניינים ארציים. כדי ליצור אקלים נאות לברכה זו, ביקש יעקב מעשו להביא לו ציד ולעשות לו מטעמים "בעבור תברכני נפשך". יעקב זכה בברכה מכיוון שהיו לו "ידי עשו" ומפני שהיה ריחו "כריח שדה אשר ברכו ה'".

תוכן הברכה אף הוא גשמי, יעקב נתברך: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ". בעקבות מחאתו, קיבל עשו ברכת פיצוי דומה, אם כי משנית לזו של יעקב: "הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל. וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ."
ברכות אלה מכילות מתח, תחרות ואיבה שישררו בין יעקב לעשו, ובעקבות הברכות האלה שילחה רבקה את יעקב חרנה, כדי שיינצל מנקמתו של עשו.

אולם כאשר יצחק שלח את יעקב לקחת אשה מפדן ארם, הוא חזר וברך אותו ברכה נוספת, שונה: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים, וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם".

ברכה זו שונה לחלוטין מן הברכות שקיבל יעקב ואחריו עשו קודם לכן. זו היא ברכת מורשת אברהם, אותה קיבל יצחק מאביו, וממנה נדחו ישמעאל ובני הפילגשים. ברכה זו נועדה ליעקב מלכתחילה ולא הייתה מותנית בגניבת הברכות. ברכה זו, כרוכה בהמשך קיומה של השושלת ובהליכה בדרך האבות. לכן זכה בה יעקב כשציית למצוות אביו ואמו ויצא לדרכו פדנה ארם, למצוא שם בת זוג הראויה להקים עמה את המשך משפחת אברהם. פיסקת הברכה הזאת של יצחק ליעקב ממוקדת כולה בהיבט של הנישואין והמשכיות המשפחה ואינה מזכירה כלל את קיומו של עשו, לטוב ולמוטב.

כפל המטרות של המסע לחרן מובלט גם בפסוק הבא: "וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו". הפירוט בפסוק הזה נראה מיותר, עד כדי כך שרש"י כתב עליו את הביטוי הנדיר ומשום כך המפורסם מאד: "איני יודע מה מלמדנו".

לפי דברינו, חציו הראשון של הפסוק מדגיש את יעד המסע בעיני יצחק, הנישואין. הביטויים "פדנה ארם", ו"לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה" מכוונים למולדת ולייחוס המשפחה. אולם הסיומת "רבקה אם יעקב ועשו", רומזת למטרה האחרת – הצורך בהפרדה בין האחים ומקלט ליעקב מפני איבתו של עשו.

הפסוקים האחרונים, העוסקים בתגובתו של עשו לעזיבתו של יעקב, מלמדים שעשו האמין לסיפור הרשמי, הגלוי, שסיבת עזיבתו של יעקב היא הנישואין.

וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:

עשו הבין את הקשר בין הדברים: ההתנגדות לנישואין עם בנות כנען, שילוחו של יעקב לפדן ארם, והברכה הנוספת ליעקב הנובעת מכך ששמע לקול אביו ואמו והלך לפדן ארם. לפיכך, הוא מבקש להידמות ליעקב ולהפיק רצון מאביו, ונושא אף הוא מבנות המשפחה, בת ישמעאל דודו. הביטוי "כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" מעיד שעשו לא ידע כלל על מעורבותה של רבקה ורצונותיה.

לא על כך שביקשה למלט את יעקב לחרן מפחד נקמתו של עשו, ואף לא על כך שהיא זו שעוררה את יצחק לענין הנישואין באמרה לו: "קצתי בחיי מפני בנות חת". זו השלמה נאה לכל פרשת הברכות, שבה רבקה מניעה את המהלכים וקושרת קשרים עם יעקב בנה האהוב, ואילו עשו, אינו מודע אלא לתמונת המציאות שמשתקפת לו מעיני יצחק אביו, שכהו מלראות.

המציאות מורכבת. פעילותם של אנשים וגלגולי ההיסטוריה נובעים ממניעים שונים, חלקם גלויים, רובם נסתרים. הקב"ה מסבב הסיבות כך שיובילו לתיקון האדם והעולם. יעקב אבינו זכה לקיים גם כיבוד אם וגם כיבוד אב, ולמלא את שתי המטרות של המסע לארץ ארם ולעיר חרן, המסע אשר איפשר לו לקיים את ייעודו כממשיך מורשת בית אברהם – יורש הארץ ואביהם של שנים עשר שבטי י-ה, התשתית של עם בני ישראל.

--
הרב פרופ' יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו