הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא צילום: עצמי

"הנה סודי והוא פשוט מאוד: אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין.

– כל דבר חשוב סמוי מן העין – חזר הנסיך למען ייחרט בליבו...

"מה שחשוב באמת, סמוי מן העין," שנה הנסיך הקטן.

"בני האדם שכחו אמת זו," הוסיף השועל –אולם עלייך לזכור את הדבר תמיד..." (א. אכזופרי, "הנסיך הקטן")

פגישה ראשונה תמיד חקוקה בזיכרון באופן מיוחד. הפגישה הראשונה שלי עם ישיבת "מרכז הרב", צור מחצבתי, היתה בליל ז' כסלו, לפני למעלה מעשרים שנה. הגעתי לשבוע ישיבה ונכנסתי לשיעור בספר הכוזרי שהועבר על ידי הרב חיים אביהו שוורץ שליט"א. את השיעור פתח באזכרת דמותו הפלאית של ראש הישיבה בעבר הרחוק, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, מתלמידיו הקרובים של הראי"ה קוק זצ"ל, שבאותו ערב חלה אזכרתו.

לא ידעתי באותם ימים על מי מדובר, אך עובדה זו, שלשערי הישיבה נכנסתי לראשונה בליל אזכרתו, מלווה אותי עד היום הזה. השבוע, ימלאו שבעים בדיוק להסתלקותו של אותו גאון וצדיק ירושלמי, בגיל שבעים. בדברים הבאים ננסה לעמוד בקצרה על סוד דמותו שגם בחלוף שבעים שנים נדמה כי עדיין, רב בה הנסתר על הגלוי.

"קיוויתי שיישאר צדיק נסתר"

טבע האדם להימשך אל החיצוני, המדיד והניתן לכימות. אלא שכל אלה, עלולים להותיר אותו כחלק מעולם הטבע, סוג של חיה משוכללת שעולמה הפנימי איננו אלא אשליה. דווקא בעידן בו דמות האדם הולכת ונמחקת, הולכת ומיטשטשת ונדמה שמותר האדם מן המכונה המשוכללת אין, נדמה לי שיש חשיבות יתירה לשוב אל אותה שכבה פנימית, נסתרת וחבויה שהיא היא העושה את האדם למה שהוא ומי שהוא. אותה שכבה שהיא היא, העיקר הסמוי מן העין.

יש צדיקים כאלה שגם בהיותם פועלים בעולם הזה ומתהלכים כאחד האדם, ניכר כי עיקרם סמוי מן העין. כזה היה הרב יעקב משה חרל"פ (פירוש שם המשפחה אגב הוא – "חייא ראש לגולי פולין" או "פורטוגל", על שם אחד מראשי השבט שגורשו בימי גלות ספרד). הרב חרל"פ שנולד בשנת התרמ"ב (1882), נתמנה בגיל צעיר מאוד להיות לרבה של שכונת שערי חסד הירושלמית, דבר שלא היה מקובל כלל וכלל באותם הימים בירושלים.

וכך תיאר זאת תלמידו הרב נריה זצ"ל בספרו "חיי הראי"ה": "בגיל צעיר זכה הגרי"מ חרל"פ ז"ל להתמנות כרב בשכונה הירושלמית שערי-חסד (שנת התרס"ה-1905), שרוב דייריה היו תלמידי-חכמים חשובים. חגיגת ההכתרה נערכה ברוב שמחה ע"י בני הישיבות וכו', שהיו גאים על שבן ירושלים מגיע למעמד נכבד כזה. אמו של הגרי"מ שכבה אז על ערש-דווי (היו אלה ימי חייה האחרונים), והנה באו קרובים לשמח את ליבה, וספרו לה על עוצם חגיגת ההכתרה של בנה היקר, שהיתה זו ממש מהדורה של שמחת תורה, והיו בטוחים שבתיאורם הנלהב הם מעודדים את רוחה. אולם תגובתה של האם המאושרת היתה שונה לגמרי. צדקת מופלגת זו נאנחה ואמרה: "אבל אני הלא קיוויתי שיענקל'ה שלי יכול להישאר צדיק נסתר".

וכך הטעים הרב נריה בסיום דבריו: "אכן דומה שתקוותה-תפילתה של הצדקת לא שבה ריקם: עם כל התגלותו של הגרי"מ, בשיעוריו בשיחותיו ובספריו, הרי בעיקרו נשאר צדיק נסתר, ואורו – אור גנוז הוא. אישיותו זהרה כל ימיו באור מוצנע, ורק קצות דרכיו נתגלו לקרובים ולמתקרבים, אפס קצהו ראו וכולו נשאר בפנימיותו, חתום באוצרותיו, במקדשו הפנימי, בעלמא דאתכסיא" וכך כתב הרב חרל"פ: "הגדולים שהצליחו להגיע לעילוי היותר שלם, זהו מפני שהיו אחוזים במרומי-המרומים ובגבהי הגבהים, ובכל מקום שהלכו לקחו איתם את התשוקה לנעלם" ("בשדה הראי"ה" עמ' 260).

מי בעידן ה"סלבס" שלנו, בו מחפשים בעיקר כיצד להתפרסם, ולא משנה בכלל באיזו דרך, יכול להעלות על דעתו שאיפת קודש שכזאת – להיות צדיק נסתר? לא, לא אושיית רשת בעלת מיליוני עוקבים. לא ממלא אולמות. לא מחבר רבי מכר, אלא עובד ה' באמת. בשקט. בלי לעשות הרבה 'רעש'.

להיפגש עם הנשמה

הזוהר לפרשת ויצא מלמד על שני העולמות ביניהם היה נטוע יעקב אבינו: "תרין עלמין אחסין יעקב, חד עלמא דאתגליא וחד עלמא דאתכסיא, כגוונא דלהון ממש... ויעקב בין תרין עלמין אשתכח, בדיוקנא דלהון ממש, ובגין כך כל מלוי דלאה הוו באתכסיא, ודרחל באתגליא (זוהר ויצא [סתרי תורה] קנב, א) (תרגום: שני עולמות ירש יעקב אחד עולם הנגלה ואחד עולם הנכסה, כגוון שלהם ממש... ויעקב בין שני עולמות נמצא, בדיוקן שלהם ממש, ולכן כל דברי לאה היו בכיסוי ושל רחל בגילוי).

הרב יעקב משה, חי אף הוא בתווך הזה שבין שני העולמות. עם היותו צדיק נגלה, היה כל כולו שייך לאותו עולם נשמתי, נסתר ומכוסה, ל"עלמא דאתכסיא". וכך הוסיף הרב נריה זצ"ל בתיאור דמותו (בשדה הראי"ה עמ' 268): "הדבר האופייני אולי ביותר לאישיותו של הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, היא הפגישה הבלתי אמצעית עם נשמתו. אדם מורכב מגוף ונשמה. אולם הדבר הנראה בעין זהו הגוף. הנשמה יושבת בסתר. אולם הגרי"מ היה אחד המעטים, אשר במגע איתו חשו והרגישו שנפגשים גם עם נשמתו. הנשמה הגדולה קרנה דרך קווי הפנים המרוכזים, העיניים המושפלות-המרוכזות, הדיבור שהיה בבחינת סוד-שיח וכו'. ואל הנשמה הזאת נמשכו רבים ושלמים".

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו