הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל
הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל צילום: באדיבות יאיר חרל"פ

הנה כותרת שבמדינת ישראל תשפ"ב יכולה להתהדר אך ורק בתואר אוטופיה: רב בכיר, מזקני רבני הציונות הדתית, שיגר מכתב חריף ונזעם אל שר האוצר אביגדור ליברמן ובו הוא נוזף בכבוד השר על כך שאינו מניח תפילין בתפילה במניין. במכתב מוכיח הרב קשות את שר האוצר עוד כהנה וכהנה על חילול הקודש אשר הוא גורם במעשה זה, בפרט בשל היותו דמות ציבורית, ודורש ממנו לשוב ולתקן את דרכיו.

אבל מה שלא רלוונטי לישראל תשפ"ב, על שריה ורבניה, היה טוב ויפה למדינת ישראל של תש"י, כאשר ראש ישיבת מרכז הרב היה הרב יעקב משה חרל"פ ושר האוצר – או במושגים של ימי הצנע: שר הקיצוב – היה דב יוסף. לאוזניו של הרב חרל"פ הגיעה הידיעה כי שר הקיצוב הנ"ל יושב שבעה על אמו, אולם כאשר הגיע מניין יהודים להתפלל עמו שחרית בבית האבל כנהוג, סירב הלה להניח עמם תפילין. בתודעתו של הרב חרל"פ לא משלו מושגים מודרניים כמו הכלה, דתומטר או פשרנות. ביזויה של מצוות התפילין, ועוד על ידי אישיות בעלת תפקיד ציבורי ובפרהסיה, טלטל את נימי נשמתו העמוקים ביותר והוא מיהר לשגר איגרת חריפה אל שר הקיצוב הסורר.

אחרי שהוא פותח בדברי תנחומים על מות האם, מוכיח הרב את השר וקובע כי הוא מחלל שם שמיים, וכי דווקא בהיותו בימי אבלות עליו לערוך חשבון נפש ולא להתנשא בכפרנותו הטועה: "אבל כשמתקבצים עשרה מישראל יחד... וכולם מלובשים בבגדי תפארתם, אלו התפילין של יד ושל ראש, ואחד מהם מזלזל בהנחתם, הרי הוא מחלל שם שמים בפרהסיא... וביחוד כשזה האיש הוא באבלות־אם, שצריך אז ביותר להתנער מעפרו, ולשים אל ליבו שאין אדם אשר אין המיתה פרושה עליו... ולא להשתרר ולהתברך בלבבו, אני אני הוא החכם יותר מכל עם ישראל המתפתים אחרי ההבל".

הרב חרל"פ מחדד בלשונו הציורית והחריפה כי דווקא בשל תפקידו כשר ואיש ציבור אל לו לעבור על מצוות בפרהסיא, שכן גם אם אין בו יראת העונש הרי שאסור לו לפגוע ברגשות כלל הציבור, "שהוא עובד עבורו ודואג לכלכלתו". "לשר מרומם כמותו לא נאה כלל לשחק בדברים העומדים ברומו של עולם, מבלי לתת בשום אופן להטות אוזן למה שרחב וגדול הרבה יותר, ממה שכזית מוחם ורביעית דם שלהם מבין ויודע", מבהיר הרב חרל"פ את דעתו באשר לאורחות חייו של השר הנכבד.

סוד ההצלחה הפוליטית: טבילה לפני פגישה

היום, יום חמישי ז' בכסלו, ימלאו שבעים שנה לפטירתו של הרב יעקב משה חרל"פ. הרב חרל"פ אומנם מוזכר ביראת כבוד לצידו של מורו ורבו הראי"ה קוק זצ"ל, אך דומה כי הוא נתפס בעיקר כתלמיד חבר שהיה מבוטל כולו לרבו הגדול ולא השאיר מורשת כבירה משלו. הדברים אומנם נכונים במובן מסוים, שכן הרב חרל"פ ראה עצמו ביחס שכזה אל רבו הגדול, אולם לאחר פטירת הראי"ה ועם הקמתה של מדינת ישראל התגלה הרב חרל"פ כמנהיג רוחני וציבורי בעל עוצמות לא פחותות מאלו שהיו למורו המפורסם. את דמותו ופועלו אי אפשר להקיף בטור קצר שכזה, אך ננסה להאיר במקצת את מנהיגותו הרוחנית לאחר קום המדינה, בהיותו ראש ישיבת מרכז הרב שהתכתב ונפגש עם ראשי המדינה, מראש הממשלה בן גוריון ועד הנשיא חיים ויצמן, והביע בפניהם את עמדותיו התורניות ללא חת.

בשונה מהסיפור שהובא ברישא, הרב חרל"פ לא עסק רק בתוכחות פרטיות של אישי הציבור. ידיו רב לו בסוגיות הבוערות ביותר שהונחו על שולחן הממשלה באותם ימים, ואשר חשיבותן עדיין תלויה ועומדת גם בימינו אלה. אחד הנושאים הקריטיים שהזכות עליהם שמורה לרב חרל"פ הוא מניעת גיוס החובה לבנות במדינת ישראל. באותם ימים נכשלו שליחי החזון אי"ש בניסיונותיהם לשכנע את ראש הממשלה בן גוריון לבטל את גזירת גיוס החובה לבנות. החזון אי"ש שיגר מסר קצר ומוחלט שלפיו “רק הרב חרל”פ יוכל לשכנע את בן גוריון לבטל את הגזירה!"

לא קל היה לקבוע פגישה עם ראש הממשלה, אבל לבסוף היא נקבעה. כשנכנסה משלחת הרבנים אל בן גוריון דיבר כל רב בתורו ורק הרב חרל”פ ישב ובכה חרישית. פנה ראש הממשלה אל הרב חרל”פ ואמר לו: “מה לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ויינתן לך". ענה הרב חרל”פ בהתרגשות: “אני בעד מדינתנו ואף מהלל אותה ביום עצמאותנו. אבל שאלה לי אליך כבוד ראש הממשלה: האם גם אתה רוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה יהודית? אם רצונך במדינה יהודית, אין לגייס בנות!”

לשמע הדברים הללו קם בן גוריון ואמר נחרצות: “שמעתי בהקשבה רבה את דברי הרבנים, בייחוד התרגשתי מדברי הרב חרל”פ אשר דיבר בהתרגשות ובכי על צניעות בנות ישראל. אם הרב חרל"פ, שהוא בעד מדינתנו, אומר לא לגיוס הבנות, בנות ישראל לא תגויסנה!"

הצלחתו של הרב חרל"פ בהסרת הגזירה הזאת הייתה חלק משרשרת נושאים נוספים שבהם הוא ניסה להפעיל לחץ על ראש הממשלה וחבריו. את הסוד להצלחה או לכישלון הוא גילה למקורביו באחת הפעמים שבהן כשל בניסיון שכנוע של בן גוריון: "הבוקר, מחמת מחלתי, לא טבלתי במקווה טהרה, ולכן שרתה על ראש הממשלה רוח של עזות", סיפר הרב, "בעבר תמיד הייתי מקפיד לטבול במקווה לפני פגישה עם ראש הממשלה או עם אישים אחרים, ולכן הצלחתי בסייעתא דשמיא לבטל גזירות נגד היהדות או לכל הפחות לדחותן. שכן בכוחה של טבילה במקווה טהרה לגרש עזות ולהשכין במקומה כוח של תורה וטהרה".

במכתב נוסף שיועד לכל ה"פועלים למען הכלל" דורש הרב מכל מנהיגי המדינה לפעול למען השבת האומה כולה אל שורשיה הרוחניים, אל קיום תורה ומצוות, וקורא להם בבירור לקחת אחריות על שמירת השבת והכשרות: "הרימו נא את עצמכם ותעירו ותעוררו באהבה את כל ההולכים אחריכם שישליכו את אלילי הדמיון ויעזבו את חילולי השבת וההתגעלות במאכלות אסורות המטמאים לב ובשר". למכתב זה משיב לו ראש הממשלה בן גוריון בשנת תשי"א כי הוא "תמים דעה עם רוח הדברים... ואני מקבל לגמרי דבריו כי נשמתה של ישראל לא מצאה ולא תמצא מרגוע וסיפוק זולת בגילוי כל קודשיה". עם זאת הוא מבקש בענווה בלתי מצויה להזכיר לרב כי יכליל גם את המצוות שבין אדם לחברו בקודשי ישראל שעליהם הוא מזהיר: "ואם מותר לי להעיר הערה הריני מבקש רשות מכבודו להעיר שבדרישתו לעזוב את חילולי השבת והתגעלות במאכלות אסורים – לא מיצה התוכן המלא שיש בקודשי ישראל. יש גם 'עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקים', יש גם 'הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו ולא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו'", ובכך רומז לשומרי מצוות שאינם מקפידים על ציוויים אלו.

סוגיה שהייתה בוערת גם בימי הרב ונותרה לא פתורה עד היום היא סוגיית ילדי תימן והעולים שהממסד כפה אותם לחינוך חילוני שניתק אותם מכל שורשי היהדות שעליהם גדלו. לקראת כינוס מחאה בנושא בהשתתפות הרבנים הראשיים בשנת תש"י כתב הרב חרל"פ באיגרת נרגשת וחריפה לוועידת הרבנים: "צאו והפגינו נגד הגזילה הנוראה אשר רוצים לגזול מאיתנו את בנינו ובנותינו, לעקור מריש שורש וענף, לחנכם למולך, לכפירה ולעזיבת הדת, יסוד חיינו ואורך ימינו". הוא אינו חושש להשתמש בכינוי "בוגדים" למי שמוציאים את הילדים אל מחוץ לחיי תורה, ואף מאשים אותם במניעים פוליטיים ובהסתרה והכחשה של המעשים: "אל תיתנו לבנים אהובים שיתאבקו על חייהם לרגלי מצודת השמד של הבוגדים היחידים אשר בגדו בעמם, בתורתם, בארצם ובנחלתם, ורבים מצד יצרי המפלגתיות האוכלות שמות נתפתים בהבלי שווא ומדוחים להכחיש ולהעלים מעשיהם הזרים ובגידתם בחוצפתם הנחושה".

גם האזרח מספר 1 דאז, הנשיא חיים ויצמן, זכה למגילת הוראות ברורה באשר לתפקיד הממלכתי שעליו למלא. נזכיר כי הרב חרל"פ עצמו הומלץ לתפקיד הנשיא על ידי הרב הראשי לישראל דאז, הרב יצחק הרצוג, אולם הקונסטלציה הפוליטית לא אפשרה את הדבר. ויצמן, שמונה לנשיא הראשון של ישראל, היה בקשרים עם הרב חרל"פ עוד עשרות שנים קודם לכן, בהיותו חבר בוועד הצירים. עם מינויו לנשיא בשנת תש"ט שיגר אליו הרב חרל"פ מכתב ארוך ובו הוא מזכיר לו את שיחותיהם מאז, שבהן הסכים עמו ויצמן על הצורך להרים את קרן ישראל באופן שלא יהיה עם ככל העמים. כעת, כותב לו הרב, עם מינויך לנשיא, הגיעה ההזדמנות למלא את הבטחתך באמצעות המנדט שניתן לנשיא בהרכבת ממשלה ראויה: "ובייחוד הקול סובב אליך הנשיא הגדול בישראל, שמן השמיים הקימוך רק למען שתתעורר ותתאזר בגבורת קודש ולהרכיב את הממשלה באופן כזה שיהיה אפשר לקוות שיהיה חותם הקודש של ישראל עם הקודש חונה עליה, חותמו של הקב"ה אמת... ובל תאמר כי זו אגדה, שאם תרצו אין זו אגדה".

"לא באתי לנוח"

ואחרי סיפור מנהיגותו הרבנית הלא מתפשרת של הרב חרל"פ בימים ההם, הנה סיפור רבני לא שגרתי גם מהזמן הזה. היה זה בתקופה שלפני החגים כשהרב מרדכי גרינברג, נשיא ישיבת כרם ביבנה ומי שכיהן במשך שנים רבות בראשות הישיבה, נתקל במודעת פרסומת בעלוני השבת שצדה את עיניו. בעקבות המכה שספג באירועי שומר החומות, ביקש הגרעין התורני בלוד משפחות שיגיעו לחזק את העיר למשך שנה. "ראיתי את המודעה ואמרתי לאשתי: בואי נלך לשם", מספר הרב גרינברג בשיחה עם 'בשבע'. "תמיד אהבתי לתת שיעורים, וחשבתי שזו תהיה גם הזדמנות להגיע לקהל רחב יותר, לחזק אותם". אמר ועשה: לפני ראש השנה הגיעו הרב ורעייתו לשבת בעיר לוד. 79 שנותיו לא הפריעו לו להתרוצץ רגלית בכל רחבי העיר ולמסור שיעורים, "עשיתי שם קילומטראז' רציני", הוא מחייך.

מסיבות כאלה ואחרות מעבר הדירה ללוד לא התקדם, אבל בינתיים היו מי שמיהרו לקפוץ על הרכבת. לאוזנם של אנשי הגרעין בשדרות גונבה השמועה כי הרב גרינברג מוכן להעתיק את מושבו ממבשרת ציון שבה הוא מתגורר אל עיר שזקוקה לו. "תבוא אלינו, יש פה הרבה עבודה", הם מיהרו להזמין את הרב, כשבין הפונים נמצא גם הרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר הגדולה בעיר. השיחות הללו התנהלו בתחילת חודש מרחשוון, וביום חמישי שעבר, אחרי שלושה שבועות בלבד, כבר נכנסו הרב ורעייתו לדירה החדשה והמרוהטת ששכרו לעצמם בשדרות.

ימים ספורים לפני המעבר הדרמטי הודיע הרב לצאצאיו על השליחות החדשה שאליה הוא יוצא למשך השנה הקרובה. הדברים התפרסמו ברשתות החברתיות על ידי הבן יחיאל ועוררו גל של התפעלות והערכה במגזר. כל אלו לא הזיזו את הרב גרינברג כמלוא הנימה מפשטותו וצניעותו המפורסמות, וכשאני שואלת מה גורם לרב בגילו ובמעמדו לצאת לדרך חדשה בפריפריה, הוא משיב בסיפור על הגאון הליטאי ר' שמעון שקאפ שהתקבע אצלו בעומק התודעה. "התעוררתי לעניין הזה פעם כשקראתי דברים נוקבים שכתב ר' שמעון שקאפ בהקדמה לספרו. בגיל שמונים הוא הלך להקים ישיבה חדשה. אמרו לו: למה? כל החיים עבדת, עכשיו תשב בשקט ותיהנה. ר' שמעון ענה שבסוף מסכת יומא מסופר על בתי כהונה שנזכרים לגנאי כי סירבו לשתף אחרים בסודות העבודה במקדש. 'הקב"ה חנן אותי בכישרונות, ביכולת ללמד', הוא אמר, 'אני לא רוצה לשמור אותם לעצמי ואז יזכרו אותי לגנאי'. הדבר הזה מאוד דיבר אליי. גם אני בקרוב אהיה בן שמונים, במשך חמש עשרה שנה לימדתי כראש ישיבה, תפקיד שכיהנתי בו עד לפני שנתיים־שלוש. עכשיו אני כבר לא מגיע בקביעות לישיבה, רק למסור שיעור מדי פעם, אז שאשב בשקט בבית?" הוא תמה.

ובכל זאת, אני שואלת, קשיי ההתאקלמות במקום חדש בגיל כזה לא מרתיעים? "לא", הוא משיב בפשטות, "ההפך, זה רק עודד אותי יותר, לצאת למקום חדש ולפגוש אנשים חדשים. גם כך אני מעביר הרבה שיעורים בהרבה מקומות, אבל עניין אותי להכיר אנשים חדשים ותרבות אחרת".

המעבר עצמו לא הצריך לוגיסטיקה מיוחדת, שכן רוב הריהוט נותר בבית במבשרת ולדירה המרוהטת בשדרות הובאו רק בגדים, ספרים וכלים שונים. המשפחה המורחבת כמובן התגייסה לסייע במעבר, וכך החליק הזוג בקלות לחיים החדשים בשדרות, כאמור ביום חמישי שעבר. "לא שיערתי לעצמי איזה רעש זה יעשה", משתומם הרב, "אבל הילדים שלי אמרו: אבא, עשית כבר המון רק בעצם המעבר. כל ההתעוררות שנהייתה מזה ברשתות, אנשים ראו שיש להם מה ללמוד מזה. אתה כבר יכול לחזור הביתה, עשית את השליחות שלך". הילדים עצמם, הוא אומר, לא היו בהלם גדול מדי כשהתבשרו על המעבר: "הם יודעים שאני לא אוהב לנוח".

כדרכה של שדרות ואנשיה התקבלה המשפחה בעיר בזרועות פתוחות ובלב חם. לא רק הרב פנדל ואנשי הישיבה והגרעין התרוצצו וטרחו כדי להנעים לרב ולרעייתו את ההיקלטות בעיר החדשה. גם השכנים, שדרותים ותיקים שלא בדיוק מכירים את הרקורד התורני של השכן החדש, מיהרו להאיר פנים. "לפני חצי שעה הגיע לפה שכן, אדם בלי כיפה", מספר הרב גרינברג בטון משועשע, "הוא אומר לי: אני גר מולך. פעם בשבוע יש אברך מנתיבות שמגיע לתת פה שיעור תורה, אתה מוזמן לבוא גם ולשמוע את השיעור".

בימים אלו עמלים אנשי הגרעין בטוויית רשת השיעורים הענפה שתמלא את ימיו של הרב בעיר וסביבותיה: בישיבות, במדרשות, בבתי הכנסת וגם ביישובים סמוכים כמו סעד, שוקדה, כפר מימון ועוד. "לא באתי לנוח פה", מדגיש הרב במרץ. האם העשייה האינטנסיבית תגרום להם להאריך את השליחות ליותר משנה? הוא לא מתחייב שלא. "המתווך שהציע לנו את הדירה אמר שהוא בטוח שבעוד שנה נבקש ממנו לקנות פה וילה ולהשתקע, אז אני לא יודע לומר כמה זמן נישאר פה".

***

המקורות על הרב חרל"פ נלקחו מהספרים 'שירת הי"ם' ו'אגרות מרום' בהוצאת הקרן להנצחת הרב חרל"פ

***

לתגובות: Hagitr72@gmail.com

whatsapp
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7