אנשי עמותת 'רגבים' מעניקים לנו הצצה קטנה למציאות הקשה בנגב, לאבדן המשילות והיעדר האכיפה באזור.

ראש אגף המדיניות בארגון, אברהם בנימין, מדגיש שמדובר באירוע לאומי שבו פזורה בדואית הנפרשת על פני מאות אלפי דונמים קובעת מציאות לשנים רבות קדימה ועל המדינה לבחון את הדברים מהיבט שכזה

מבט מהאוויר חושף את המראות הבלתי ניתנים לערעור של השתלטות על עוד ועוד שטחים ללא חוק וללא אכיפה. "מדובר בכמות אדירה של מקבצים על תא שטח עצום, בלי תכנון ובלי הסדרה ובלי פתרון שהמדינה יכולה לתת לעניין".

אנחנו שומעים גם על ניסיונות העבר של מדינת ישראל לכנס את הפזורה הבדואית לשבע ערים שתוכננו לשם כך, אך הבדואים מסרבים להיכנס לאזורים אלה מתוך התפיסה לפיה ההמשכיות המשפחתית מחייבת גם המשך שליטה טריטוריאלית, כלומר שאם אב וסב היו במקום מסוים לא ניתן לעזוב את הקרקע.

בלקיה, לדוגמה, הוכנה תמ"א ל-35 אלף תושבים, אך בפועל, בגלל הסירוב הבדואי להתכנס לישובים, נמצאים רק 12000 תושבים. מאיר דויטש, מנכ"ל 'רגבים' מסביר כי הסיבה לכך היא שבפועל לא בית המשפט ולא המשטרה הם שיקבעו למי שייכת הקרקע אלא רק תובע הבעלות.

המלחמה על תביעות הבעלות מתדרדרת לא פעם למעשי אלימות קשים עד כדי רצח. "המדינה רוצה להכניס את הבדואים לישובים אבל הבדואי אומר שהוא לא יכול להיכנס כי ירצחו אותו", מסביר דויטש. תביעת הבעלות של חמולה כלשהי על קרקע מונעת מכל אדם אחר להיכנס אליה, "מי שייכנס יקבל כדור בראש", אומר אביתר דוד, רכז פעילות הארגון בדרום. "המשמעות היא שהמדינה מצאה פתרון לא ישים", וכך שטחי ענק שיועדו לישובים לבדואים נותרים שוממים.

מהתצפית המוטסת קל לראות את שטחי הענק שיועדו לשכונות עבור הבדואים, אך נותרו ריקים. המגרשים מוכנים לבנייה, כך גם החיבורים לחשמל, אך איש אינו מוכן להיכנס אליהם בגלל אותה תביעת בעלות של אדם או חמולה בדואית על השטחים הללו. בעיני הפזורה הבדואית העובדה שהמדינה ייעדה את הקרקע לאיכלוס לא מעלה ולא מורידה. הם לא ייכנסו לשטח שמישהו טוען עליו לבעלות מחשש לחייהם.

ב'רגבים' מתריעים ממה שמוגדר בפיהם כפלשתינזציה של האוכלוסיה הבדואית והדברים קשורים בין השאר לסחר בנשים שמובאות מעזה ומיהודה ושומרון לנישואים עם בדואים וכך עשרות אחוזים מהנשים והילדים הבדואים הם בעצם פלשתינים, מה שמשפיע על ערכי החברה הבדואית. "שירות הביטחון יודע להגיד שרוב האזרחים הבדואים שמעורבים לפיגועי טרור קשורים למי שהגיעו מיו"ש או מעזה כנשים שניות או שלישיות", אומר אברהם בנימין.

בנוסף אל תוך החברה הבדואית נכנסת התנועה האיסלאמית על פלגיה הדרומי והצפוני שמטמיעים ערכים לאומניים וכך החברה הבדואית, שהייתה חברה נוודית מטבעה, הופכת ללאומנית-פלשתינית, והדברים באים לידי ביטוי גם בירידה משמעותית באחוזי הגיוס לצה"ל, אומר בנימין.

כזכור, המדינה החליטה על הקמת שלושה ישובים לפזורה הבדואית בתנאי ששבעים אחוזים יסכימו להתכנס לתוכם. ב'רגבים' תומכים במהלך, אך מזהירים מטעויות העבר. "נכון להקים את הישובים האלה בתנאי שהקרקעות חוזרות לידי המדינה. צריך להכניס את זה לתוך החלטת הממשלה", אומר דויטש. "צריך לסמן את כל הפזורה מסביב שאמורה להכינס לישוב, לסמן את גודל הישוב החדש, לקבל את ההסכמה של תושבי הפזורה לפני שמקבלים סמל ישוב. שבעים אחוזים צריכים להתכנס וברור שחלק יצטרכו להתפנות בכוח על ידי המדינה".

דויטש קובע כי על המדינה למפות כבר כעת את תכניותיה לעתיד עבור הנגב. להחליט היכן יהיה שדה תעופה, היכן ייסללו בעתיד כבישים וכיוצא באלה, תכנונים לחמישים השנים הבאות, ורק לאחר תכנונים מוקדמים אלה להכריע היכן בדיוק יוקצה המקום להקמת הערים עבור הבדואים.

דויטש מעיר כי הוא מתקשה להאמין לממשלה הנוכחית לנוכח הפרות הבטחותיהם של בכיריה, אך לבקשת הממשלה עצמה הוא נכון לבחון אותה במעשים ולא במילים, כהגדרתו.