האירועים האלימים בבית החולים סורוקה ובבתי חולים אחרים ברחבי הארץ חושפים אותנו שוב לקושי הגלום בתפקידם ותפקודם של מאבטחים. על פי חלק מהדיווחים מאבטחים בוחרים לעזוב את המקצוע ולוותר על החיכוך הקשה עם התפרצויות אלימות כלפי צוותי רפואה וכלפיהם עצמם.
על קשיי עבודתם של המאבטחים שוחחנו עם פיני שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל, המסר: "מאבטחים מוצבים באלפי מקומות במדינת ישראל, משרדי ממשלה, קניונים, גופי תשתיות, מתקני ביטחון ועוד. בענף האבטחה מועסקים עשרות אלפי עובדים והקבלה שלהם לעבודה לא פשוטה. זה לא מישהו שתפסו בטרמפיאדה... הם עוברים הרבה מאוד משוכות כדי להיות מאבטח, יש ועדות קבלה, יש ראיונות, יש בדיקות רפואיות, אישורי משרד בריאות משרד הבט"פ, משטרה, מבחן פסיכולוגי קליני, ראיון עם פסיכולוג קליני ורק לאחר מכן עוברים למוסד להכשרה על פי הקריטריונים של משטרת ישראל כדי להיות מאבטח".
מוסיף שיף ומבהיר כי ענף האבטחה נתון תחת בקרה ופיקוח. "המאבטחים מועסקים על פי הסכמים קיבוציים ומדובר בגוף מאורגן מסודר מבוקר ומפוקח".
על המתרחש בבתי החולים מציין שיף כי האירועים האחרונים הם מאפיין של תופעה גוברת בשנים האחרונות. "אנחנו עדים לתופעה חברתית מכוערת ואלימה כלפי אנשי אבטחה בבתי החולים. האלימות הזו מגיעה מהציבור. לא יעלה על הדעת שמבקר יגיע ויחליט שהוא מיד רוצה רופא ללא רישומים והליכים מסודרים ואם הוא לא מקבל את זה הוא מתחיל לתקוף. לא יתכן שמבקרים של חולים שחושבים שהקרובים שלהם לא קיבלו טיפול מספיק טוב, יתחילו להתפרע ולתקוף וכל בריון חושב שהוא מבין יותר מהצוות הרפואי ואז הם שוברים ציוד, מפרקים מחשבים ומתנפלים פיזית על צוות הרפואה. זה לא יכול להימשך".
"המאבטחים נמצאים שם כדי להגן על הצוותים הרפואיים וזה לא יעלה על הדעת. לא לשם כך הם נמצאים שם. הם שם כדי לעשות סדר ולמנוע חלילה אירועי פח"ע אבל לא ללכת מכות...", אומר שיף ומזכיר את התקרית הקשה באיכילוב לפני כשנתיים כאשר צעירה שחשבה שלא קיבלה את הטיפול הרפואי הדרוש, חזרה למקום עם קבוצת בריונים שהתנפלו על המאבטחים. "אני מכיר את פרטי האירוע. הם שברו שיניים, ידיים, צלעות. זו חזית קרב. זה בית חולים".
המציאות הזו, קובע שיף, גורמת לעוד ועוד מאבטחים להגיע למסקנה שלא יוכלו להמשיך בעבודתם ולבחור מקצוע אחר. "צריך הרבה אורך רוח כדי להיות מאבטח ורבים אומרים שלא לזה הם פיללו. הם לא רוצים לחזור הביתה עם יד שבורה או עין נפוחה, וגם השכר לא גבוה".
"אני מקווה שהמאבטחים לא יעזבו את מקום העבדה ויהיה להם כוח נפשי להישאר, כי אם הם יעזבו בתי החולים יישארו חשופים לאלימות ובריונות. מנהלי בתי החולים מדברים על כך שהם ינטשו את העמדות שלהם. רופא צריך ראש שקט למלאכת הקודש שלו וכך גם אחים ואחיות. הם לא אמורים למצוא את עצמם מגנים על חייהם".
"יש בחברה הישראלית כיסים מכוערים של חלק מהחברה וקשה להתמודד איתם. כבישים, תורים ועוד. הפכנו לחברה אלימה והפתרונות לא קלים. אי אפשר להעמיד משטרה בכל מקום, ולכן קיימות חברות האבטחה שמהוות את הכוח השלישי אחרי הצבא והמשטרה באבטחת המרחב הציבורי", הוא אומר ומתווה קווים ראשוניים לפתרון הדרוש למציאות הקשה: "צריכה להיות ענישה קשה יותר, שבית המשפט יבין את החשיבות של ההרתעה. אני רואה את פסקי הדין. באירוע באיכילוב אף אחד לא נכנס לבית סוהר, אז מה הבעיה לעשות זאת שוב?", הוא שואל וסובר כי בין השאר דרושה חקיקה שתקבע רפי ענישת מינימום שיוציאו את גובה הענישה משיקול דעתם של השופטים. בנוסף, הוא אומר, דרושה קבלת סיוע מהמשטרה למאבטחים. כיום, אומר שיף, "קשה מאוד להביא עוד צעירים לחברות האבטחה".
"צריך להפנים את עצמת התופעה. להתפרע באלימות ובריונות בבית חולים ולהשבית מערכת רפואית שאמורה לטפל באלפי חולים זו בעיה שמישהו צריך להפנים אותה ולהחליט שלא ייתן לה להימשך, אבל לצערינו זה לא מה שקורה".