לפרויקט "ממשיכים בחיים" בבת ים מגיעים מידי שבוע כ-20 אלמנים ואלמנות בגילאים 55-70 שאיבדו את השותף לחיים בשנים האחרונות.

במסגרת הפרויקט עוברים האלמנים תהליך של 15 מפגשים בהנחיית אבי אופיר, עו"ס קליני ומטפל משפחתי מומחה בשכול. במפגשים מדברים האלמנים והאלמנות על הכאב שלהם, ומשתפים בחוויות. הסדנה בתשלום סמלי של 200 ש"ח.

הפרויקט נולד מתוך הבנה שהבדידות היא מגפה שגובה מחיר כבד ויש לטפל בה ולמקד בה תשומת לב.

בתיה עזרא, מנהלת תחום התנדבות עירוני בבת ים, שהקימה את המיזם מספרת כי הרעיון הגיע לאחר שאביה נפטר ואמה בת ה-75 נותרה לבדה, "אמא אישה מאד עצמאית שטיפלה במשך שנים ארוכות, במסירות ואהבה באבי עד שנפטר, ומהרגע שהוא נפטר חשבתי שהיא תפרח, תעמוד ברשות עצמה ותעשה חיים, אבל קרה בדיוק ההפך. היא העדיפה להיות בבית ורק רצתה את הילדים שלה לידה".

"חיפשתי כל מיני דרכים להוציא אותה החוצה, אבל לא משנה מה הצעתי לה, היא לא הסכימה. לא היו לי הכלים להתמודד עם התסכול והאבל שלה", היא מתארת.

באחד הימים שמעה בתיה מחברתה על סדנה להתמודדות עם תהליך האבל שהתקיימה בתל אביב, "ביקשתי ממנה את הטלפון של העו"ס שהנחה את הסדנה, אבי אופיר, ולשמחתי הוא הסכים להנחות בהתנדבות קבוצה שאגבש בבת ים. גייסתי את יו"ר ויצ"ו בת ים, סימה פרמון, שסיפקה את הליווי ואת המבנה של ויצ"ו לטובת העניין, וגם עזרה לי לגייס את האלמנים והאלמנות בתוך העיר. גם אמי, תושבת בת ים, הגיעה".

בין הנושאים שעלו בסדנה, התמודדות עם האבל בכל המעגלים, מיצוי זכויות בצוואות וכו', האם אפשר להתחיל חיים חדשים וזוגיות חדשה?

מפעל הפיס החליט לתקצב את הפעילות במסגרת פרויקט 'מחוברים' של מפעל הפיס והמועצה הישראלית להתנדבות הפועלים העוסקים בנושא ההתנדבות עבור האזרחים הוותיקים ובנושא הפגת הבדידות.

בתיה מספרת כי לאט הקבוצה הלכה והתחברה ומשתתפי הסדנה שיתפו יותר ויותר, "אצל אמא שלי ראיתי פתאום שהניצוץ חזר, משהו שם פרץ החוצה, ונפתחו כמה דלתות שאלמלא הסדנה הן היו סגורות. אמא שלי חזרה להיות אישה קצת יותר עצמאית - מאז שאבי נפטר היא פחדה לישון בבית וישנה אצלנו, הבנות שלה. היא לא היתה מוכנה לצאת עם חברות. בעקבות המפגשים של הקבוצה היא חזרה לביתה, חזרה להיפגש עם חברות. היה בקבוצה גם צחוק וגם המון בכי, הכל התערבב במכנה המשותף של האובדן. האנשים בקבוצה פתחו שם דברים, וראינו את השינוי הפנימי וגם החיצוני שעבר עליהם, הם התחילו לזרוח, להתלבש יפה. הם הפכו להיות קבוצה חברתית, המכנה המשותף של האבל גרם לאלמנות להתחבר. זה בעצם לבחור בחיים".

--

 

הכתבה בשיתוף מפעל הפיס