תעזור לנו אבא, תרחם קצת

קשה לי לכתוב את הדברים הבאים, כי אני בסך הכל מאוד ציוני, אולי ממלכתי במידה, וגם נוטה ללמד זכות על בני אדם.

אבל הרצח המזעזע שהתרחש בירושלים הוא לא של ״מפגע בודד״, ולא נמצא רק באחריות תת האדם שביצע אותו.

הרבה מדי שנים אנחנו מנסים להקים כאן מדינה נורמלית. או מדינה ״נורמלית״. ובדרך מתפספס משהו הרבה יותר בסיסי. השאיפה לנורמליות הופכת אותנו ללא נורמלים.

כשהקמנו מדינה לעם היהודי לפני שבעים שנים, כשהתחלנו להגות אותה לפני מאה עשרים, או מאתיים שנה, היו הרבה דיונים ותפיסות שונות אודות הייעוד שלה. האם נשאף להקים מדינת מופת? ובאיזה מובן? האם היא תהיה מדינה יהודית, או מדינת היהודים? האם היא תהיה סוציאליסטית, שהסטרטאפ המרכזי בה יהיה הקיבוץ ועבודת הכפיים היא ערך מרכזי בה, או מדינה שערכי החירות וערכים אחרים יהיו בה דומיננטיים? האם זו תהיה מדינה דתית? חילונית? ישוב חדש, ישוב ישן, רביזיוניסטים, בונדיסטים, You name it.

על דבר אחד לא היתה מחלוקת: כל הקונספט הבסיסי הוא שלעם היהודי יש מדינה, עם צבא עצמאי וחזק, ודם יהודים לא יישפך לעולם עוד כמים. זה הקונספט הבסיסי, בסיס הפירמידה המסלואית, לו היתה כזו, למדינה היהודית.

בשנים האחרונות, מכל מיני סיבות, אנחנו לא רק מתרחקים מהייעודים הנשגבים שייעדנו לעצמנו, אלא קודם כל מהייעוד הראשוני ביותר שהצבנו לעצמנו כבסיס. מערכות שלמות מגויסות להסביר למה יש ערכים נוספים לצד המלחמה בטרור. צריך להילחם בטרור, אבל במידתיות.

בכלל, לא ניתן להגדיר בין מי למי המלחמה פה, הרי אנחנו אוהבים את כל בני האדם, אנחנו לא רגילים בכלל לדבר במושגים לאומיים, הם מעצבנים אותנו.

כשבית המשפט העליון בוחר, מרצונו החופשי, להוריד את סכום הפיצוי לנפגעי טרור לששית ממה שהיה לפני כן, ולמה? אלוהים יודע למה, זה בטח נוגד את עקרונות היסוד של השיטה - אפשר לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה?

כשהמשטרה פעם אחר פעם, בערלות לב נוראית, מגדירה פוגרומים ולינצ׳ים אלימים כסכסוכים הדדיים, אזרחיים כאלה - אפשר לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה?

כשלמעלה מעשור כל המערכות פה מתחרות זו בזו בשאלה מי צועק חזק יותר כנגד התופעה הבלתי תיאמן, של רשות פלסטינית רשמית, שמשלמת משכורות עתק לרוצחי יהודים - רצחת יותר תוגמלת יותר - אבל איש לא מעז להנחית על המפלצת הזו מכה באמת כואבת, כי אוי אוי אוי מה יקרה, ואנחנו מרשים לזוועה המוסרית הזו להתרחש לנו מתחת לאף, מה אנחנו מצפים שיקרה? שהמוחמד הבא ששומע כל היום הטפות נגד יהודים וחזירים במסגד, בבית הספר, ברדיו, בטלויזיה, שרבים מהם ממומנים במישרין או בעקיפין על ידי כספי מדינת ישראל, כספים שלכם ושלי - מה אתם מצפים שיקרה? שהוא יגיד לא, אני לא אלך לרצוח יהודים ולסדר את כל המשפחה שלי טוב טוב להרבה שנים הבאות? כל עוד כל המערכת הזו פועלת בנחת, ניתן לומר שידינו לא שפכו את הדם הזה?

כשהמקום הכי קדוש בעולם, By far מה שנקרא… תחת שלטון המדינה היהודית, הוא גם המקום היחיד על פני הגלובוס בו יש חלוקה אתנית גזעית שקובעת שליהודים בלבד אסור להתפלל, ולערבים בלבד לא ניתן לעשות בדיקה גופנית ואסור להעמיד להם מגנומטרים, אפשר לומר שהטרלול הזה לא גורם לשפיכות דמים? אפשר להצדיק את זה מוסרית? בטחונית, לוגית? מה אנחנו פסיכים?

כשמערכות שלמות של שוטרים, פרקליטים, שופטים, ואז גם ח״כים ושרים, לא קמות בבוקר ואומרות קודם כל: מה אני עושה היום כדי שאף יהודי לא יירצח בארצו לעולם יותר? והרבה פעמים רחוק מזה מאוד - בסופו של דבר יקום אחד, שמלמד בבית ספר שמתוקצב מכספי הארנונה שלכם ושלי, ירצח יהודי מבוהל בסמוך לבית קודש הקודשים, והארץ לא תרעד.

כי למה שתרעד אם זה מה שלימדנו אותה לעשות?

האם המשפחה שלו תגורש לקיבינימט? האם ביתו ייהרס עד עפר? (ותעשו לכולנו טובה תחסכו את הביזיון הזה של להרוס את המבואה לקומה השלישית) האם נוודא שלעולם לא יעבוד אדם מרקע כזה בעיריית ירושלים? האם השר לבטחון הפנים יתנצל על הרמז שיצא מפיו כאילו זה בסדר שמסתובבים פה אנשי ארגון הטרור חמאס כל עוד הם מהאגף המדיני של הארגון? האם כל מי שדואג להעביר לו משכורת ידע שעד סוף חייו נרדוף אותו? מה עשינו כל כך רע שזו ההנהגה שמגיעה לנו?

גם בספר שופטים אפשר לראות שהיו לנו תקופות גרועות, אבל בחייאת, אי אפשר שננסה קצת להשתפר? או לפחות לעמוד בייעוד המינימלי שהצבנו לעצמנו כשבאנו לפה בדם, יזע ודמעות?

תעזור לנו אבא, תרחם קצת,

הכותב הוא עורך דין העוסק בתביעות נגד טרור