הרב יעקב שפירא
הרב יעקב שפירא צילום: פלאש 90

הרב יעקב שפירא

ראש ישיבת מרכז הרב בירושלים,

חבר מועצת הרבנות הראשית ויו"ר ועדת החינוך שלה,

נשיאו של מכון הרב צבי יהודה

היוונים רצו לתרגם את התורה ליוונית, ובתוספות במסכת גיטין דרשו חז"ל על כך: "אכתוב לו רובי תורתי, כמו זר נחשבו". דהיינו שאילו התורה הייתה כולה בכתב, ולא הייתה תורה שבעל פה, גם אומות העולם יכלו לטעון שיש להן חלק בתורה ומשום כך לא נכתבו כל חלקי התורה וניתנה תורה שבעל פה.

הקב"ה כרת ברית עם ישראל על תורה שבעל פה, "כי על פי הדברים האלה כרתי ברית עם ישראל", כלשון הכתוב. מאותו הטעם, כותב בשו"ת שער אפרים, שעל כן גם מתקני הסליחות והבקשות בימים נוראים כתבו את הפיוטים וכיו"ב בשפה שאינה שגורה על הלשון, כדי שאומות העולם לא יעתיקו ולא ייחסו תפילות אלו לגויים. ועל התורה והתפילות אמרה תורה שבכתב: "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו", על ידי התפילה. ואחר כך: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת", שהכוונה היא על תורה, שבשני אלו מובדל עם ישראל מאומות העולם.

יוון, בחוכמתה, רצתה להכיל את התורה שבעל פה ולתרגם אותה ליוונית. לקחת תורה שכל מהותה גנוזה, שכל מהותה נסתרת ועמוקה, שיש בה את האור הגנוז, ולהופכה למשהו חיצוני, לחוכמה ככל חוכמה אחרת. הרי זה נוטל את נשמת התורה ממנה. ומשום כך חג החנוכה לא ניתן להיכתב, כי המאבק עם יוון היה על צורת ואופן הגילוי והרגילות של התורה.

"לא ניתן להיכתב" – מילים אלה מבטאות את מהות המאבק. מאבק על תוכן ועומק פנימיים, שההוגה בה יורד לעומקה. ובכך גם הלומד אותה מתעלה במעלותיה. חנוכה הוא המאבק על התורה שבעל פה. הרמב"ם בהלכות עבודת יום הכיפורים אומר על הצדוקים שהם כופרים בתורה שבעל פה ובמגידיה, דהיינו באלה שאמורים להעביר את התורה שבעל פה לעם.

"לא ניתן להיכתב" – פירושו של דבר שאי אפשר לחוקקו במימד הגשמי. הנס אינו רק נס חומרי. אין כאן רק הצלת הגוף. חנוכה מסמל את המאבק על תורה שבעל פה, הוא הרווח שבין האותיות הכתובות אשר מסמל את העל-גשמי. הצלה רוחנית שמתבטאת גם בשאלה האם הסעודות שנעשו בחנוכה הן סעודות רשות או מצווה, כי ביטוי לשמחת החנוכה צריך להיות מקושר לאותה אידיאה שמעל הכתב, מעל האותיות.

"יפת אלוקים ליפת וישכון באוהלי שם" (בראשית ט, כז). ואמר רשב"ג: דבריו של יפת יהיו באוהלי שם. ואם כך, מדוע אנו נאבקים עם תרבות יוון? המאבק על יוון אינו עם עצם החוכמה, אלא על הניסיון לנתק את החוכמה ממי שנותן חוכמה, "יהיב חוכמה לחכימין". עם אלו שאומרים: "אין לנו חלק באלוקי ישראל". גם את החוכמה צריך לייחס לקב"ה ולידע כי הוא מקור החוכמה. החוכמה היא מתנת א-לוה. וכלשון האבן עזרא בהקדמה לתורה: "המלאך שבין האדם לבין אלוקיו הוא שכלו".

ההנהגה השכלית מקרבת אותנו אל הבורא, ועל כן המאבק עם תרבות יוון, שבו ניצחה חוכמת התורה, הוא על התורה שבעל פה. וגם בתקופה של בית שני, תקופה החשמונאים, שנסתלקה הנבואה מישראל, הרי "חכם עדיף מנביא". על ידי חוכמת התורה ניתן להשיג את ההנהגה וההדרכה הנכונה.

בשיתוף אתר ישיבה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו