הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: הר ברכה

בתקופה האחרונה, מתוך התבוננות בכמה סוגיות ציבוריות, התבהרה לי הבנה יסודית שיכולה לתרום לדיונים הציבוריים שלפנינו: בכל שאלה ציבורית ישנם שלושה שיקולים: א) תורני ב) חינוכי ג) פוליטי.

השיקול התורני

השיקול התורני הוא המהותי, והוא השיקול העיקרי שעל פיו צריך לדון בכל השאלות הציבוריות. שכן התורה כוללת את כל הערכים, והיא שקובעת מה חובה, מה מצווה ומה הידור, מה מהתורה ומה מדברי חכמים. מנגד, מה אסור מהתורה ומה אסור מדברי חכמים ומה אינו ראוי אבל מותר בדיעבד או בשעת הדחק.

כדי לברר את השיקול התורני צריך להתעמק בתורה שבכתב, בדברי חכמים, הגאונים, הראשונים והאחרונים.

השיקול החינוכי

לאחר השיקול התורני לעיתים מצטרף שיקול חינוכי, כאשר נדמה שאם יקיימו את הוראת התורה תהיה לכך השפעה חינוכית שלילית על ערכים ומצוות אחרות שבתורה, ואזי כאשר העמדה התורנית אינה מבוססת על עיקרון תורני חשוב, לעיתים השיקול החינוכי גובר על השיקול התורני.

כך לדוגמה הורו לפעמים ביחס למנהגים שאינם מדויקים להלכה אבל הם כשרים, שלעיתים יש להעדיפם מפני ערכה החינוכי של מסורת האבות. כפי שאמר רבי יוסי: "אף על פי ששלחנו לכם סדר מועדות (נוסח תפילות מדויק) אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש" (ירושלמי עירובין ג, ט). כיוצא בזה לעיתים מצד הדין אפשר להקל, אלא שנמנעים מלהקל שמא ילמדו מכך להקל בדברים נוספים, מה שמכונה כיום "חשש המדרון החלקלק". ולעיתים להפך, למרות שלהלכה הדבר אסור נמנעים מלהורות כך לרבים, כי מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים. שאם יתרגלו לעבור על דבר אחד במזיד יתדרדרו לעבור על עוד דברים.

השיקול הפוליטי

בנוסף לשיקול התורני והחינוכי, לעיתים רחוקות יש מקום להתחשב גם בשיקול הקבוצתי-חברתי, שנקרא במדעי החברה שיקול פוליטי. כגון, שלא להצטרף ליוזמה צודקת כאשר מוביליה הם אנשים שאין ראוי לחזקם מפני שהם אוחזים בעמדות שעלולות להזיק. מעין זה החליט רשב"ג להשמיט את שמם של רבי נתן ורבי מאיר, הואיל וערערו על מעמד הנשיאות (הוריות יג, ב).

ההבדל בין שיקולים תורניים לשיקולים חינוכיים ופוליטיים

בתורה עצמה קיימים שלושת השיקולים הללו. הערכים העקרוניים ביותר באים לידי ביטוי במצוות הכלליות והמרכזיות שבתורה, כדוגמת האמונה בה' ותלמוד תורה, אהבת הבריות ועשיית צדק ומשפט, שבת ומועדים, יישוב הארץ ובניית המקדש והוספת טובה וברכה לעולם. סביבן ישנן מצוות שיש להן גם מגמה חינוכית, כדוגמת מצוות חינוך הילדים לתורה, הסיפור ביציאת מצרים, ציצית, תפילין ומזוזה. סביבן ישנן מצוות שיש להן גם מגמה פוליטית - לבנות את החברה כמסגרת שתומכת ומעצימה את לימוד התורה ושמירת המצוות, ובכללן מצוות מינוי מלך, סדרי הדין, מעמד הכהנים והלוויים.

אולם מכיוון שכל המצוות הללו נכללו בתורה שבכתב ושבעל פה על המשקל המדויק שלהן, הרי שהן חלק בלתי נפרד מהשיקול התורני. אולם פרט לכך, פעמים שמחוץ לשיקולים התורניים, בעקבות מצב החברה מתעוררים שיקולים חינוכיים ופוליטיים נוספים. ומכיוון שהם אינם מבטאים ערכי נצח שנכללים בשיקול התורני, מעמדם נמוך ופחות ממעמד השיקול התורני העקרוני.

השיקול הפוליטי גבר בדורות האחרונים

למרבה הצער, למרות שהשיקול הפוליטי הוא הנמוך שבשיקולים - אצל חלק מהרבנים הסדר התהפך, ובסוגיות רבות השיקול הפוליטי שמחוץ לתורה הפך לחשוב ביותר, ואחריו השיקול החינוכי, ורק לבסוף השיקול התורני. כך מוצאים שפעמים רבות מתייחסים לעמדות התורניות על פי קנה המידה הפוליטי, כלומר, האם זה יסייע לחיזוק מעמדה של הקבוצה הדתית שלנו או לא. נזכיר כמה דוגמאות.

יישוב הארץ

מצד השיקול התורני מצוות יישוב הארץ במעלה עליונה, עד שאמרו חכמים שהיא שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה נג), והדר בחוץ לארץ נחשב כמי שעובד עבודה זרה (כתובות קי, ב). ומצווה למסור את הנפש על כיבוש הארץ כמבואר בתורה, והתירו חכמים לעבור על שבות בשבת כדי לגאול בית קטן בארץ ישראל (שו"ע או"ח שו, יא). למרות זאת היו רבנים שהתנגדו בחריפות לתנועה הציונית, הואיל ומנהיגיה היו חילוניים. טעמם חינוכי, שמא השתתפות בעלייה ובהתיישבות תגרום להיחלשות דתית. ולא פחות, שיקול פוליטי, שמא השתתפות בפעילות הציונית תעניק מעמד לתנועה הציונית שרוב מנהיגיה היו חילוניים.

והמחיר כבד. בנוסף לעצם הזנחת המצווה הגדולה, התברר בפועל שהשיקול החינוכי והפוליטי היה מוטעה, שכן בממוצע דווקא בין העולים לארץ אחוז הנחלשים בדת היה נמוך מאשר אצל אלה שנשארו בגולה. גם התנועות הדתיות והחרדיות למיניהן התחזקו בארץ יותר מאשר בגולה.

מצוות השירות בצבא

מצד השיקול התורני מצווה גדולה לשרת בצבא ולהגן על העם והארץ, שהמשרת בצבא מקיים שתי מצוות ששקולות כנגד כל המצוות: א) מצוות יישוב הארץ ב) הצלת כלל ישראל מיד צר (פניני הלכה העם והארץ ד, א). אולם מסיבות חינוכיות ופוליטיות ישנם רבנים שאומרים שאסור להתגייס לצבא.

אומנם הטענה החינוכית יכולה להיות כבדת משקל, שכן אם בעקבות הגיוס לצבא אדם יפסיק לשמור מצוות יש מקום להבין את העמדה שלא יתגייס. אבל אם מקבלים שהשיקול התורני הוא העיקר, ניתן למצוא לבעיה החינוכית פתרון על ידי ישיבות ההסדר והנח"ל החרדי. אלא שהשיקול הפוליטי, לחזק את החברה החרדית ולא לחזק את המדינה - גבר, ולכן מוותרים על מצוות התורה.

והמחיר כבד - עיוות המוסר הבסיסי של יושר, ערבות הדדית והתבטלות ממצוות כלל-ישראליות. כהמשך לכך, פלגנות, מדנים ומריבות בחברה החרדית.

מדע - מעשה בראשית

על פי התורה מצווה ללמוד מדעים, שהם חוכמת הבורא, ונקראים "מעשה בראשית", ואמרו חכמים (שבת עה, א) שכל היכול ללמוד מדע ואינו לומדו, עליו נאמר: "את פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו". כך כתבו רמב"ם, מהר"ל, הגר"א ועוד. אולם מסיבות חינוכיות, שמא ייחלשו הלומדים בדבקותם במסורת ובמצוות, היו שהורו שלא ללומדם. אבל אם הבעיה חינוכית, אזי אפשר לשקוד על הקמת מוסדות שילמדו בהם מדע מתוך אמונה. אלא שאצל רבנים מסוימים השיקול הפוליטי גבר. כלומר, מכיוון שהמדע שייך למודרנה, ורבים מהמודרניים חילוניים, יש להתנגד לכך בכל תוקף.

והמחיר כבד - יצירת חברה שמתנכרת למדע וממעטת את הבנת התורה, כדברי הגר"א שכל מי שחסרה לו יד אחת בחוכמות העולם, חסרות לו כנגד זה מאה ידות בחוכמת התורה. בנוסף, מצב זה גורם לזלזול בחברה החרדית ולפגיעה בפרנסת החרדים והזדקקותם לצדקה מקופת הציבור.

כשהפוליטי הופך לעיקר עוקרים תורה

אם היו אומרים, לעת עתה, בשנים הקרובות נתעכב מלקיים את המצוות הגדולות מפני מה שנראה בעינינו כסכנה חינוכית ואיום על חברת שומרי המצוות, עוד היה אפשר להבין את עמדתם. שכן לעיתים יש מקום להתחשב בשיקולים חינוכיים ופוליטיים שאינם כלולים בתורה, אולם בתנאי שמדובר בהוראת שעה שאמורה להתבטל במהרה, כפי שראוי לשיקולים אנושיים להתבטל בפני התורה האלוקית. אך כאשר כבר עברו דורות שמצוות גדולות אלו מונחות בקרן זווית, עד שמצנזרים קטעים מספרים קדמונים כדי לשרת את עמדתם, הרי שהשיקול הפוליטי שמנוגד לשיקול התורני גבר.

בכך בוחרים להדגיש את המצוות לפי השיקול האנושי הקטנוני, היינו לפי מידת החיזוק שהן מעניקות לחברה שלהם ולא על פי השיקול התורני שקיבלנו מסיני. כיוצא בזה מרוממים מנהגים שמחזקים את החברה שלהם לפי דעתם, על חשבון יסודות התורה והמוסר.

השיקול הפוליטי הוא יסוד המחלוקת

המעדיפים את השיקול הפוליטי טוענים שהוא נשען על הצורך לשנוא את הרשעים תכלית שנאה, שנאמר: "הלוא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי" (תהלים קלט, כא-כב). אלא שעמדה תורנית זו נאמרה על יחידים רשעים, כדוגמת מינים, משומדים ומוסרים, ולא על רבים מישראל (עי' אבות דרבי נתן טז).

זה הכלל, בכל עת שיש התנגשות בין אהבה לשנאה, יש לתת לאהבה ולשלום את המקום המרכזי ולתחום את השנאה למעשים הרעים בלבד. וכן למדנו במידות הראיה (אהבה ה), שכאשר יש התנגשות בין ערך האהבה לשנאה, האהבה גוברת כי ערכה גדול וכללי יותר, ואילו השנאה צריכה להתמקד ברשע החיצוני בלבד. הרמז לכך בהקדמת ימין לשמאל, שכן היא מבטאת חסד.

אולם כאשר מעדיפים את השיקול הפוליטי, מגבירים את השנאה ומגיעים למחלוקות הקשות ביותר. מפני שכל זמן שהוויכוח הוא תורני המחלוקת היא עניינית. אולם כאשר המחלוקת פוליטית, האם אנחנו ננצח את הקבוצה היריבה או הם ינצחו, הרי ש"מצווה" להימנע מלראות את מעלת חברי הקבוצה היריבה, ו"מצווה" לציירם באופן הרע ביותר, שכן עצם קיומם פסול.

כך השיקולים הפוליטיים הופכים לעיקר ומבטלים את יסודות התורה. ועיקר הוויכוחים והדיונים הם לא על תורה וערכים אלא על השאלה מי בראש, איזו קבוצה תנהיג, והשאלות התורניות מונחות בקרן זווית.

הפוליטיקה הנכונה

המצב הנכון הוא שהחישובים הפוליטיים ישרתו את העקרונות התורניים ולא ידחקו אותם. באופן זה יש להם חשיבות עצומה, שכן אם יודעים לפעול נכון בזירה הציבורית ניתן להעצים את החיבה והכבוד לתורה, ומתוך כך את הרצון לקיים את מצוותיה. אבל כאשר השיקול הפוליטי הוא בראש, ונובע משיקולים אנושיים של חיזוק הקבוצה, אזי הפוליטיקה פוגעת בערכי התורה.

לשאלות הלכתיות: [email protected]