"חזיונות פרימטיים"

"מה קורה כשמדע מבקש לחקור קופים וקופות אבל יותר ויותר מזהה בהם גברים ונשים"? האם - ובאיזה מובן - עלולות להיות לעירוב קטגוריות שכזה (שבין האנושי והחייתי) השלכות על המציאות החברתית והפוליטית היומיומית שלנו? בסיפור עלייתה של הפרימטולוגיה הפמיניסטית מקופלים לקח ואזהרה - לעתיד האובייקטיביות, העובדות וערך האמת המדעית, ולהשלכות הפוליטיות, החברתיות והמוסריות של הרדיקליזציה של המדע.

אופנה היא לזהות במדעי החברה ובפרט בלימודי מגדר חממות של פוליטיקה רדיקלית, ומשכך להקל ראש במקומן של תיאוריות רדיקליות במדעים אחרים. ואולם, נראה שהללו חלחלו גם למדעי הטבע. הפוליטיקה הרדיקלית הרי לא מכירה בגבולות שבין פקולטות. וכמוה לא מכירה בהן גם הגזענות המדעית החדשה.

מדע אידאולוגי – אוקסימורון בשירות המהפכה

פרימטולוגיה היא תחום המחקר המדעי של הפרימטים (הכוללים קופי-אדם, קופים וקופיפים), והאנשים העוסקים בפרימטולוגיה נקראים פרימטולוגים. זהו שדה מחקר רב-תחומי המשלב שיטות מתחומי הזואולוגיה, האקולוגיה, הפליאונטולוגיה ואף הפסיכולוגיה, האנתרופולוגיה והארכיאולוגיה. ואולם, כיום הפרימטולוגיה איננה רק מדע. כיום היא "מדע פמיניסטי רדיקלי". "בשירות המהפכה" כמובן. בבסיסה אג'נדה פוליטית: להבין, כביכול, מיהם בני אדם דרך ההתבוננות בקופים, ולגזור "מהבנה" זו, כללים להנדסה חברתית של בני אדם, בהתאם לאופן שבו "חברה אנושית צריכה להיות". "צורך" זה לא נגזר, חלילה, מנתונים אמפיריים, כי אם מדוֹגמות פוליטיות שהינן שעטנז של תיאוריות מארקסיסטיות, פמיניסטיות-רדיקליות ופוסט-קולוניאליסטיות.

שפת העובדות והנתונים הוחלפה בשפת הנרטיבים

בעבור אלו שאוחזים עדיין בערך של אמת מדעית אובייקטיבית (כזו האמורה להימצא מחוץ לאג'נדות פוליטיות ומפלגתיות), הצגה עצמית זו של "מדע פמיניסטי" (ועוד, ממדעי הטבע) עשויה להיתפס כתמוהה ואף כאוקסימורון חסר פשר. ואולם, במציאות הפוסטמודרנית והפרוגרסיבית העכשווית, שבה שפת העובדות והנתונים הוחלפה בשפת הנרטיבים, סתירה זו היא גם פשיטא וגם סמן "לתו תקן מוסרי" בקרב אנשי אקדמיה רבים.

מדע הפרימטולוגיה "כמדע פמיניסטי"

למי שעשוי להרים גבה ולחשוד שמא מדובר "בתיאוריית קונספירציה" המבקשת לזהות סימנים לרדיקליזציה פוליטית בכל אתר, ואפילו בענף של מדעי-הטבע, כדאי לעיין בכתבי עת ובספרים מרכזיים בתחום. למעשה, מדע הפרימטולוגיה הפך להיות מזוהה, אפילו בעיני עצמו, כ"מדע פמיניסטי". מאז שנות ה-60 התהוו קשרים אפיסטמיים (של הנחות), פוליטיים וארגוניים הדוקים בין מדע הפרימטולוגיה לפמיניזם הרדיקלי (ולמאבקים פוליטיים נוספים, הקשורים בתנועות לזכויות האזרח, ההתנגדות למלחמה בווייטנאם, וככלל למה שמכונה "השמאל החדש"). למעלה מזה, הפרימטולוגיה אפילו מסומנת כ"מדע נשי" מבחינה אפיסטמולוגית (כלומר, כמדע שנקודת המוצא שלו הינה תודעה או מבט נשיים, יהיו אשר יהיו).

גודול, פוסי וגאלדיקס –  "טריומווירט פמיניסטי"

מרבית הפרימטולוגים כיום הם נשים (למעלה מ-80%), בוודאי בקרב הבכירים בתחום. גם מרבית הסמלים של התחום הם נשים. חשבו למשל על חוקרות שהפכו לאיקונות תרבות כדוגמת ג'יין גודול וחבריה השימפנזים בטנזניה או דיאן פוסי וגורילות בערפל הסמיך של קונגו-קינשאסה ורואנדה או  בירות גאלדיקס – חלוצת מחקרי האורנג אוטאנגים באינדונזיה. שלושתן תרמו למהפכה של ממש בהבנת קופי האדם ובקידום כדי כך של הרעיון שהללו דומים לנו מאד, לטוב ולרע. גודול, פוסי ואחרות מזוהות לא רק כחלוצות "פמיניסטיות" שסללו את הדרך לנשים רבות לפתח קריירה מדעית בשדה שזוהה כ"גברי", אלא גם שכדי כך סייעו לפיתוחן של פרספקטיבות ושיטות עבודה חדשות בתחום.

"תיאוריית הפטריארכיה" – מלימודי מגדר למדעי הטבע

על פרספקטיבות אלה נמנתה גם זו של הפמיניזם הרדיקלי ועל שיטות העבודה החדשות נמנו מנגנונים רטוריים ופוליטיים בשירות אג'נדת "מלחמת המינים" המקודמת על ידו. משעה שנעשו כבולים לסכימה אידיאולוגית זו, החלו מחקרים פרימטולוגיים מזן זה להשתמש במנגנונים של סלקציה, ארגון ופרשנות, המשכפלים את הנחותיהם המגדריות בדבר קיומן של היררכיות ויחסי-כוח דכאניים בין זכרים לבין נקבות בטבע. מחקרים אלה מזהים יחסי-כוח מגדריים (בין זכרים "פטריארכליים", "אלימים", "תחרותיים" ו-"תוקפניים" לבין נקבות "חברותיות", "קהילתניות" ו-"נשלטות"), כרכיב מרכזי של הטבע הפרימטי. בכל הם מוצאים עדות לקונפליקטים מבניים שבין זכרים לבין נקבות פרימטים, ומהללו הם מקישים על קיומה של "מלחמה (סמויה על פי רוב) בין המינים" גם בחברה האנושית. הנכחה בלתי מתנצלת זו של "הקונפליקט הבין-מיני" נתפסת גם כמענה מתבקש לטשטוש שלו במסגרת הפרימטולוגיה המסורתית (כלומר, הטרום-רדיקלית).

הטיות וסטריאוטיפים של "מדע" מגוייס

הפרימטולוגיה הפמיניסטית מתעלמת ממוקדי כוח נקביים ומהתנהגויות נקביות אלימות (פיזית ומינית), בה בשעה שהיא מעצימה התנהגויות זכריות אלימות, כמו גם טשטוש של הפונקציות החברתיות שיש להן בנסיבות מסויימות. היות שכך, קל אך פשטני לסמן נקבות פרימטים בטבע "כמשכינות שלום", "כחברותיות" "וכאימהיות", ואת הזכרים "כאלימים פיזית", "כמסוכנים מינית",  "והאבהות" בולטת בהיעדרה כמסמן שלהם.

טשטוש השליטה הנקבית באמצעות התניות

ואולם, בניגוד לסימונים פשטניים אלה, יש ראיות ממחקרים בתחום שמציגים אפשרויות אחרות של סימון נקבות וזכרים בטבע - אפשרויות ששמות בסימן שאלה את הסימונים הסטריאוטיפיים השגורים בתחום זה, ובפרט כפי שהוא מתווך לציבור באמצעות התקשורת והתרבות הפופולריות. המדע הפמיניסטי הרדיקלי מטשטש את חלקן המחולל של הנקבות במופעים של אלימות (סמלית או פיזית). למשל, ישנן ראיות לשליטה נקביתבאמצעות התניות (נקבות למורים הן שמתנות את הזכרים להתנהגויות של חיזור ותחרותיות באמצעות דרבונם למופעי ראווה של "קרבות סרחון". נקבות קופי הוורווט באפריקה המזרחית או נקבות קופי הלאנגור האפור בהודו מתנות את הזכרים להתנהגויות אלימות, בכך שהן בוררות מינית את אלו מקרבם שהעזו להפגין אלימות.

העצמת אלימות זכרית

המדע הפמיניסטי הרדיקלי גם  מעצים אלימות זכרית תוך שהוא מעניק לה רבות פרשנות שלילית, וזאת תוך התעלמות מהפונקציות החברתיות החיוביות שיש פעמים רבות לגילויים של אלימות בטבע. הפגנת כוח של קופי וורווט , למשל, משמשת פעמים דווקא בפונקציה מגבשת של הפחתת אלימות בין קבוצות קופים. למעשה נמצא במחקר שהזכרים משתמשים באלימות מתונה בלהקה דווקא על מנת למנוע הסלמה של קונפליקטים.

טשטוש של אלימות נקבית

נקבות קופי הוורווט יכולות להיות אלימות ביחס לזכרים המסומנים "כזכרי בתא", ונקבות קופי המקאק היפני יכולות אפילו להפגין "אלימות מינית" ביחס לזכרי הלהקה, כשהן למעשה נוהגות לכפות על אלו קיום יחסי מין.

טכניקות אלה ואחרות מאפשרות למדע הפמיניסטי הרדיקלי גם להבנות גברים באופן פרובלמטי "כמסוכנים פיזית ומינית' מבחינה גנטית(!) באמצעות קפיצה נחשונית שנעשית רבות במחקר מעולם הפרימטים לעולם הפרימט האנושי, באמצעות השלכה של קטגוריות תרבותיות- משפטיות על עולם הטבע, תוך חגיגה ואשרור של "נחיתות גברית".

לא רק זכרים אנושיים מיוצגים "כמסוכנים מינית"

זכרים מובְנים במחקרים פרימטולוגיים עכשוויים "כמסוכנים מבחינה מינית". אלימות מינית בקרב זכרים מומשגת באופנים שונים. כך, למשל, 3 צורות של אלימות מינית שתועדו במחקרים כאלה הן: הטרדה (harassment), הפחדה (intimidation) והזדווגות כפויה (forced copulation). הטרדה שהיא השכיחה ביותר – כך מספרים לנו - מתבטאת בניסיונות חוזרים ונשנים להזדווג, כאלה שגובים מחירים מנקבות, הפחדה מתבטאת בהפעלת אלימות פיזית על נקבות שממאנות להזדווג, והזדווגות כפויה (שמזוהה פעמים "כאונס") מתבטאת בכפייה ממשית על נקבה להזדווג. ישנם גם מחקרים שמצאו הגיון אבולוציוני בהתנהגויות אלו (כלומר, אלימות מינית נבררה כאסטרטגיה אדפטיבית בעבור ההתנהגות המינית הזכרית). מה ניתן ללמוד מזה על זכרים אנושיים (גברים)? קשה לדעת, ואולם מבחינה רטורית הבניה זו של זכרי פרימטים "כאלימים מינית", תוך שימוש בקטגוריות אנושיות שלקוחות מעולם המשפט, מהווה השלכה (פרוייקציה) של המבט האידיאולוגי העכשווי על עולם בעלי-החיים, כשהיא מצידה עלולה להקרין בתורה (בחינת השלכה-חוזרת) על הבנה והבניה של גברים כיום, הן במחקר והן בחברה.

על בבונים והטרדה מינית

דוגמא למחקרים מטרידים שכאלה הינו המחקר של בניאל (Current biology2017) שעסק בבבונים ובהטרדה מינית. לטענת בניאל ושותפיה, זכרי בבונים משתמשים בטקטיקות של הפחדה מינית על מנת לכפות עצמם על נקבות הבבונים, ואלימות מינית היא הגורם המרכזי לפציעות בקרב נקבות הבבונים. ואולם, ממשיכים לתהות החוקרים, בבונים זכרים לא נצפו אונסים נקבות בבונים. ומדוע?! משום שהם משתמשים בהפחדה מינית שיטתית "לשבור את רוחן" של הנקבות, כך שהצורך באונס מתייתר (גורסים החוקרים). לפיהם, לנקבות הבבונים גם אין ככל הנראה "חירות מינית" רבה (כך הם, על כל פנים, מצוטטים בכתבות מאירות העיניים שהתייחסו למחקר).  

וזה לא המחקר היחיד שממשיג יחסי זכרי ונקבות פרימטים במונחים של כפייה ואלימות מינית. בספרם המרכזי של הפרימטולוגים מולר ורנגהאם (משנת 2009), ספר עליו נסמכים גם בניאל ושותפיה, דנים הפרימטולוגים בהתנהגויות כאלה, ואפילו באונס בקרב שימפנזים. שמו של הספר אגב Sexual coercion in primates and humans- - רומז על הקו האידיאולוגי המנחה אותו. כותרת המשנה של הספר – An evolutionary perspective on male aggression against females כבר מצהירה על קו זה במפורש.

על כל פנים, המסקנה של בניאל וצוותה: הטרדה מינית של גברים היא בבסיסה אבולוציונית. דפוסי האלימות בקרב בבונים מזכירים להם דפוסים של אלימות במשפחה האנושית. ובכלל לאלימות של גברים כנגד נשים עשוי להיות בסיס אבולוציוני. בכך הם ממשיכים בדרכם של אחרים (כדוגמת מולר ורנגהאם) שבאסופת המאמרים שבעריכתם, לאחר שפרטו עושר של דרכים בהן זכרי מיני פרימטים שונים מפעילים אלימות מינית על נקבות מינם, נדונים המקורות האבולוציוניים העומדים בבסיס נטייתם של גברים אנושיים לאונס.

על המועדות הגנטית של גברים לאנוס – קווים לדמותה של תיאוריית גזע תקינה-פוליטית

הפרק הדן באונס פרימטים אנושיים את בנות מינם גורס, כי "הראיות הקיימות"  מאפשרות לחוקרים להניח שיש לאונס מקורות ביולוגיים אבולוציוניים. ולקינוח, מעודד אותנו הפרק המסכם כי הממצאים "משתלבים" עם תיאוריות סוציולוגיות ופמיניסטיות עדכניות, לפיהן אונס "קשור במהותו" לשליטה פיזית וחברתית של גברים על נשים. זהו גם ההסבר "החסכוני" ביותר, בלשונם: אונס גברים הוא תולדה של כוחות הברירה הטבעית והברירה המינית. דווקא מודעות לגורמים ביולוגיסטיים אלו תקדם,  כך הם גורסים, את היכולת הפוליטית והמשפטית להטיל סנקציות מוסריות ולהעניש התנהגויות שכאלה (יכולות הקרויות בספר, אינני יודע אם ברצינות או באירוניה -  "אדפטציית-נגד ייחודית ואלגנטית").

על המדע הרדיקלי הרעיל ועל "הגבריות הרעילה"

ספר נוסף שממצה מסורת רדיקלית זו כבר בשמו קרוי "Demonic males: apes and the origins of human violence". פטרסון ומיודענו רנגהאם (שאגב, היה סטודנט לשעבר של ג'יין גודול המפורסמת) קבעו כבר בשנת 1997, בהתבסס על קרובי משפחתנו הפרימטים, שלזכרים אנושיים יש פרה-דיספוזיציה (מועדות אבולוציונית-גנטית) לאלימות! החוקרים האלה זיהו מופעים של אונס בקרב אורנג-אוטאנגים, נטייה לרצח בקרב זכרי גורילות, וחדוות יציאה למלחמות אצל זכרי השימפנזים "האולטרה-פטריארכלים" (בלשונם). אלימות כנגד נקבות, מיליטריזם, אלימות פנים-קבוצתית ליצירת היררכיות חברתיות, ורצח תינוקות וילדים - מקודדים לפיהם במערך הגנטי של פרימטים זכרים אלה, והללו קרובים לנו גנטית. מאד. כך – המונח המגדריסטי הרעיל של "הגבריות הרעילה", זוכה לתיקוף מחסידי הפמיניזם הרדיקלי במדע, כשהוא מפורש "כתולדה של מיליוני שנות אבולוציה". לפי מדע רדיקלי זה, "רק על בסיס תשתית גנטית זו ניתן להבין את החברות הפטריארכליות של בני האדם, ואת מורשתן האלימה". העתיד לאנושות הרמונית, אם יש כזו, מצוי לפיו, ב'נשי' ובחברות בהן נשים נמצאות בראש ההיררכיה (הבונובואים "המטריארכליים" מהווים בעבורם מודל לחברה אוטופית שכזו).

"הפתרון המטריארכלי"

הפרימטולוגית איימי פאריש (Parish) טוענת שאצל הבונובואים הזכרים מצויים בתחתית ההיררכיה באופן ברור. וזו חברה הרמונית, שיתופית ושוויונית. כך, פרט להתעלמות השכיחה מהתנהגויות חברתיות בעייתיות במונחים אנושיים שנפוצות גם בקרב בונובואים (כאלימות, תחזוק היררכיות והפחדה) פרימטולוגים רבים נוהגים לסמן את חברת הבונובואים הזו כמודל אוטופי של חברה נשית הרמונית. דווקא על רקע המבנים החברתיים של יתר קופי האדם (המסומנים כפטריארכליים והמזוהים עם התנהגויות זכריות 'בעייתיות') מסמן המודל הבונובואי מעין תמונת-תשליל נקבית חיובית, אלטרנטיבה שהגם שלא ניתן לשכנע גורילות ושימפנזים לאמץ במסגרת חברותיהם הפטריארכליות, ואולם ניתן גם ניתן לכוון להתממשותה במסגרת החברה האנושית, המסומנת גם דרך קבע כ'פטריארכלית'. זו דוגמא נוספת לאופן שבו תיאור מדעי של מבנה חברתי לא-אנושי גוזר – לפחות לשיטת חוקרים וחוקרות אלה - מסקנות אתיות, חברתיות ופוליטיות באשר לצורת הארגון הרצויה בעבור בני האדם. 

"כל החיות שוות אבל בונובואיות ונשים שוות יותר"

סוף סוף נמצא "פתרון מטריארכלי" בקרב פרימטים לאלימות ואי השוויון שבטבע, כזה שמשתלב היטב עם "הפתרון המטריארכלי" של הפמיניזם הרדיקלי לאי-שוויון מגדרי (ממשי או מדומיין). כמובן, שהאוטופיה הבונובואית איננה חברה של שוויון מגדרי, כי אם חברה היררכית שבה הנקבות נמצאות בראש הפירמידה. לסקסיזם ולגזענות הביולוגית-כרומוזומלית של הפמיניזם הרדיקלי (שחוסה ממילא תחת תו-התקן של האקדמיה העכשווית) מתווספות כך הצדקות מדעיות כביכול.

המדע כקרדום הפוליטי של החלשים

לא רק הפרימטולוגים חוטאים בהטיות ובהטעיות פמיניסטיות, אלא שגם הפילוסופיה של הפרימטולוגיה חוברת אליהם. הפילוסופית דונה האראווי מציגה בספרה הנחשב Primate visions  ("חזיונות פרימטיים") את מדע הפרימטולוגיה המסורתי כ"מדע גברי לבן ואימפריאליסטי של הטבע". האראווי שייכת למסורת תיאורטית שרואה במדע קונסטרוקט חברתי אידיאולוגי ונרטיבי. ממש לא גוף-ידע אובייקטיבי או נייטראלי. כל מדע הוא בעצם יצירה נרטיבית - סיפור סיפורים על העולם. ומכיוון שנשים נמצאות, כך היא טוענת, בעמדות מוחלשות, ומכיוון שכל ידע הוא תלוי בעמדה חברתית (זכרו -  כבר אמרנו שהמדע אינו אובייקטיבי), היא קוראת לנשים ולמיעוטים לא-לבנים "לספר סיפורים מדעיים חדשים" - לא כאלה שנכנעים לכוח הסימול "האנדרוצנטרי – הגברי".

כך, כשם שפרימטולוגים מובילים מייצרים מדע סלקטיבי ומוטה באופן מוצהר, כשהם חוגגים את המעתק שחל בפרימטולוגיה לעבר מה שהם מכנים "ערכים ופרקטיקות של מדע פמיניסטי", מעניקים פילוסופים כדוגמת האראווי צידוק תיאורטי לעבודה אידיאולוגית זו. הם הפנימו את הפילוסופיה הפוסטמודרנית שלה שלפיה פרימטולוגיה לא הייתה מדע אלא אידיאולוגיה גברית, לבנה ואימפריאליסטית. ואם זה היה המצב הרי שיש כיום לעשות מדע פמיניסטי - בלי להתנצל.

מגורילות פטריארכליות "לגורילות אנושיות"

אילו השתמעויות פוליטיות יש לטענות אבולוציוניסטיות שכאלה? אלו השלכות יכולות להיות לטענות מדעיות שעושות קרימינליזציה לזכרי פרימטים? (כלומר, טענות שמסמנות אותם כעבריינים וכפושעים: רוצחים, אנסים ומטרידנים). ובפרט כשטענות אלו נתמכות על-ידי פילוסופיה פוסטמודרנית של מדע?  

קרימינליזציה של פרימטים לא-אנושיים זכרים הולכת יד ביד עם קרימינליזציה של גברים. ההמשגות המיזאנדריות (המקדמות "שנאת-גברים") ביחס לקרובינו האבולוציוניים עלולות לשרת בעצם מוטיבציות אידיאולוגיות ופוליטיות באשר לחברה האנושית (טשטוש והכחשה של אלימות נקבית, הצגה חד צדדית של התנהגות מינית לא-אנושית, מסגור ופירוש התנהגויות לא-אנושיות באמצעות טרמינולוגיה אנושית שלקוחה מעולם הפשיעה, והסקת מסקנות כדי כך בחזרה מעולם הטבע לעולמנו אנו). באופן כזה, תורם מדע הפרימטולוגיה העכשווי (המזוהה בטעות כאובייקטיבי) לתמונת-עולם בה מוכחשת למשל אלימות נשית, ובכלל זה אלימות מינית נשית.

הגזענות המדעית החדשה

ושימו לב גם לפוטנציאל הגזעני החדש שעלול להיגזר מפרדיגמה מחקרית זו - לאלימות הזכרית והגברית יש לפיו, יסודות אבולוציוניים וגנטיים. וזאת מעבר לדימויים של גברים "כאגרסיביים וכמלאים בטסטוסטרון". וכך נותן המדע הפמיניסטי הרדיקלי גושפנקא לתיאוריות הפמיניסטיות הרדיקליות שנעשו זה מכבר פופולריות בתרבות, בתקשורת ובחינוך בישראל. תעמולה פוליטית באשר לפוטנציאל האלים והמסוכן של גברים מחלחלת למובן מאליו שלנו. וזאת מבלי שנעיין בכתבי-עת פרימטולוגיים.

לפמיניזם הרדיקלי במדעי הרוח, שהמציא את תיאוריית "הפטריארכיה" (לפיה, ההיסטוריה והתרבות אינן אלא שכלול השליטה והדיכוי של הגברים את הנשים), חוברת גזענות מגדרית חדשה ומדירה על בסיס הבדלים מהותניים ביולוגיים. כיום הן הקטגוריה של תרבות והן זו של ביולוגיה משמשות לפמיניזם הרדיקלי הצדקות למסע הדמוניזציה שמקדמת אידיאולוגיה זו כנגד גברים ובנים בישראל (מסע שתוצאותיו ההרסניות למשפחה, לקהילה ולמדינה תוארו במאמרים אחרים). חוגים פוליטיים רחבים קולטים בשקיקה את מסקנות המדע המגדרי המחיה את תיאוריית האבולוציה הגנטית של תכונות מולדות, מה שעשוי גם להסביר את הקלות שבה מקודמת חקיקה אנטי גברית מבלי שחסידי "השוויון", "הרב-תרבותיות", "האנטי-גזענות" ו-"זכויות האדם" יזדעקו. אדרבא, הללו נמצאים לרוב בחוד החנית של זו.

"המדע הוא פוליטיקה (פרוגרסיבית) בדרכים אחרות"

הבעיה העקרונית היא שמדע אינו יכול שלא להיות אובייקטיבי ונייטראלי או לפחות לשאוף להיות כזה. כשהעשייה המדעית מוכפפת לאידיאולוגיה באופן מוצהר, ובמקרה שלפנינו לזו הפמיניסטית-רדיקלית, יש חשש שהוא יתאפיין בראייה סלקטיבית של המציאות, שהוא יברור נתונים אמפיריים המתאימים לצרכיו, ויארגן אותם בתבניות פרשניות המתאימות לאג'נדה האידיאולוגית המנחה אותו.

רבים ממי שאמונים כיום על מדעי הרוח והחברה עושים היום פוליטיקה פרוגרסיבית ולא מדע, וזאת באופן מפורש. והנה, גם בחלק ממדעי הטבע הפוליטיזציה נעשתה גלויה. אין תמה בכך כשהפילוסופים שמשמשים הצדקות לעבודה אידיאולוגית זו הם רבים – ממארקס, דרך מרקוזה ועד להאראווי ("הפרימטולוגיה היא פוליטיקה בדרכים אחרות זהו שם של מאמר שלה).

במידה ואובייקטיביות מדעית והגינות חשובות לכם ולכן, שאלו את עצמכם מה נשאר "מהמדע" במדע שכזה, ומי עלול לשלם את המחיר על כך.