הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג
הרב פרופ' יהודה ברנדס, ראש המכללה האקדמית הרצוג צילום: מירי שמעונוביץ

פרשת וישב עוסקת במכירת יוסף. חלומותיו, מכירתו והורדתו מצרימה, חייו בבית פוטיפר ובבית הכלא.

פרשה זו היא החלק הראשון מן המהלך הגדול המסתיים בירידת יעקב ובניו מצרימה והשתקעותם שם. מהלך זה מתפרס על ארבע הפרשות האחרונות של ספר בראשית: וישב, מקץ, ויגש, ויחי והוא חותם את תקופת האבות, ומציג את הרקע לשעבוד מצרים וליציאת עם ישראל משם, בספר שמות.

במבט ראשון נראה תמוה, שסיפור המתח בין האחים תופס מקום כה רחב ומשמעותי בספר בראשית ובתולדות עם ישראל, אך מתוך ההתבוננות הכוללת על ספר בראשית אפשר להבין את חשיבותה של פרשת יוסף ואחיו.

ראינו לאורך הספר כולו, שהוא עוסק בבחירתה של משפחת יעקב מתוך כלל הבריאה: האדם נבחר מכל הנבראים, נח מכל צאצאיו של אדם, אברהם מכל צאצאי נח ותרח, יצחק מתוך בני אברהם ויעקב מבין בניו של יצחק. לפני ההרחבה בסיפורו של הצאצא הנבחר, מפרטת התורה את תולדות אלו שלא נבחרו: תולדות אדם בסוף פרשת בראשית, תולדות נח ובני תרח בסוף פרשת נח, תולדות בני הפילגשים וישמעאל בני אברהם בסוף פרשת חיי שרה ותולדות עשו – הוא אדום – בן יצחק, בסוף פרשת וישלח. לאחר פירוט קצר יחסית של תולדות אלו שלא נבחרו, מופיע בפרשה הבאה הסיפור המורחב של הנבחרים: נח ובניו בפרשתו, אברהם ובניו בלך-לך, וירא וחיי-שרה, יצחק ובניו בתולדות, ויצא ו-וישלח, ויעקב ובניו מוישב ועד סוף הספר.

החידוש הגדול של סוף ספר בראשית הוא שלא התרחשה בחירה נוספת בין צאצאי יעקב. הספר מסתיים במעמד שבו כל בני ישראל עומדים מסביב למיטתו של אביהם והוא מברך כל אחד מהם בנפרד ואת כולם יחד.

אפשר לראות בסיפור יוסף ואחיו, ביאור מפורט לשאלה כיצד קרה הדבר שלא התרחשה ברירה נוספת ושכל הבנים יחד ירשו את אביהם והקימו את עם ישראל. מן המחלוקת בין האחים, שראשיתה בחלומותיו של יוסף, מתברר שהדבר כלל לא היה מובן מאליו. על פי החלומות, יוסף היה אמור להיות הבן הבכיר ואולי גם הנבחר מבין האחים. נראה שמכך חששו האחים ועל כן ביקשו להרחיקו. המכירה יכולה היתה להשיג את ההיפך מן החלומות: יוסף יסולק מן הירושה, כישמעאל ועשו לפניו. אך לא כך אירע ויעקב אבינו זכה למה שלא זכו אבותיו, שהיתה "מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בה פסולת" (שיר השירים רבה ג, רש"י בראשית מז לא).

כאמור, הסיפור הארוך על יוסף ואחיו מחולק לארבע פרשות-שבוע. אי אפשר לומר שהפרשות חולקו ליחידות קריאה שוות בגודלן, באופן שרירותי, מכיון שיש ביניהן פערים גדולים בגודל. במקץ 146 פסוקים, בוישב: 112, בויגש: 106 ובויחי – 85 פסוקים בלבד. החלוקה לארבע פרשיות יוצרת ארבע חטיבות נושאיות של הסיפור, ואלו הן:

פרשת וישב מתארת את מהלך ההתדרדרות במעמדו של יוסף מהיותו הבן הנבחר של אביו ועד עומק שיקועו בכלא המצרי. הפרשה שאחריהמספרת את סיפור עלייתו של יוסף לגדולה, מבור הכלא עד היותו משנה למלך מצרים, ועד עמידתם הנכנעת של אחיו לפניו אחרי שתפס אותם כגונבי הגביע כביכול וביקש לעשות את בנימין לעבדו. זהו מעמד של התגשמות כמעט מלאה של חלומותיו של יוסף. פרשת ויגש מספרת את סיפור ההתפייסות בין האחים, ירידתו של יעקב מצרימה והתיישבות המשפחה בחסות יוסף בארץ גושן. הפרשה האחרונה, ויחי, החותמת את הספר, מספרת את סיפור הסתלקותו של יעקב: הברכות, מסע הלוויה לארץ ישראל, וההישג הלא-מובן-מאליו של שמירת השלום בין האחים גם אחרי פטירתו של האב והמנעותו של יוסף מנקמה בהם על אשר עוללו לו.

החלוקה של הפרשיות מסייעת להבין, שנקודת השפל הנמוכה ביותר שאליה הגיע יוסף לא היתה כליאתו הראשונית בבית הסוהר על ידי פוטיפר, אלא שכחתו על ידי שר המשקים. הדבר אינו מובן מאליו, שכן אחרי שיוסף הושלך לראשונה אל הכלא, מתחילה תקופה של עליה מסוימת: ה' נתן את חינו בעיני שר בית הסוהר, השר נתן בידו את כל האסירים אשר שם, "ואשר הוא עושה ה' מצליח". הצלחתו באה לידי ביטוי גם בכך ששני שרי פרעה חלקו איתו את סוד חלומותיהם, והוא השכיל לפתרם נכונה.

בכל זאת, פרשת הצלחתו של יוסף בכלא ופתרון חלומות השרים נכללו בפרשת הירידה, ב"וישב" ולא בפרשת העלייה שאחריה, זו המתחילה רק מקץ שנתיים ימים. יש לפרש שהאכזבה של יוסף משכחתו היתה אף חמורה יותר מעצם השלכתו אל בית הסוהר. לכן מסתיימת הפרשה ב"ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו".

יש לכך הסבר פסיכולוגי פשוט. כאשר אדם נופל, הוא מקווה להתרומם ואף מתאמץ להצליח בכך. אולם כאשר מאמציו אינם נושאים פרי והוא מגלה שלמרות שניסה לטפס החוצה, הוא חוזר ונופל, או אפילו רק דורך במקום, הוא עלול להתאכזב ולחדול מן הנסיונות להתרומם. הרושם הוא שזה מה שקרה במשך השנתיים שבין סוף פרשת וישב לבין תחילת מקץ. בעוד שלכל אורך פרשת וישב יש רצף דינמי של פעילות, ואין שום הפסק ברצף המעשים מתחילת החלומות ועד סוף הפרשה, במרווח השנתיים שבין שחרור שר המשקים מהכלא ועד הזמנתו של יוסף אל פרעה לא קורה שום דבר. כביכול – הזמן קפא ועצר מלכת. יוסף חדל להשתדל להצליח ולהשיג את שחרורו. רק הזמנתו לפתור את חלומות פרעה חוללה את השינוי.

חז"ל דורשים שהסיבה לכך ששר המשקים שכח את יוסף והוא נאלץ לשהות עוד שנתיים בבית האסורים היא שתלה יהבו באדם ולא שם מבטחו בה'. יש לדייק בכוונתם. לא יתכן שחז"ל אומרים שיוסף לא היה אמור להשתדל להצלתו ולהמתין באופן פסיבי לישועת ה'. ודאי שלא ניתן לחשוב כך לאחר כל סיפורי האבות בספר בראשית. הלומד את סיפורי מאבקיהם והתמודדויותיהם של האבות בארץ כנען, במצרים ובחרן, אינו יכול להניח שהתורה מתנגדת ולו במעט לעשייה אקטיבית של האדם למען הצלחתו האישית ולמען הצלחת אחרים, הן בעיתות שלום ורווחה והן בעיתות צרה ומצוקה. לכן, צריך לדייק ולהבחין בין השתדלות בעשייה, שהיא רצויה וזוכה לסייעתא דשמיא, לבין תליית בטחונו באחרים, שאינה ראויה (כך פירש החת"ם סופר ב"תורת משה" לבראשית מ מג).

מסתבר, שכל גלגוליו של יוסף נועדו ללמד אותו את הלקח הזה, שאין הוא יכול לסמוך על הכרת אחרים בערכו. לא על אביו שעשה לו כתונת פסים, לא על האחים שיכירו במעלתו בזכות חלומותיו ואף לא על שר המשקים שאת חלומו פתר. רק כאשר הוא עושה ופועל, ה' מצליח דרכו. כפי שהיה בבית פוטיפר ובבית הכלא, כך יהיה גם בהמשך, בפתרון חלומות פרעה, בתכניות להצלת מצרים בשנות הרעב, וכמשנה למלך מצרים. יוסף עושה ופועל, גם בניהול הממלכה המצרית וגם בניהול מערכת היחסים עם אחיו. כדי להגיע להכרה המלאה בכך היה צריך יוסף להמתין עוד שנתיים תמימות בבית הכלא.

מהנהגתו של יוסף ניתן להפיק לקח חינוכי לדורות. אדם נבחן על פי מעשיו ואין הוא רשאי לצפות שיכירו בסגולותיו ומעלותיו בזכות ייחוסו, כישוריו או אפילו בזכות הישגיו בעבר. אם יצפה לכך, הוא עתיד להתאכזב.

הצלחתו של אדם תלויה רק בצירוף של עשייה נכונה שלו, המסתייעת בעזרת ה'.

הרב פרופ׳ יהודה ברנדס הוא נשיא מכללת הרצוג

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו