מצדיעים למורים ולגננות

הכנסת קבעה בחוק את יום כ"ג בכסלו כיום המורה, לא סתם מדובר בערב חנוכה, החג בו אנו מפרסמים את הנס ומודים לקב"ה על הניסים ועל הנפלאות.

זה היום גם להודות למי שנושאים בעול החינוך בישראל וכמה אנחנו חייבים להם, למורים ולגננות המצליחים לעמוד כל יום מול שלושים ושניים שישיסטים, או ילדי כיתה ג, או ילדים בני ארבע- ולנסות לעניין אותם, לסקרן אותם, ולגרום להם לרצות לדעת ולהצליח, כמה סבלנות ואהבה הם אוצרים!

ראינו זאת במיוחד בזמן הקורונה: את ההשקעה בלימוד המצב החדש, בשינוי תפיסות הלימוד הישנות ובהשתלמויות להתאמה לעידן הלמידה מרחוק. את המצגות, החלוקה לחדרים והמשימות המקוונות...

הם ניסו לשמור על שגרה בזמן של חוסר שגרה מוחלט: מול מסכים סגורים, לעיתים מול תלמידים שנכנסו לשיעור מהמיטה, עם פיג'מה. העבירו מבחנים מרחוק והכל עם התחשבות יוצאת מהכלל...

גם בעידן הפוסט- קורונה, בנסיונות החזרה לשיגרה: גילינו עד כמה המורים חשובים- נותנים יציבות, מאפשרים שיח, עוקבים, אכפתיים, מתעניינים בילדים שלנו כאילו הם היו שלהם!

אנו יודעים קרוא וכתוב, וחשבון פשוט מבית הספר (הרי רוב ההורים לא לימדו אותנו לכתוב…), אך בעצם כל מה שאני יודע על ר' יהודה הלוי ועל נפוליאון, על הנדסה ועל תרכובות, על גיאוגרפיה ועל ביאליק- כל פיסת ידע שיש לי בראש- היא מבית הספר. לאחר בית הספר בדרך כלל מתרכזים בלימוד נושא ספציפי, ומאין בא כל הידע הכללי שלנו? במיוחד בתקופה כזו שילדים ממעטים לקרוא ונמצאים ליד המסכים. מה היינו יודעים ללא המורים והגננות?

אנחנו מודים על עולם שלם של ערכים שהמורים והגננות הקנו לנו: קדושה, נתינה, אהבת תורה ויראת שמיים, ציונות, עבודת ה', הקרבה, אהבת הארץ.....בהרבה בתים המושגים האלה חשובים ומרחפים בחלל אך לא ממש שגורים על הלשון. החיים לוקחים רבים מאיתנו למסלול של פרנסה, קריירה, כסף.... והערכים שהיו להורים כשהיו בגיל הנעורים לא נשמעים יותר בבית. כמה טוב שהמורים מזכירים לילדינו, וגם לנו, את הערכים שאנו צריכים ללכת לאורם.

ונקודה נוספת: העבודה מול 35 זוגות הורים, היא מאתגרת. כל אחד בעבודתו צריך להתמודד עם שלושה סוגי לחצים: הספק העבודה, היחסים עם העובדים האחרים, והעמידה בדרישות של המנהל. למורה ולגננת -בנוסף לכל אלו - יש עוד 70 בוסים על הראש.... שמתקשרים ושולחים הודעות וואטסאפ. שדורשים ומתלוננים, וחושבים שתמיד הילד שלהם צודק והמורה טועה. בתור הורים- בואו נפרגן למורים, שהם משתדלים לעשות את הטוב ביותר (ובינינו- גם לא תמיד הילד שלנו הוא טלית שכולה תכלת....), וגם אם לפעמים יש טעות- כולנו בני אדם. נזכור שיש להם קבוצה של 35 ילדים יחד!

בעבודתי במכללה להכשרת מורים, אני פוגש את המורות והגננות לעתיד. לרובן המכריע יש אש בעיניים ומוטיבציה בשמיים. יש להן חלום לנהל גן, ללמד היסטוריה ואזרחות, ובעיקר- להיות מחנכות משמעותיות.

בראיון הקבלה ללימודים אני מבקש מהמועמדת לספר על דמות שהשפיעה עליה בעבר. בדרך כלל הן מספרות על מורה או מורות שהיו הדמות המשפיעה עליהן ביותר, והיא זו שנתנה להן את המחשבה שגם הן רוצות להיות כמוה: משפיעה ומשמעותית.

במקצועות אחרים אולי מקבלים יותר כסף, או מעמד חברתי, אך היכן תקבלו כזו הערכה וכזו משמעות- בהנדסה? בהייטק? במנהל עסקים?

בעם היהודי החינוך הוא השדה לטובים ביותר ולטובות ביותר, החינוך הוא האתגר היהודי. על אברהם אבינו קרא הקב"ה "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" הצו הוא בחינוך. בדוגמא אישית בהקניית ערכים ובאהבת תורה.

המורות, הגננות והמורים, הם שלוחי ההורים ואנו מתפללים להצלחתם ומעריכים את שליחותם שהיא שליחות שכולה אהבה !