האח הגדול צופה בך

כאשר ג'ורג' אורוול כתב את הרומן הדיסטופי הידוע שלו "1984" לפני כשבעים שנה, בו טבע כמה מונחים אלמותיים כגון: "שיחדש", "משטרת המחשבות" ועל כולם – "האח הגדול", הוא ביקש לבקר את המשטר הקומוניסטי בברית המועצות ומשטרים טוטליטריים בכלל.

אבל הוא גם ביקש לומר דבר מה מהותי על טבע האדם וטבע החברה. על הנטייה להשתלטות ולהשלטה כוחנית של עמדות ותפיסות, גם על חשבון מחיקת האינדיבידואל – היחיד.

הפרדוקס הוא שדווקא כיום, בעידן החופשי ביותר כביכול מאז תולדות האנושות, מחזיקות מדינות באמצעים טכנולוגיים המאפשרים ליישם את החזון המבהיל הזה במידה מסוימת. דיון על היכולות הללו עלה לאחרונה סביב שאלת איכון מאומתים לנגיף הקורונה. אבל למעשה, כולנו כמעט מנדבים על בסיס יומי מידע שמכניס אותנו למעקב תמידי של 'האח הגדול'. כל מי שנמצא ברשתות החברתיות מנדב מידע. והמידע הזה נאסף ונאגר. וכמו שנהוג לומר, כשאתה מקבל שירות כלשהו בחינם, סימן שאתה המוצר...

אז למה אני מציף כאן את הדילמה הגדולה הזאת, שכולנו חלק ממנה?

משפחה גרעינית

מצוות החנוכה מכונה בגמרא בתואר הייחודי: "נר חנוכה, איש וביתו" (שבת כא, ע"ב). וכך מובא גם ברמב"ם, שמצוות חנוכה מוטלת על בעל הבית כנציג של כל בני ביתו (הלכות חנוכה פ"ד, ה"ב); וכך גם "נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין", (שבת כב, א). מדוגמאות אלה ואחרות אנו רואים ש"הבית", ביתו של אדם, איננו עוד פרט צדדי במצוות החנוכה אלא מהווה עניין מרכזי ומהותי ממנה. במובנים מסוימים אפשר אפילו להרחיק לכת ולומר שמצוות חנוכה היא מצווה של הבית וללא הבית המצווה חסרה מרכיב מרכזי מאוד. את היסוד המרכזי הזה ביאר בהרחבה ובהעמקה הרב קוק בביאורי האגדות שלו למסכת שבת בסוגיות החנוכה, וכך כתב:

"היוונים בקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי, כי אם לעקור את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם... הטהרה והצניעות, המטרה הראשית בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המידות והדעות הישראליות. [את] זה שנאו היונים, וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס (=לאידיאל) [את] עליצות החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות (=הם העמידו את העניינים הללו כמרכז החיים), על כן היתה שנאת היונים רבה מאד לתורת ישראל...

בחיי המשפחה מוכר האור העברי, הטוהר והצניעות, [האימון ההדדי] וכל המידות המסתעפות מזה לטובה, ניכרים לשם ולתפארת בכל בית בישראל המתנהג על פי דרכי התורה והמצוה" (עין איה, שבת, פ"ב, ז).

הרב קוק מצביע על המאבק התרבותי השורשי שהתגלע בימי החשמונאים ונדמה שהדים למאבק הזה נשמעים גם בימינו אנו. כיצד התבטאה השנאה הזאת של היוונים בגזרותיהם?

מלחמה על הבית

כך נאמר במדרש: "תנו רבנן, בימי מלכות יוון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לו חלק ונחלה באלוהי ישראל. מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים מבתיהם... ונהגו בדבר זה שלוש שנים ושמונה חודשים" (אוצר המדרשים מהד' אייזנשטיין, עמ' 192).

במדרש אחר נאמר: "וכל כך למה [גזרו] ? כדי שלא יהיה לישראל כבוד ולא רשות [צניעות]. כי כל הרוצה ליכנס נכנס בין ביום ובין בלילה [כי] בטלו כל דלתות בתיהם ולא היו יכולים לא לאכול ולא לשתות ולא לקיים מצווה עם נשותיהם (=חיי אישות), בשביל גנבים ולסטים ופריצי יוונים, ולא היו רואים שינה בעיניהם לא יום ולא לילה" (ראו אגרת השמד לרמב"ם מהדורת הר"י שילת עמ' נג).

וכך גם במדרש המפורסם שבתולה נישאת תיבעל להגמון תחילה (עפ"י רש"י שבת כג, א ד"ה 'היו'; ועיין כתובות ג, ב ובמגילת תענית פרק ו). מדרשים נוספים מתארים שאסרו על שמירת טהרת המשפחה (אוצר המדרשים מהד' אייזנשטיין א עמ' 189).

ממדרשים אלה ואחרים עולה אותה תמונה העולה גם מדברי הרב קוק זצ"ל. היוונים ביקשו להשליט את הפילוסופיה שלהם על העם היהודי בכוחנות ובאמצעי שליטה שונים ומשונים. העיקר – לסדוק את קירות הבית הצנועים והמגוננים. המלחמה עם היוונים היתה ועודנה מלחמה על הבית.

הבית לא רק כמבצר הגנה הישרדותי אלא כבסיס תרבותי אחר ושונה. בסיס תרבותי שאיננו מבקש ללטוש עיניים החוצה אלא לשמור על האור העדין פנימה. המלחמה הזאת, פושטת צורה ולובשת צורה מדור לדור, אך במהותה היא אחת. אנדרטת הניצחון שלנו על תרבות יוון איננה נמצאת בשער ניצחון גרנדיוזי או מונומנט דומה אחר, אלא בבית, ומכאן גם לאלמנט המרכזי של הבית במצוות החנוכה. התא המשפחתי שברכתו נובעת מהיותו סמוי מן העין.

נדמה לי שהמאבק הזה על הבית הולך ונעשה זירת הקרב המרכזית בתרבות העכשווית. אינני מתכוון דווקא למאבק הגלוי אלא גם לזה הסמוי. עינו הצופה של 'האח הגדול' חודרת לבתים של כולנו בצורה מתוחכמת וערמומית. ישנו "שיחדש" שכולם צריכים לאמץ וישנה "משטרת מחשבות" שלא כדאי להיתפס על ידה חושב את המחשבה ה"לא נכונה". ממש כשם שהחופש ההלניסטי היה חופש למראית עין, אך בפועל היתה זו טוטליטריות מחשבתית ותרבותית, כך גם כעת, המלחמה הנטושה היא המלחמה על הבית. והנר הקטן והמרצד על פתח הבית הוא לפיד הניצחון שמורה לנו את הדרך.