בחנוכה כל השמנים כשרים, וכל הכשרים משמינים. אילוסטרציה
בחנוכה כל השמנים כשרים, וכל הכשרים משמינים. אילוסטרציה צילום: יח"צ סוגת

אחרי שעברנו חצי מהחג, אפשר כבר לקבוע בוודאות את מה שבעצם ידענו תמיד: חנוכה הוא חג מקופח. כל החגים מופיעים בתנ"ך, רק חנוכה נשאר בחוץ. כל החגים, אפילו פורים, קיבלו מסכתות שלמות בתלמוד, לחנוכה יש רק כמה עמודים בודדים במסכת שבת. לכל החגים יש המון הלכות, בחנוכה צריך רק להדליק נרות ולהגיד על הניסים, ואם שכחת לא נורא. בפסח חייבים לאכול מצה, בחנוכה עדיף לא להתקרב לאוכל. לפני סוכות בוחנים שעות את האתרוג מכל כיוון אפשרי, בחנוכה כל השמנים כשרים, וכל הכשרים משמינים. חג מקופח, מה יש להגיד.

יש יהודים שאוהבים את חנוכה דווקא בגלל שהוא ידידותי למשתמש. אבל אנחנו הרי יודעים שביהדות, ככל שלחג יש יותר הלכות ככה הוא יותר נחשב. לכן הגיע הזמן שהחג האהוב הזה יפסיק להיות מקופח. הגיע הזמן להוסיף לו הלכות, חומרות וקפידות חדשות כמו שיש לכל חג נורמלי. אז הנה כמה הלכות שראוי לחדש, וכל המוסיף מוסיפין לו, וכל המרבה הרי זה משובח:

א. שלושים יום קודם החנוכה דורשין בהלכות החג ומוליכין אל השווקים ואל המרכולים סופגניות ריחניות, למען יחושו בני ישראל את ריח החנוכה באוויר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כי אף אחד לא באמת יודע למה דוחפים לנו את הסופגניות כבר במרחשוון. ויש לשבח את המהדרין מן המהדרין המתחילין לשווק את סופגניותיהם מיד לאחר חג הסוכות יחד עם הקרמבו, שאף הקרמבו הוא ממבשריו של חג החנוכה, בבחינת נס גדל קרם בו.

ב. בכ"ט במרחשוון מרימים הגננים עיניהם אל השמיים, והגננות פוסקות מללמד את התינוקות שירים על הגשם שלא בא ומתחילות לעסוק בחלוקת התפקידים למסיבות החנוכה. ואל תתמה על ההכנות המרובות, לפי שבגן יש לפחות עשרים ילדים ובחנוכייה רק שמונה נרות, והלכה למשה מסיני שצריך לתת לכל ילד וילדה לפחות שניים-שלושה תפקידים, אחרת ההורים ייעלבו.

ג. מצווה לקבוע את מסיבת החנוכה בגן בתיאום עם מסיבת החנוכה בבית הספר, כלומר ממש באותו יום ובדיוק באותה שעה, זכר לגזירות אנטיוכוס שאסר על היהודים לקדש את החודש ועשה להם בלגן בלוח השנה. על כן ייצאו גם האם וגם האב מוקדם מהעבודה, זו תלך אל הגן וזה אל בית הספר ולהפך. ולא עוד אלא יזעיקו את הסבתא לתגבור לפי שגזירת קדמונים היא שאין להביא למסיבה אחים קטנים, לקיים מה שנאמר ואל יבוא בכל עת אל הקודש, אל תקרי קודש אלא גודש. ולמה נקרא שמו גודש, לפי שההורים המעונים גודשים בהמוניהם את הגנים והכיתות דלות החמצן, שאיסור דאורייתא הוא לפתוח חלון מחמת הקור, או הקורונה.

ד. מסיבת חנוכה בגן מצוותה מצאת הכוכבים ועד שתכלה רגל מן השוק. ויש גנים שמתרחש בהם נס חנוכה ממש, ומסיבה שאמורה להסתיים לאחר שעתיים נמשכת שמונה ימים.

ה. עיקר עניינו של החג הוא השמן, כנאמר בכתבי הקודש סופגניות נאכל בם לרוב. על כן מי שלא טעם כזית סופגנייה בכל יום מימי החנוכה לא יצא ידי חובתו. ועד כמה יאכל? עד שיבלו שפתותיו וייפלו מכנסיו וייראה בעצמו כמו סופגנייה או חבית, ובכך ייצא ידי חביתו.

ו. כיצד אוכלין את הסופגנייה? יאחז בה בשתי אצבעותיו, וינער ממנה את אבקת הסוכר השמנונית על חולצתו, וינגוס בה מלוא הביס ויטה אותה כמלוא הנימה למען תישפך הריבה על מכנסיו. ולא יאכלנה מיד, אלא יסובב אותה כשווארמה ויכרסם בה מכל צדדיה, עד אשר תישאר בידו רק הליבה עם הריבה. ולאחר שיסיים אכילתו לא ינגב ידיו במפית לפי שככה מתנהגים מתייוונים, אלא ינגבן זו בזו או בבגדיו. ומנהג חסידות לזכות את הרבים ולאחר אכילת הסופגנייה לנגב את הידיים השמנוניות בספה של המארח.

ז. מי שנטל סופגנייה ובעת אכילתה גילה שאין בה ריבה, יפשפש במעשיו ויעשה תשובה. ואם טעה ובעת האכילה גילה למפרע כי נטל סופגנייה ממולאת ריבת חלב יעשה שאלת חכם האם יצא ידי חובת צרבת, או שעליו להמשיך לאכול את כל הסופגניות בארגז.

ח. כל שלא אמר ג' פעמים ביום "אוי מה יהיה עם החג הזה, הרס לי את כל הדיאטה" לא יצא ידי חובה ויעשה חנוכה שני בכ"ה בטבת. ולא עוד אלא שיש לבדוק אם הוא בכלל יהודי, לפי שטיפוח הגוף תרבות יוון היא ודי לחכימא בלביבה.

ט. נחלקו הפוסקים האם יוצאים ידי חובת סופגנייה בספינג'. יש אומרים שהספינג' אין שם סופגנייה עליו ועל כן אין יוצאין בו, בייחוד מי שאכל מלוא הקערה ספינג'ים והשמין לא יכול לצאת מהדלת. ויש אומרים דאדרבה, אם הספינג' משמין מכאן ראיה שמצווה מן המובחר לצאת בו ידי חובת חנוכה. ופוליטיקאים ועוזריהם יוצאין לכל הדעות בספין.

י. סופגנייה שנותרה לאחר החג דינה כחמץ שעבר עליו הכלח. על כן מיד לאחר החג ישליך את הסופגניות ויחל בסוגפניות. הכיצד? יסגף את עצמו בסיגופי פריכיות עם גבינה כחושה ויסובב בעיר בהליכות ארוכות כסביבון עד אשר יתכחש גופו לשומנים ויכחיש בעצמו, כמאמר הנביא הושע: סבבוני בכחש.

יא. מצווה לשחק בחנוכה בסביבונים, זכר להורים שכל החג מסתובבים סביב מסיבות והופעות והדלקות נרות חגיגיות, ולא עוד אלא שעושין כל זאת בחיפזון ועל רגל אחת, ובסופו של יום צונחים על מקומם כסביבון שאין לו הופכין. וכל הסביבונים כשרים לספין החנוכה. ומי שהוא בעל נפש יראה להשיג סביבון גדול ומרעיש בעל אורות מהבהבים ויברך עליו בשם ומלכות על הזיקין ועל הזוועות. ומי שיש בידו רק סביבון פשוט לא יברך עליו, אלא יברך את מזלו הטוב.

יב. יש למחות ביד אלה המשוררים רק את הבית הראשון של מעוז צור למען הגיע מהר אל הסופגניות ואל הלביבות. וישירו כל בית ובית בהטעמה ובמתינות, למען ראות מי שולט במילים ומי סתם מחרטט. ומי שטעה במילה, כגון שאמר "כי בא נוגש" במקום "ובא נוגש", נפסל מיד וחוזר לראש. ומי שאינו סגור על המילים יזיז את שפתיו כאילו הוא יודע ויזמזם המהמהמהם, ודי לו בכך.

יג. נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בזמן שהנרות דולקין, זכר לחנה זלדה ששלטה בבעלה רבי קלמן ביד רמה וטרטרה אותו לשוק והעמידה אותו במטבח להתקין לה לביבות, שכל עוד הנר דולק אפשר לטגן.

יד. ראש חודש טבת שחל בשבת חנוכה מוסיפין בו את כל התפילות האפשריות, והמהדרין מוסיפין גם את אלו שלא אפשריות. על כן יקפידו החזנים להאריך בתפילה הארוכה גם ככה, והדרשנים ימשכו את דרשותיהם וידברו גם על ראש חודש, גם על חנוכה וגם על פרשת השבוע, והגבאים יקפידו להוסיף עליות בעת הקריאה בתורה למען יוכלו אחרי עלינו לשבח לפצוח מיד בתפילת מנחה ולחסל את השנ"צ, לפי ששנ"צ הוא מדרכי האמורי.

והמקיים הלכות אלה ישכון לבטח כנר אשר לא תבוא בו רוח, ולא תדעך שלהבתו ולא תיזל שעוותו, ומשנה לשנה בוודאי נמצא חומרות חדשות שירוממו את חנוכה ויפסיקו את קיפוחו, ונוסיף לו עוד ועוד הלכות בבחינת מוסיף והולך, אם כי לא לגמרי ברור לאן.

dvirbe7@gmail.com