בבית הכנסת של 'יד ושם' התקיים היום (שלישי) אירוע מיוחד לזכרם של יהודי טוניסיה שנספו בשואה. במהלך האירוע הרצתה נעמה גליל מאגף ההנצחה של 'יד ושם', על שילוחם של יהודים מטוניסיה למחנות. שוחחנו איתה על הסיפור הלא ידוע והעגום של יהודי טוניסיה בתקופת השואה.
בדבריה מספרת גליל על הבחירה בנושא השילוחים כנושא השנתי של יד ושם, ובהתאם הוחלט לקיים את האירוע המיוחד כאשר הפרטים היודעים הם על יהודי טוניס שמעטים מהם שולחו מטוניס עצמה, בעיקר לאחר שנעצרו כמתנגדי משטר, כלומר מתוך היבט פוליטי, אך היו רבים מהם ששולחו למחנות ההשמדה לאחר שנעצרו בידי הנאצים ועוזריהם על אדמת צרפת, אליה הגיעו כדי לשפר את איכות חייהם.
גליל מספרת על כמה מהיהודים המשולחים שפרטי סיפורם האישי לוקטו ונאספו. אחד מהם הוא עורך הדין ויקטור כהן-הדיה שייצג ארגוני שמאל, נכלא בפריז, שוחרר, נלכד בידי הגסטפו ונשלח למחנה מעבר וממנו לאושוויץ.
הסיפור המפורסם ביותר הוא סיפורו של ויקטור פרץ, המתאגרף היהודי נמוך הקומה (155 ס"מ) שנולד למשפחה ענייה ברובע היהודי של טוניס. את פרטי סיפורו פרסם העיתונאי המנוח נוח קליגר שפגש אותו באושוויץ.
בצעירותו התאמן באיגרוף באגודה ספורטיבית מכבי שהוקמה ברובע. בשנת 28' עבר לפריז כדי להפוך את האגרוף למקצוע, התחרה בקרבות ובשנת 31 התחרה על אליפות צרפת במשקל זבוב. בהמשך התחרה על אליפות העולם מול מתאגרף אמריקאי בשם פרנקי ז'נרו שהיה אלוף העולם מזה כמה שנים. "הוא מביס אותו בנוק-אאוט אחרי שני סיבובים וחוזר כמנצח לטוניס. מאה אלף איש משתתפים בצעדת ניצחון והוא הופך לסמל", מספרת גליל.
בשנת 43' הוא נשלחו במשלוח שישים לאושוויץ, עובר את הסלקציה ומועבר לאושוויץ 3 שם המפקד הוא שוורץ המארגן תחרויות אגרוף עבור אנשי הס.ס. ובני משפחותיהם. שוורץ בוחן את פרץ והופך אותו לאחד המתחרים.
בימים הללו, מספרת גליל, עובד פרץ במטבח המחנה ומצליח לגנוב עבור יהודי המחנה בכל יום חמישים קילו של מרק. ב-18 בינואר מוצאים כלל יושבי המחנה לצעדות המוות.
באחד הלילות מגיעה הצעדה לצומת רכבות שם ניתנת לצועדים האפשרות לישון ובשעת בוקר מוקדמת, לפני שהצעדה נמשכת, מגלים שפרץ נעלם. זמן קצר לאחר מכן הוא מגיח כשבידו שק והוא מספר בשמחה שהביא לצועדים די לחם כדי לשרוד את הצעדה, אך איש ס.ס. מורה לו שלא לחצות את התעלה שהפרידה בינו לבין הצועדים אלא לחכות לקבוצה אחרת שתבוא בהמשך. פרץ אינו מתייחס, מדלג מעל התעלה ומצטרף ליהודים, בהם נוח קליגר.
בעודו מחייך שמח ומספר על הלחם שהביא להם, גבו אל שוטר הס.ס. ופניו אל יהודי הצעדה, ראו הם כיצד השוטר מכוון את נשקו לפרץ, יורה בו והורג אותו. גופתו נותרה במקום והצועדים המשיכו בצעידה הלאה.
גליל מציינת כי חלקם של הסיפורים מרוכזים במוזיאון המבקש לספר את סיפור ריכוזי היהודים בטוניס שתחת השלטון הגרמני, כך גם סיפורם של יהודי אלג'יר ובוודאי יהודי לוב שכללו אפליה, חקיקה, אבדן זכויות, עבודות כפייה ואבדן חיי אדם. "מדובר בחלק מתכנית גלובלית", היא מדגישה ומציינת כי על אף ש"השואה הא תופעה אירופית בהיבט הממדים והשקעת המשאבים, מירב היהודים נרצחו בפולין ברית המועצות הונגריה ורומניה", עם זאת בחר המוזיאון להקדיש את החלק בגלריה העוסק בשילוחים בשלושה ימים בהם מופיע גם סיפור השילוח של יהודי טוניס.
"בטרנספורט 52 היו 994 יהודים שהועברו לסוביבור. היו שם רשימות שמיות ואפשר לראות את שמות האנשים ומקום הלידה. ברשימה ניתן לראות שמבין 994 היהודים יש מי שהגיעו מאלג'יר, טוניס, מרוקו, ישראל, "לנאצים זה ממש לא שינה אם קראו לך אבוטבול או דוידוביץ'".