חיפוש אחרי מקום קבורתו של חייל צה"ל שמקום קבורתו לא נודע, מרטיט את הלב. כל חיפוש, כל פיסת מידע מעוררים זיכרונות ונוטעים תקוות שאולי הפעם נדע מה עלה בגורלו או בגורלם.
הצגה חדשה, אוקטובר, מגוללת קרב קשה שנערך בפאתי איסמעיליה שבעקבותיו מקום קבורתם של ארבעה חיילים שלחמו בו, עדיין לא ידוע, זאת לצד רגשותיהם של לוחמים שהיו שם.
מעט היסטוריה.
ב-16 באוקטובר הוקם ראש הגשר מעבר לתעלה באיזור דוור-סואר. על הכוח הצולח היה להבטיח את ראש הגשר, להרחיבו ולהשמיד את מערכי הטילים באיזור, כדי לאפשר לחיל-האויר לפעול באורח חופשי.
כוח שריון כבש את השטח שמצפון לדוור-סואר וחטיבת צנחנים צלחה את הסואץ בסירות-גומי והקימה ראש-גשר בגדה המערבית. כוח הפריצה כלל טנקים ונגמ"שים מלבד הצנחנים. המצרים העתיקו את עיקר האש והכוח בניסיון למוטט את ראש-הגשר. נוהל קרב מר ועקוב מדם באיזור "החווה הסינית", עד שנכבש האיזור כולו. המצרים פתחו בהפגזות רצחניות על איזור ראש-הגשר, ואלה לא פסקו עד תום המלחמה.
באותו לילה צלחה אוגדת אדן את תעלת סואץ, לאחר שהשמידה את חטיבת-השריון 25 של הצבא המצרי, אשר נעה בסיני מכיוון איזור הארמיה השלישית ואיימה על ראש-הגשר.
ב-18 לאוקטובר החלה גם אוגדת מגן לצלוח את התעלה, ומאז ואילך הורחבה עד-מאוד השליטה הישראלית בגדה מהערבית.
כוחות שרון, אדן ומגן כבשו סוללות-טילים, מחנות-צבא וכפרים. אוגדת שרון נעה צפונה לכיוון העיר איסמעליה, ושתי האוגדות האחרות, בפיקוד האלופים אדן ומגן, נעו דרומה בכיוון לעיר סואץ ועדביה.
אחד הקרבות הקשים של הצנחנים בדרכם צפונה, היה הקרב ליד תחנת הרכבת של סרפאום, בדרך לאיסמעיליה. כאן ניהלו המצרים קרבות השהייה עקובים מדם. על הצנחנים היה לכבוש יעדים מבוצרים. בסרפאום עמדו 14 צנחנים מול גדוד מצרי שהכין להם מארב.
הצנחנים חולצו משם רק לאחר יום ממושך של לחימה, שבשלבים מסויימים התקרבו המצרים עד למרחק 20 מ' מהכוח המכותר- ונהדפו.
הקרבות נמשכו גם בפרברי איסמעיליה ועד לרגע האחרון של כניסת הפסקת-האש לתוקפה. למרות התקדמות כוחותינו במהירות ממערב לתעלה, עשו המצרים הכל כדי לנתק את ראש הגשר במזרח, כך שקרבות קשים נערכו על ה"מסדרון" אשר היה נתון בהפגזה ארטילרית מצרית בלתי פוסקת ובניסיונות מצריים נואשים לצמצמו.
בתום הקרבות נותרו ארבעה חיילים שמקום קבורתם לא נודע.
נחזור להצגה. שנתיים אחרי - 1975 .
צביקה רגב, לוחם מילואים מגדס״ר 87, מתאשפז במחלקה ניסיונית בירושלים. כבר שנתיים שהוא מתעורר מדי לילה בעודו צועק ״אוקטובר״ מבלי לדעת מה משמעות הצעקה. כבר שנתיים שהוא סובל מחרדות, התקפי זעם ואובדן זיכרון. עם הגיעו למחלקה, מחליטים חבריו יונתן ושלום, בצעד חריג, לאשפז את עצמם יחד איתו על מנת להשיב אליו את זיכרונותיו, אלא שהמשימה קשה יותר משחשבו, כאשר צביקה אף לא מזהה אותם.
מבעד למחלקה, ניכרת השפעת המלחמה על כלל הדמויות, כאשר שלושת הסיפורים משתלבים זה בזה ומאירים את האופן בו גברים ונשים כאחד צרבו בגופם את הזיכרון והשכול ונותרו כלואים במעגל הטראומה.