ד"ר נחום ברוכי
ד"ר נחום ברוכיעופר עמרם

לפני ימים אחדים הלך לעולמו היסטוריון הקיבוץ הדתי נחום ברוכי ז"ל. על אישיותו ותרומתו להנצחת והעברת מורשת הקיבוץ הדתי לתולדותיו, שוחחנו עם אחיו, ישראל ברוכי.

"נחום הוא הבן השני של הוריי. הוא גדל במשפחה של שליחות. המסר של המשפחה והבית היה שליחות למען עם ישראל וארץ ישראל. בגיל שנתיים הורינו עברו עם שני ילדים קטנים מגדרה לטירת צבי שהייתה אז קיבוץ כבן שלוש, כי קראו לאבא שלנו לדגל, לשמש שם כמוכתר הקיבוץ", מספר ישראל ברוכי כשהוא נשאל מה גרם לאחיו לבחור במורשת הקיבוץ הדתי כפרויקט חייו, ולשם כך הוא מגולל את סיפור חייו של אחיו מילדותו.

"נחום גדל באווירה של נתינה ותרומה לסביבה וכל מה שהוא עשה לאורך כל חייו היה שליחות, כך הוא הגדיר את זה. בגיל גיוס לנח"ל הוא יצא לקיבוץ בארות יצחק. הגרעין העמיד את בארות יצחק על הרגליים אחרי שהוא היה שבור אחרי פינויו בעקבות הקרב הקשה בו נפלו 17 חברים. השרידים בקושי הצליחו להקים את הקיבוץ במקומו. הגרעין הזה העמיד אותו על הרגליים".

"נחום הגיע לקיבוץ ועשה את כל משימות הקיבוצניק כחקלאי, מרכז ענף, מרכז משק ומזכיר ולימים מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי. בגיל 55 הוצע לו בגלל הידע הרב שלו להיות מורה בבית הספר של הקיבוצים בקבוצת יבנה. כך בלי ניסיון קודם בהוראה ובלי הכשרה להוראה, עם הידע שלו, הוא נכנס והתקדם. הוא הקים את מגמת לימודי ארץ ישראל שהייתה מהראשונות בארץ, ולימים כשדובר על האפשרות שהוא יהיה מנהל בית הספר נדרש גם תואר אקדמי, ואז בגיל 60 ויותר הוא הגיע לאוניברסיטה, ובתוך כמה שנים השלים את התארים ועשה דוקטורט. באופן טבעי כמי שבית גידולו היה הקיבוץ הדתי הוא חקר בשנים הללו בעיקר את נושא הקיבוץ הדתי. הוא עשה עבודה על בירייה, עבודה על בארות יצחק והקרב, דברים שההיסטוריה הכללית בארץ לא כל כך אהבה לזכור", אומר ישראל ברוכי.

עוד הוא מוסיף ומספר: "במקביל לכל זאת הוא התקדם בדרגות ממילואים למילואים. הוא השתחרר בדרגת סגן אבל התקדם עד תפקיד שווה ערך לאל"מ, כאשר גולת הכותרת הייתה שירותו כמ"פ בחטיבת הראל במלחמת ששת הימים ושחרור כל הציר מאזור מבשרת, שייח' עבדול עזיז, גבעת הרדאר, בידו, פאתי רמאללה עד תל אל פול, ומשם החטיבה ירדה דרומה לכיוון גבעת המבתר. גם על זה הוא כתב עבודה שיצאה כספר".

"עבודת הדוקטורט שלו הייתה על נושא נוסף שדי נשכח בהיסטוריה של עם ישראל, זו העובדה שתנועת הקיבוץ הדתי, שנכנסה למלחמת השחרור עם עשרה קיבוצים, יצאה מהמלחמה עם חמישה. נפלו חמישה קיבוצים ואיתם נהרגו עשרות חברים. אין לזה אח ורע בכל תנועות ההתיישבות. הקיבוצים שנפלו שלושה קיבוצים בגוש עציון, בארות יצחק וכפר דרום".

"בגוש עציון וכפר דרום לא היה לאן לחזור. לבארות יצחק שהיה על הגבול לא היה מי שיחזור, כי אחרי אבדן 17 חברים בקרב, החברים היו מרוסקים, היו כמה אלמנות והרבה יתומים. הם קיבלו, יחד עם עוד כמה ישובים שפונו, אדמות באזור וילהלמה, הצד המזרחי של כביש 40, בין יהוד לפתח תקווה, ושם הקימו את הקיבוץ, אבל מספרים שהשלטונות ומשרד הביטחון סירבו לתת להם את נס הקוממיות כי הם לא חזרו למקומם, אז כאילו הם לא ראויים להוקרה הזו. רק אחרי שנחום כתב את עבודתו על הקיבוץ ועל הקרב ואחרי שבעזרת אנשים מהאזור שיקמו את השרידים, את מגדל המים שאותו הפכו אותו לאר מורשת והביאו תיקון גדול לעיוות ההיסטורי הגדול שנעשה".

האם נחום ז"ל הלין על השכחה מכוונת של מורשת הקיבוץ הדתי כחלק מהאתוס ההתיישבותי? "נחום היה אדם ישר כסרגל. הוא לא בא בתלונות ולא טען טענה. מתוך המחקרים ההיסטוריים שלו – הוא חרש את כל הארכיונים האפשריים בנושא הזה – הוא הגיע למסקנה שהדברים נשכחו ולאו דווקא הושכחו. הוא לא טען זאת. הוא בא לתקן את העיוות שהדברים לא היו ידועים ולא ניתן היה לערער על כך שהדברים לא היו ידועים, מעבר לאירועי גוש עציון שהיו טראומה לאומית. הוא היה איש של עשייה ולא של טענות. הסתכל קדימה וכשסיים משימה הלך למשימה הבאה".

ממשיך ישראל ברוכי ומספר: "בשלב מסוים הוא החליט לרכז את הדברים שעסק בהם במחקרים וריכז את כל כוחותיו בחקר קורות משפחתנו. ההורים שלנו, חברי קבוצת 'רודגז' עוד לפני שהגיעו הקיבוץ הדתי, הם אנשי עשייה והוא עסק בחקר תולדותיהם קורותיהם. הספר על המשפחה מהווה סיפורו של דור התקומה והציונות הדתית וההתיישבות והוא נקרא 'חיים של שליחות'".

על הדור הצעיר בקיבוץ הדתי של ימינו אלה אומר ישראל כי אין בכוחו ובידיעתו לומר את עמדת אחיו על כך כי מעולם לא שאל אותו על כך, אך הוא יכול לספר ברמה האישית כי "שלושה מששת ילדיו נותרו חברים בבארות יצחק שזה הרבה מעל הקיבוץ הדתי והם נושאים בתפקידים בקיבוץ. זה גרם לו נחת מרובה".

עוד הוא מוסיף ומספר: "אחרי הספר המונומנטאלי על המשפחה הוא כתב את האוטוביוגרפיה על עצמו. ספר מהמם בן 500 עמודים שנקרא 'בשביל ישראל', גם כי הוא היה ממייסדי מושג שביל ישראל וגם כי כל חייו הוקדשו בשביל עם ישראל".