ענבל רץ־גילמור: "לצד האהבה והאושר, יש תמיד חלק שבור ומלא געגועים"

ענבל רץ־גילמור היא אישה של סטייל. היא מעצבת פנים במקצועה והטעם המשובח שלה עם אהבת העיצוב והיופי ניכרים בה ובכל פינה בביתה היפה. לעומת זאת, בדרך חייה, בהתבטאויותיה ובתפיסת עולמה היא לא מוכנה להחביא או לייפות כאב, כעס או מצוקה.

לצד החיים שבנתה עם עופר רץ, בעלה השני, "קיים תמיד גם חלק שבור וגעגועים לאש קודש הי"ד. הוריו הם חלק חשוב ובלתי נפרד מחיינו. כשאנשים שואלים אותי איך אפשר לאהוב שני אנשים בעת ובעונה אחת, אני אומרת להם שהאובדן של קודש זה לא דבר שמשתקמים ממנו, זה כרוני. אני לא מכירה את הכפתור שעליו לוחצים ומפסיקים לאהוב את מי שהיה בעלי הראשון, נפש תאומה שנלקחה ממני ומבתנו המשותפת באכזריות רצחנית".

ענבל רץ־גילמור, בת 46, נשואה לעופר רץ ואם לארבע בנות - טליה 22, שירה 18, אליה 15 והלל 10, מתגוררת במודיעין. היא איבדה את בעלה אש קודש גילמור בשנת 2000 בפיגוע בסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים, כשהייתה בת 25 ואם לתינוקת בת שנה וחצי. אש קודש, "קודש" בפיה, "הוא קורבן ישיר של הסכמי אוסלו", היא אומרת.

"הוא נרצח בפיגוע שביצע כוח 17, המשמר הנשיאותי של ערפאת, שישראל אפשרה להקים ולחמש כדי להתגונן מפני התנגדויות פנימיות לשלטונו. הם נכנסו לישראל באישורי VIP, הגיעו לסניף הביטוח הלאומי במזרח ירושלים שבו עבד קודש וירו בו ובמאבטח נוסף. קודש נפטר בדרך לבית החולים".

ימנית בזכות גידי גוב

היא גדלה בבית של חוזרים בתשובה. הוריה, שהגיעו לישראל ממרוקו, חזרו למסורת וליהדות שנים רבות לאחר שילדיהם נולדו, והפכו לחרדים. "האחים שלי לא שרדו את המהפך הזה, והם כיום לא דתיים. אני נשארתי דתייה אם כי בגיל 18, כשסיימתי תיכון חרדי, החלטתי ללכת לשירות לאומי כי היה לי חשוב מאוד לתרום". אביה נפטר לפני כשש שנים ואמה מתגוררת לידה. "היא אישה יקרה ומיוחדת, מלאה באמונה תמימה ואהבת ישראל. מדי שבת אני צועדת אליה ואנחנו לומדות תורה יחד".

את אש קודש הכירה ענבל דרך חברה משותפת. "גם קודש גדל בבית של חוזרים בתשובה", היא מספרת. "הוריו עלו מארצות הברית. הוא גדל בבית קרליבכי שמח ואוהב במבוא מודיעים".

מה מקור השם אש קודש?

"אביו למד את הספר 'אש קודש' של הרבי מפיאסצנה והתרשם ממנו עמוקות. כשקודש נולד הוא נתן לו את שם הספר". כשאש קודש גדל, אביו אמר שהוא נותן לו אור ירוק להחלפת השם, כי הבין שזה לא שם שקל להסתובב איתו, "אבל קודש לא רצה להחליף והשאיר את השם המיוחד". ענבל ואש קודש התחתנו בשנת 1997. טליה נולדה כשנה וחצי לאחר החתונה ובשנת 2000 התרחש הפיגוע.

"עד אז המצב הפוליטי לא עניין אותי", היא אומרת. "אומנם גיבשתי לעצמי תפיסת עולם ימנית והרגשתי מחוברת למתיישבים, אבל לא הייתי מעורבת פוליטית. הבית שלי היה בית חרדי ולא הכרתי כל כך את ציבור המתיישבים, אבל קיבלתי בבית אהבת ישראל גדולה. אני תמיד מספרת שאני חייבת את הימניות שלי לגידי גוב. צפיתי בתוכניות שלו ואני זוכרת את השנאה והבוז שלו כלפי המתנחלים. בתחושה פנימית עמוקה הבנתי שזו שנאת חינם וזה דחף אותי להתעניין ולהבין יותר וכך גיבשתי את עמדתי. הבנתי שיש קבוצה שהיא שנואה, אבל שום סממן בקבוצה הזאת לא התחבר אצלי למשהו שלילי, להפך".

ואש קודש היה מעורב מבחינה פוליטית?

"הפעם הראשונה שבה שמעתי את קודש מדבר על פוליטיקה ברמה של זעזוע הייתה לאחר הרצח של מדחת יוסף בקבר יוסף. אז הוא הבין לעומק את המשמעות של הסכמי אוסלו. אבל עד לרצח שלו הייתי קלולס: קודש ואני הסתובבנו ביו"ש בלי לפחד משום דבר ומאף אחד. הייתי מאושרת, מצאתי את האהבה שלי והייתה לנו גם תינוקת מהממת. היינו ברקיע השביעי".

את הידיעה שבעלה נרצח גילתה לבד. "ביום הפיגוע גיסתי התקשרה ואמרה שהיה פיגוע במזרח ירושלים". הייתה לה תחושת בטן מבשרת רעות, ובמשך זמן ארוך ניסתה להשיג מידע. "קודש לא ענה לי. גם כששירת בלבנון והיה תחת אש הוא היה עונה: 'אנחנו תחת הפגזה, חוזר אלייך'. היה לי ברור שמשהו קרה". היא התקשרה למנהל הסניף וביקשה שיגיד לה מה קורה, אבל הוא לא הצליח לדבר. הדבר היחיד שאמר היה "תגיעו להדסה עין כרם". "התקשרתי לחמי ונסענו לירושלים. בבית החולים פרופ' ריבקין בישר לנו שקודש לא שרד את הפציעה. מהנקודה הזאת החיים שלי מתהפכים".

בדיעבד גילתה המשפחה שהפיגוע שבו נרצח אש קודש היה פיגוע אסטרטגי: "כמה חודשים לפני הפיגוע הרשות הפלשתינית ערכה סקר במזרח ירושלים כדי לגלות מי מהתושבים יהיה מעוניין לעבור לחסות תחת הרשות. הסקר הראה ש־95 אחוזים מערביי מזרח ירושלים לא היו מעוניינים בכך. אחת הסיבות שהם ציינו בסקר הייתה דמי הביטוח הלאומי שהם קיבלו ממדינת ישראל". כמה שבועות לפני הפיגוע עובדים ערבים בסניף קיבלו איומים על חייהם, אבל הסניף המשיך לפעול כרגיל. "גם זה מחדל של אשליית אוסלו", היא מציינת. "כמה שבועות אחר כך התרחש הפיגוע. אני בטוחה שהשב"כ ומדינת ישראל ידעו על הפוטנציאל לפיגוע של כוח 17 ובחרו במודע להתעלם ולדבוק בהסכם". מבחינתה, ראש הממשלה דאז אהוד ברק הוא האשם העיקרי. "הוא היה יכול, בהוראה שלו, לבטל את כל אישורי ה־VIP של מי שהותר לו להיכנס לשטחי ישראל. כמו כן הוא יכול היה להציב מחסומים ובחר שלא".

למה לדעתך?

"הם הלכו חזק על ההסכם הזה והיו מושקעים בו לגמרי. הם לא היו מוכנים להודות בטעות ולכן כל המחאות הושתקו, המתנחלים הושחרו והוצגו כהזיה. עד היום הם לא מוכנים להודות בטעות ואנחנו עומדים בפתחה של טעות נוספת", היא נאנחת.

מכיוון שאש קודש היה אזרח אמריקני, השגרירות האמריקנית נכנסה לתמונה מיד. "השגריר מרטין אינדיק הגיע לשבעה והשגרירות הייתה איתנו בקשר רציף". לאחר כמה שנים נקראו בני המשפחה לפגישה במשרד המשפטים בארצות הברית, נפגשו עם ה־FBI וקיבלו מהם דיווח על מצב החקירה. המשפחה הגישה לבית המשפט הפדרלי בארצות הברית תביעה על סך 250 מיליון דולר נגד הרשות הפלשתינית. הפיגוע תוכנן על ידי מרוואן ברגותי, שלא הועמד בגינו לדין, ועל ידי בכיר נוסף שבאותם ימים לא רצו לגעת בו. אחרי שנתיים השב"כ עדכן את המשפחה שמבצע הפיגוע חוסל על ידי טיל שצה"ל ירה לתוך רכבו. "שנתיים הרוצח הסתובב חופשי. זו הפקרות מוחלטת! אהוד ברק התעלם ואף רצה ליצור המשכיות להסכם הזה".

הוא הגיע לנחם בשבעה?

"ברור שלא!" היא עדיין כועסת. "אף נציג מהממשלה לא הגיע לשבעה שלנו".

"אני לא אתחתן שוב!"

בגיל 25 את אלמנה צעירה עם תינוקת בת שנה וחצי. ספרי על ההתמודדות.

"זה כאב בלתי נתפס. הלב מתפרק לגמרי. ביקשתי לזהות אותו. זה היה טראומטי, אבל התעקשתי להיפרד ממנו", היא מספרת. "משם התחילה התמודדות הזויה. הייתה שאלה איפה לקבור אותו ואני, צעירונת ומרוסקת, כשאמרו לי שיקברו אותו במושב ליד הבית, אמרתי להם: "סליחה? אין מצב! הוא נרצח בירושלים והוא ייקבר בירושלים". אני לא יודעת מאיפה היו לי אנרגיות ותעוזה להתווכח עם החברה קדישא ולדרוש מהם שיקברו אותו בירושלים, אבל עשיתי את זה וקודש נקבר בהר המנוחות. כבר אז הבנתי שהוא נרצח על קדושת ירושלים ועל המאבק עליה, ומהנקודה הזאת משהו השתנה בדרך שבה אני תופסת את המציאות. הבנתי שאני לא יכולה לשתוק".

את המעורבות הפוליטית והלאומית שלה היא בנתה במהלך השנים, אבל בתחילת הדרך הייתה בעיקר התמודדות כואבת. "בכל יום הייתי צריכה להיאבק כדי לקום בבוקר", היא נזכרת. "הפסוק 'ובחרת בחיים' נשמע קלישאתי, אבל בשבילי זו הייתה המציאות. רציתי לגדל את טליה שמחה ובריאה בנפשה, אבל זה היה אתגר גדול כי הייתי שבורה לחלוטין. כל דפיקה בדלת הייתה גורמת לטליה לרוץ ולשאול 'אבא?'. בכל פעם ראיתי את פניה נופלות מאכזבה. לא ידעתי איך להרים את עצמי מהכאב על כך שאני פתאום לבד בעולם, ומהכאב של טליה, שזה כל כך לא הגיע לה. מעולם לא הרגשתי קורבן", היא אומרת. "בשבילי, באירוע הזה היו שני קורבנות: אש קודש וטליה. אם היה בי זעם, זה היה בגללם".

תהליך האבל נמשך שנים, אבל לאחר כשנה וחצי ענבל התחתנה בשנית עם עופר רץ. "אני זוכרת שעמדתי בחופה ושאלתי את עצמי: מה אני עושה פה?" היא משתפת בכנות. עופר נכנס לחייה במהלך השבעה. "הוא בן צוות של קודש מגולני. לאורך כל השנה הצוות כולו עטף אותנו ברמה יומיומית. בשלב מסוים אחותי הגדולה, דניאלה, קלטה שעופר נשאר בכל פעם קצת אחרי כולם, אבל כשהיא דיברה איתי על זה הייתי אומרת לה 'דניאלה, תשכחי מזה! אני לא אתחתן שוב ואני לא מעוניינת לשמוע!'. אחותי היא כוח שאי אפשר לעמוד בפניו והיא לא הסכימה לקבל את זה. אמרתי לה 'ברוך ה' יש לי ילדה. מי ירצה להתחתן עם אלמנה עם ילדה? יש לי חומת מגן'".

דניאלה הבינה שיש פה משהו בעל פוטנציאל מיוחד, והתחילה לדבר על כך עם אביו של אש קודש. "גדלות הנפש של ההורים של קודש זה דבר נדיר", היא אומרת, "עד היום אנחנו מחוברים ברמה הכי עמוקה שיש". במהלך הריאיון מתקשרת אמו של אש קודש לענבל והן קובעות ללכת ביחד לניחום אבלים. "ביי אהובה", היא נפרדת ממנה, וממשיכה לספר: "הם היו שבורים לגמרי, אבל כל מה שעניין אותם זה שיהיה לי טוב, ובמיוחד שיהיה טוב לטליה. חמי רצה שטליה תגדל עם אבא ומבחינתם עופר, שהוא בחור מהמם, היה הזדמנות פז". עופר היה מאוד מעוניין, אבל מבחינה רגשית היא הייתה קילומטרים רבים מאחור. "במשך ארבע שנים, עמוק לתוך חיי הנישואים וגם לאחר שילדתי תינוקת נוספת, בכיתי בכל לילה עד שנרדמתי".

אז למה בכל זאת בחרת להתחתן?

"גם אני הבנתי שיש פה השגחה עליונה ושעופר לא סתם הגיע לחיי, אבל חשבתי שהוא עושה את טעות חייו. אמרתי לו 'אני בחיים לא אפסיק לאהוב את אש קודש!'. לא ראיתי אפשרות לאהוב מישהו חוץ ממנו, וזה היה נראה לי לא הגון לעשות כזה דבר לבחור צעיר, רווק ומקסים כמו עופר, שכל החיים היו לפניו".

דבר נוסף שהשפיע עליה היה טיפול רגשי שעברה. "המטפל שלי, אדם דתי ואמוני, אמר לי ממש בתחילת הדרך: 'הקשר שלך עם קודש הוא קשר מאוד נדיר, עתיק ועמוק. זה מדהים, אבל יש בזה פוטנציאל של תקיעות בשבילך'. הוא לא ריחם עליי ואמר לי משהו שטלטל אותי מאוד: 'בעוד 15 שנה את עלולה להיות מהנשים האלה שעולות בכל יום לקבר וזה הקשר הזוגי שלהן'. זו הייתה דרכו לנער אותי והוא הצליח". את היכולת שלה ללכת למהלך הנישואין מוקדם היא זוקפת לזכות אחותה והוריו של אש קודש, שדחפו ועודדו. "מבחינה רגשית לא הייתי שם. מתחת לחופה ניהלתי שיח עם ה'. אמרתי לו: תדע לך שאני הולכת כמו עיוורת. כדאי שתדע מה שאתה עושה".

איך עופר הצליח להכיל את כל זה?

"הוא איש נדיר עם נפש גדולה, יכולת הכלה בלתי נתפסת ואינטליגנציה רגשית מעוררת הערצה. גם ההורים שלו מדהימים. אני בטוחה שלא היה להם קל עם ההחלטה שלו, אבל מרגע שכף רגלה של טליה דרכה בביתם - שטיח אדום נפרש לפניה". לעופר יש סבתא ניצולת שואה, בת מאה כיום, שהוא מעריץ אותה. "זה השפיע עליו בקבלת ההחלטה להציע לי נישואין, הצעה שעד היום הוא אומר שלא קיבל עליה תשובה כי מיד פרצתי בבכי. כשניסיתי להניא אותו מהמהלך הזה, הוא אמר לי שהוא מרגיש זכות להיות חלק מהתקומה של עם ישראל. 'אני לא עושה לך טובה, אני רוצה בזה וזה חשוב לי. העם שלנו עובר טלטלות, ואם לא נדע לצאת מהן עם ראש זקוף ואמונה אנחנו לא נשרוד', אמר".

"מסתכלים לכאב בעיניים"

אז הכאב והבכי נמשכו עמוק לתוך הנישואין אבל עופר, שראה רחוק קדימה, צדק: "באיזשהו שלב הבנתי שאני אוהבת אותו ושזה זה. לצד האהבה והאושר יש תמיד חלק שמתקיים במקביל שהוא שבור ומלא געגועים. הבטחתי מראש שאני לא מסתירה את זה וזה נמצא על השולחן".

שירה, בתה הראשונה מעופר, נולדה שנה לאחר החתונה. "שירה היא נס", היא אומרת. "מטבעי אני בחורה רזה מאוד, אבל אחרי הרצח הגעתי למשקל של 40 קילו. פשוט לא הצלחתי לבלוע שום דבר. רופא הנשים אמר לי שבמשקל הזה לא אלד לעולם, אבל שלושה חודשים אחרי החתונה נכנסתי להיריון". היא עברה היריון קשה ובכתה לכל אורכו. "רציתי מאוד את ההיריון, אבל עדיין בדקתי את מקומי בעולם. ההיריון היה מלווה בדימומים והיו לי מחשבות קשות, כמו למה אני לא מצליחה להחזיק חיים לידי? הרגשתי רדופה. כששירה המהממת שלנו נולדה היו לי רגשות אשם על כל הבכי הזה. פחדתי שהיא תחשוב שלא רציתי אותה".

גידול ילדים עם לב שבור, משתפת ענבל, הוא דבר מורכב מאוד אבל יש בו גם הרבה ריפוי. "יש לי ילדות שמסוגלות להכיל מורכבות, ילדות עם חמלה מאוד גדולה. הן לא בורחות, כי אני לא ברחתי. יש כאב ואנחנו מסתכלים לו בלבן של העיניים. תמיד אני מספרת לטליה שאבא שלה מאוד האמין בללכת ראש בראש עם אתגרים ולא לברוח מהם. כשהייתי נשואה לו זו היה גם מעצבן, כי הוא נכנס באתגרים כל הזמן ואני לפעמים העדפתי להתחמק. אבל כשהוא נרצח ונשארתי עם חתיכת התמודדות הבנתי שזה הזמן ליישם את זה".

ההתמודדות הראשונה שלה הייתה כשנכנסה לבית הוריו לאחר הרצח. "את השבת ראשונה לאחר השבעה עשיתי אצלם. כשנכנסתי וראיתי את התמונה שלו ליד הנרות היה צריך לגרד אותי מהרצפה. הייתי מרוסקת. אבל הבנתי והרגשתי שקודש אומר לי: אל תברחי! אם תברחי עכשיו, לא תוכלי להיכנס לכאן שוב ואני צריך שתהיי קרובה למשפחה שלי. כיום יש לנו שלוש משפחות שמתכנסות יחד בכל אירוע משפחתי. ההורים של קודש וההורים של עופר קוראים זה לזה המחותנים", היא צוחקת. טליה קוראת לעופר אבא ולהוריו סבא וסבתא.

גדלת בבית חרדי ואת עצמך אדם דתי. כעסת על ה'?

"בתחילת הדרך היה לי כעס גדול", היא מודה. היא המשיכה לשמור מצוות, אבל הדיאלוג שלה עם ה' נפסק. "לא פניתי אליו ולא הלכתי לבית כנסת במשך שנים. באחד החגים שמעתי את טליה אומרת לחברה שהיא לא כל כך אוהבת את החגים, ואז החלטתי שהגיע הזמן לחזור לבית הכנסת כי זה חשוב בשבילה. היום יש לי שיח שוטף עם הקב"ה. אני כבר לא כועסת עליו ומשתדלת לשמור את הכעס לאויבינו".

"סליחה, מה זה חמאס?"

חוויות חייה דחפו אותה להעמיק בלימודי היסטוריה. היא למדה לימודי ארץ ישראל לתואר ראשון והיסטוריית יהדות ארצות הברית לתואר שני. יחד עם עופר היא נמצאת בוועד המנהל של 'האמת שלי', ארגון שפועל בארץ ובעולם להציג את האמת על פעילות חיילי צה"ל ולהעניק לגיטימיות לפעולותיו. היא גם תומכת בפעילות של ארגונים כמו 'ישראל שלי', 'אם תרצו', 'רגבים' ו'בוחרים בחיים'.

אפיק נוסף של פעילות שהיא מקדישה לו זמן וכוחות הוא הקשר עם יהדות ארצות הברית. "זה קשר בעל חשיבות עליונה. בעיניי יש הבנת חסר לקשר עם היהדות הזאת, שברובה לא יודעת כלום על מדינת ישראל ועל היהדות. אין לנו את הפריבילגיה לוותר על אף יהודי, ואם יש לי ביקורת על הימין זה בנוגע לוויתור מראש על היהדות הזאת".

לפני פחות מחודש השתתפה במסע של ארגון 'מומנטום' שהקימה לורי פלטניק לחיזוק הקשר לישראל והזהות היהודית באמצעות נשים יהודיות מכל העולם. "במסע של נשים יהודיות מארצות הברית פגשתי נשים שלא היה להן מושג על היהדות ועל המדינת ישראל. הארגון מלקט את הנשים הללו בדרכים מאוד יצירתיות כי הן לא שייכות לקהילה או לזרם דתי". באותו שבוע נרצח אליהו קיי הי"ד. אחת מהנשים ניגשה אליה ושאלה אותה אם היא יכולה להגיד לה מה זה חמאס. "היא בחיים לא שמעה על הארגון הרצחני הזה".

ענבל מסבירה שקרנות השמאל, שמטרתן להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, עושות הכול כדי לתקוע טריז בין מדינת ישראל ובין יהודי ארצות הברית. "בישראל חושבים שרוב יהדות אמריקה מזוהה עם התנועה הרפורמית בישראל. כמי שחקרה את יהדות ארצות הברית וביקרה בקהילות רפורמיות שם, אני יודעת שזה לא נכון. התנועה הרפורמית בישראל היא תנועה פוליטית. בארצות הברית הרפורמים אומנם מצביעים לליברלים, אבל מחוברים לציונות ולמדינת ישראל הרבה יותר ממה שהתנועה הרפורמית בישראל הייתה רוצה שהציבור הישראלי ידע".

היא אומנם שמרנית מאוד בענייני דת ומדינה: "אני בחרדה גדולה מהכיוון שאנחנו הולכים אליו בנושא כשרות וגיור בישראל, ואמרתי את זה גם לקהילות הרפורמיות שבהן ביקרתי. אבל כשמגיעים אליהם רואים דגל ישראל ובתפילה הם מברכים את המדינה. הם מאוד מחוברים ולא בהכרח מיישרים קו עם ארגוני השמאל". בנוסף לכך חשוב לה לציין שהקבוצה הגדולה ביותר ביהדות ארצות הברית היא דווקא הבלתי משויכים: "הם חיים בחוסר הבנה עצום לגבי ישראל".

את מרבה להתבטא ברשתות בנוגע למהלכים הפוליטיים ולממשלה הנוכחית. מה הכי מפריע לך?

"אני לא יכולה לשתוק כשממשלה מוקמת עם תומכי טרור", היא עונה. "מבחינתי, בנט ושקד היו תמיד בצד שלי ועד אחרי הבחירות לא האמנתי שהם יחברו לרע"מ - תנועה שתומכת בגלוי באנשים שרצחו את קודש. כשהם עשו את זה הייתי בהלם. הרגשתי כאב פיזי וצער עמוק. המוח לא הצליח לקלוט את האירוע הזה. זה שבר גדול כי תמיד ראיתי בהם ימין אמיתי".

מה לדעתך הביא אותם למהלך הזה?

"בעיקר הרבה אגו. בנט לא עמד בפיתוי של הרצון להיות ראש ממשלה ולדעתי הוא מספר לעצמו שהוא עשה דבר נכון. את שקד אני לא מתיימרת להבין בכלל. אחד הדברים המזעזעים ביותר שהם עשו, ובזה גם עידית סילמן הייתה פעילה מאוד, הוא השימוש במשפחות השכולות. אחרי הבחירות הרצל ומירב חג'אג' עמדו וזעקו וסילמן פשוט הפנתה להם את הגב. אני לא מרגישה שיש לה או לניר אורבך ויום טוב כלפון איזו מחשבה מעמיקה או עומק אידיאולוגי". את מתן כהנא היא מכנה "שוליה של נפתלי בנט". "הוא הולך אחריו באש ובמים ומספר לעצמו סיפורים. חברי ימינה הם בדיחה אידיאולוגית".

אבל בעיקר היא כואבת את הפגיעה במשפחות השכולות. "זה אחד ממעשי הנבלה הכי כבדים שנעשו במדינה. הם הביאו את מעמדה של משפחת השכול לשפל חסר תקדים". בעיניה זה חטא שהיווה את הבסיס להרבה חטאים שבאו בעקבותיו. "זה התחיל כבר לפני שנתיים, כשגנץ חשב ללכת עם הרשימה משותפת והמשפחות השכולות היו אלה שעצרו אותו. אליחי בן ישי (אחיה של רות פוגל הי"ד, ה"צ) ואני ניסינו לשכנע חברי כנסת מכחול לבן ולעורר אותם. בתקופה הזאת בנט ושקד גייסו את המשפחות השכולות לסייע להם. כשנתניהו פלרטט עם הרעיון יצאנו מיד נגד, אבל בסופו של דבר מי שנתן את ההכשר לזה היה נפתלי בנט".

לדעתה, זה גם מה שהביא להקפאה בהסדרה של היישוב אביתר ושל ההתיישבות הצעירה ולכך שמתחת לפני השטח מתחיל מהלך מדיני. "אני לא יודעת איך נעמוד בטקסים של ימי הזיכרון והעצמאות עם חברי קואליציה שהקימו ממשלה עם תומכי טרור. ברגע שאתה מוכר את נשמתך לשטן ומכשיר תומכי טרור - אין דרך חזרה". היא מכה על חטא ומבקרת את הימין כולו על שלא זעק מספיק נגד הרעיון של חבירה לתומכי טרור. "בנט ושקד החליטו למכור הכול בשביל הכיסא. הם בחרו בקידום האני על פני הערכים ואין להם יראת שמיים. ה' מעמיד את כולנו בניסיון מאוד גדול ונצטרך לעמוד בו. אני מאוד מודאגת. כשאני אומרת את זה לאמי היא תמיד מרגיעה אותי ואומרת: אל תדאגי, ה' שומר עלינו. הלוואי".