בבית הדין "לכתחילה" בישוב כוכב יעקב נערך דיון על בעלות על כיסא בתוך בית הכנסת.
מדובר באדם שעזב את בית הכנסת וביקש למכור את מקומו למתפלל חדש אך הנהלת בית הכנסת התנגדה. לדעתה, מקום הישיבה אינו שייך למתפלל ועל כן רק הנהלת בית הכנסת יכולה להחליט על העברת הכיסא למתפלל אחר.
המתפלל תבע לאפשר לו למכור את הכסא או לחלופין שיחזירו לו את כסף הקניה בסך 1000 ₪. בנוסף, הוא טען שהובטח לו שיוכל לקבל את כספו בחזרה אם ירצה למכור את הכסא.
הגבאים טענו לא ניתן לקבל את הכסף חזרה הנחשב לתרומה להוצאות השוטפות של בית הכנסת, ומכיון שהוא כבר נהנה מהם במשך השנים, על כן אינו זכאי לשום החזר.
הגבאים רואים זלזול בקדושת בית הכנסת במכירת כסאות בית הכנסת כעסקי נדל"ן. הם לא זוכרים שהובטח למישהו שיוכל לקבל את כספו בחזרה.
בית הדין בירר את מהות הקניין של הכיסאות בית הכנסת - לדעת הרשב"א (ח"ה ס' רנ) מקום ישיבה בבית הכנסת הוא קניין ממוני, לעומתו ספר האשכול (הל' ביה"כ דף לח:) סובר שאין בו קניין ממוני.
למעשה, בית הדין הבדיל בין מקומות בית הכנסת בזמנים קדמונים לבין זמנינו.
בזמננו, כאשר מוכרים כסאות למתפללי בית הכנסת לא מתכוונים למכירה ממשית של המקום ומושב לקניין גמור. בייחוד כאשר הקרקע שייכת לאגודה שיתופית, ולא הייתה כוונה או יכולת למכור אותה.
לגבי טענות הנתבע שהובטח לו שיחזיר לו את כספו, בית הדין לא מצא ראיה מספקת לכך, וכן קיימת אומדנה שגם אם הובטח לו דבר כזה, הכוונה הייתה למכירה לאחר זמן קצר מהקניה, אך לא לאחר מספר רב של שנים, ואף שלא אמרו כן במפורש הרי הדבר היה בליבו ובלב כל אדם (קצה"ח יב,א).
על כן מעיקר הדין אין למתפלל זכות ממונית במקומו בבית הכנסת, אלא שהגבאים הודו שהיו מקרים בעבר שמתפללים מכרו באופן ישיר את המקום שלהם לאדם חדש שלא על דעת הגבאים, ועל כן אין אפשרות למנוע מהמתפלל למכור באופן ישיר לאדם חדש שכן כנראה שזה הוא המנהג המקובל.
בית הדין המליץ בפני הנהלת בית הכנסת לקבל תקנון חדש שבו יפורטו הנהלים של העברת מקום בין המתפללים.
פסק הדין נכתב ע"י הרב ניר אביב, אב"ד כוכב יעקב, מערך בתי הדין לממונות "לכתחילה". לפסק דין המלא ניתן לצפות באתר "לכתחילה מערך בתי הדין לממונות- אתר פסקים- פסק 1591".