ידידה שפיץ, תושב הישוב אש קודש שבבנימין, מספר לערוץ 7 על התחושות הקשות לנוכח ההרס שביצעו גורמי המינהל האזרחי בכרם הגפנים שלו באדמות עמונה.
"קיבלתי טלפונים בבוקר שכוחות הרס עולים לעמונה. ידעתי שהייתה פסיקה של בג"ץ להריסת השטחים החקלאיים בעמונה והבנתי שמדובר כנראה גם בכרם שלי בנוסף לשטחים חקלאיים נוספים", אומר שפיץ ומזכיר כי הישוב עמונה "היה בעל אופי חקלאי. היו כאן זיתים גודגדנים וכרמים. הכול נהרס היום. הכרם שלי היה בגודל של עשרה דונם והיו עוד שטחים רבים".
שפיץ הגיע למקום עם שני בניו והבין שאין סיכוי למאמצים לבלום את גלגלי ההרס שנגסו בכרם. "ידעתי שלא יהיה בכוחי לעצור. הגעתי להיפרד מהכרם ולנסות למזער נזקים. הם התחילו להרוס גם ציוד חקלאי שלא היה בפקודת ההרס. עם שני בניי הגדולים הגעתי כדי להיפרד לבכות ולכאוב. אנחנו למודי ניסיון שכשהמדינה רוצה לעשות משהו אין טעם בשכיבה מתחת לגלגלים. זה אולי יהיה טוב מחאתית אבל לא יעצור".
על הפסיקה שהובילה להרס הוא מספר: "הייתה פסיקה שבה המדינה הודיעה לבג"ץ שדין השטחים להיהרס. מאז אנחנו בקרב בלימה בניסיון לדחות את הגזירה, לבדוק אם אפשר לקבל שטחים חלופיים. מדובר בכרם שנטוע 21 שנה שלא הפסקנו לטפל בו גם אחרי הריסת הישוב. זו חוויית פינוי שנייה, ובמקום כלשהו זה כואב יותר כי זה יורד עד השורשים".
כשאנחנו שואלים לסיבת ההחלטה המשפטית שהורתה על ההרס הוא מציין כי זהו חלק מהאבסורד הגדול. "שטחי עמונה בחלקם הם על אדמה שמוגדרת כאדמה פרטית, אלא ש-21 שנה נטוע כאן הכרם ומעולם לא בא אף אדם שטען שעליתי על השטח שלו, מעולם אף אחד לא טען בעלות על הקרקע. ההריסה הזו היא הריסה לשמה. אני לא אוהב להתבטא באופן קשה כלפי עם ישראל, אבל התחושה היא של רשעות נטו, כי זו השחתה שאף אחד לא ייהנה ממנה. זה הרס לשמו".