בכל ישיבה יש לשבת אופי מעט שונה, בכל ישיבה יש לשבת קסם משלה.
במדור הזה אנחנו מנסים כל שבוע לתת הצצה לשבת המיוחדת של ישיבה אחרת, והשבת אנחנו עם ישיבת הכותל
"בשבילי תחושת שבת בישיבה מתחילה כבר בליל שישי" מספר תלמיד הישיבה שמואל פילר. "מרגע שמתחיל שיעור פרשת השבוע של הרב ריבלין אתה כבר מתחיל לחיות את הפרשה ורואה כמה היא רלוונטית לחיים שלנו בכלל, והלימוד במשמר עם הצ'ולנט והשיעורים, מכניסים אותי לאווירה ולציפייה שמשהו מתרחש מידי שבת".
בימי שישי משתתפים תלמידי הישיבה ב'ירושמימה', שילוב של המילים ירושלים ושמימה. "זה בעצם להכיר את הצד הרוחני העליון שמחבר כל אחד שבא לירושלים ומה ירושלים אומרת לנו לפי העיוותים שבגללם היה החורבן שעדיין קיימים אצלנו ואיך אפשר לתקן אותם, ומתקיימים כל מיני סיורים כדי לראות דרך הרגליים באזור עיר דוד העיר העתיקה ומנהרות הכותל".
"השיא של השבוע מגיע אחרי תפילת מנחה, כשאנחנו יורדים כל הישיבה בשירת ישמחו במלכותך בשורות אל הכותל ובדרך מצטרפים אלינו יהודים מכל הסוגים לשירים ומתרגשים איתנו, וכשמגיעים מתפללים שם קבלת שבת בשמחה וריקודים. בעיניי תוך כדי הריקודים בוכתל מגיע הרגע שבו אתה מרגיש מה הרצון האמיתי שלך שהוא- להיות מחובר לקודש למרות שיש כל מיני קשיים ומסכים".
מסורת הירידה לכותל בערב שבת בניגון המיוחד קיימת בישיבת הכותל כבל למעלה מיובל שנים, ועל כך מספר הרב ראובן טרדבורקס: "כל ערב שבת רקדו בני הישיבה בדרך לכותל, ובראשם הרב הדרי, ושרו 'ישמחו במלכותך'. אחרי שנה, רטנו הבחורים ור' יחיאל ניגש לרב הדרי ואמר לו שאולי כבר כדאי להפסיק עם זה".
"אמר הרב הדרי: יום אחד יבוא לבקר בכותל יהודי ניצול שואה, שעבר לאמריקה וויתר על ה'אלטע היים', על מסורת בית אבא. בדרך לכותל הוא ישמע את המנגינה, יראה את בחורי הישיבה וייזכר בחיבה בנעוריו. אותו יהודי יחזור לאמריקה וישלח את ילדיו לבתי ספר יהודיים. זו הסיבה שאנחנו רוקדים בכותל. כעבור 20 שנה היה יחיאל וסרמן שליח הסוכנות היהודית בלוס אנג'לס".
שבת אחת הוא דיבר עם זוג ניצולים, והם שוחחו על ישיבת הכותל, והאיש סיפר לו את הסיפור הבא: אחרי המלחמה הוא ואשתו ויתרו על כל דבר יהודי. אחרי מלחמת ששת הימים הם התמלאו בגאווה ישראלית, וביקרו בכותל. שם הוא ראה את בחורי הישיבה רוקדים והתרגש עמוקות, ובעקבות כך הם החליטו, כשיחזרו ללוס אנג'לס, לשלוח את ילדיהם לישיבה".
ישיבת הכותל זכתה ואחד מגדולי הדור, הרב אביגדור נבנצל, הוא ממקימי הישיבה ועד היום תלמידי הישיבה מאוד מחוברים אליו והוא מעביר שיעורים קבועים בישיבה, כשבשבתות יש אצלו מנין ותיקין ולאחר התפילה יש קידוש ואז שו"ת. "שם רואים מה זה גדלות בתורה" מספר שמואל, "ומקבלים שאיפות להתחזק".
"הדבר הכי מיוחד בעיניי בישיבה הוא המגוון וההרמוניה בין התלמידים. יש כמה תכניות של בני חו"ל: דוברי אנגלית, פורטוגזית וספרדית, וגם בין התלמידים הישראלים יש מגוון אשכנזים ומזרחים, חסידים וליטאים, עירוניסטים ומישובים, ומה שיפה בישיבה זה שיש הרגשה משפחתית למרות שכל אחד מרקע שונה, ואתה מרגיש בנוח אם כולם".
"באופן כללי" הוא מסכם, "בשבת בישיבה מרגישים את הקדושה ושמחים בכניסת השבת ובעליית המדרגה למעין עולם הבא אבל גם רואים את מקום המקדש ששומם וההרגשה על היעדר הקרבה קיימת ומתעורר הרצון לפעול למען בנין ירושלים ולהתפלל להשם יתברך שיתגלה עלינו מהרה וישלח לנו את משיח בן דוד אמן".