זכינו, ויש ביננו יחידי סגולה שחייהם חיים של גובה ורוממות. לא כולם זוכים לחיות את הגובה הזה, אבל היחידים שחיים בגובה, משפיעים על כולם.
ואליהם עיננו נשואות בהערכה רבה. שמעתי מהרב חיים בן שושן שאחרי פטירת אדם גדול, ראוי לדבוק בתכונותיו ובמידותיו הייחודיות, ללמוד אותם ולהשתדל לאמץ מה ששייך לנו, כי הזמן הוא עת רצון שנזכה לספוג את אוצר הטוב אל תוכינו.
אחד ומיוחד היה הרב אליעזר ולדמן זצ"ל שהיה חי בתוך האמונה, חיים של אמונה בנצח ישראל ובעצת ה' העליונה אשר דיבר טוב על ישראל. סיפר בנו הרב נעם איך אמר לו אביו הרב זצ"ל שכאשר היה בגלות הרגיש שהכול שם ריק וחיצוני, ועל אף שלמד שם הרבה תורה, הרגיש שהכול שם מעטפת חיצונית חסרת חיים. כשחזר לארץ ישראל כאילו נולד מחדש. האור של ארץ ישראל תמיד האיר בנשמתו. ביותר היה נצור בלבבו מקום המקדש, הר הבית.
את אישיותו הנעלה היטיב להגדיר ראש המועצה אליהו ליבמן באמרו: אחד היה אברהם, שהיה תלמידו אליעזר דולה ומשקה מתורתו. כך אחד היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל והיה הרב אליעזר כתלמידו, מבין ומעמיק, דולה ומשקה מתורתו העמוקה והגבוהה לתלמידיו, ואף מיישם בפועל בחיי המעשה את שיבת עם ישראל לארצו. בנחישות, בתקיפות, בסבלנות ובמסירות, בלי שום תסכול או עצבנות. קולו משתפך ברוך בדברי התורה אשר היה חי אותם ממש. כפי שסיפר בנו היקר הרב נעם, הרב ולדמן לא ידע מהו כעס. התנהג תמיד לדבר כל דבריו בנחת, לכל אדם ובכל עת. אשריו שזכה.
עבודה שבלב זו תפילה הייתה אצלו מעומק הנשמה. כפי שסיפר בנו הרב נעם היקר, כל מילה של התפילה יצאה ממנו ברגש, בקדושה, כמונה מעות. והיה חוזר פעמים רבות על דברי הרב קוק זצ"ל- הנשמה תמיד מתפללת. גם כשסבל יסורים רבים בחודשים האחרונים, לא איבד את אצילותו, והיה מתפלל מילה במילה במשך זמן ארוך.
ידוע לי על אדם שעבר נסיונות ומשברים קשים מאד, והיה קולו הרך והמשתפך של הרב ולדמן רפואה לליבו הנשבר, מחזיר לו את האמון שעדיין יש טוב בעולם.
האמין הרב ולדמן בה' וחי חיים של אמונה בטוב. "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים" כולו מאור פנים, ענווה, יחס חם ואוהב, אצילות, אכפתיות, רכות ולב.
חרוט בליבי הדק היטב הקשר המיוחד שהיה לרב ולדמן עם הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהעריך וכיבד אותו ביותר. למרות שחכם מרדכי גדל בבית מדרש עם סגנון ושפה שונים לחלוטין, ידע להעריך גם את זולתו השונה ממנו ולכבדו כראוי.
אהבה וקשר רוחני היה בינו לבין אשתו הרבנית רות שתמכה בו במסירות, בפשטות ובאהבה.
סיפר בנו היקר הרב נעם, שבשבוע האחרון לחייו אמר לו אביו שהוא מתלבט בין הנשמה הכוספת לה' לגוף שתפקידו להאיר בעולם הזה את הארת העולם הבא. וחזר שוב ושוב על כך שצריך לעמוד על האמת, להגדיל את הדעת.
במוצאי שבת האחרון, אחרי ששרו יחד את כל השירים של מוצאי שבת, ביקש לפני צאת נשמתו לשיר את השיר "הטוב הטוב הטוב, כי לא כלו רחמיך" וחזר עליו בשארית כוחותיו פעמים רבות.
הלוואי ונזכה בזכותו להתרומם אל העין הטובה, לראות בטוב ה' בארץ חיים