במקום שהעברית תשלוט, שולטים שלטי החנויות שבהן יש סיילים פרייסלס. אילוסטרציה
במקום שהעברית תשלוט, שולטים שלטי החנויות שבהן יש סיילים פרייסלס. אילוסטרציה צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

כשקובעים יום מיוחד למשהו זה סימן שהמשהו הזה לא ברור מאליו, אחרת לא היה צריך להזכיר אותו. אם יש יום אהבה, סימן שבמשך כל השנה אנחנו לא תמיד זוכרים לאהוב. אם יש יום הזדהות עם אנשים בעלי צרכים מיוחדים, זה אומר שבדרך כלל עדיין אין מספיק מודעות. אם יש יום זיכרון לשואה, כנראה אנחנו לא ממש זוכרים אותה ביום יום. ובאשר ליום העצמאות... נו, אתם הרי רואים מה הולך פה.

ואם מייחדים לנושא מסוים שבוע שלם, כנראה שהמצב באמת לא משהו, עיין ערך שבוע הספר.

אז מה אפשר ללמוד מכך שהשבוע הוא שבוע השפה העברית, שהחל כיום השפה העברית, שהחל בכלל מיום ההולדת של אליעזר בן יהודה שהתעקש שהעברית תהיה שולטטטתתת, והיום מי ששולטים הם שלטים באנגלית בחנויות שבהן עושים בוויקאנד שופינג וסיילים פרייסלס, ועוד מעלים לסטורי סלפי שמביא פוּל לייקים ואינגייג'מנט, סו אקסייטינג, יו נואו.

כן, אנחנו מדברים היום שפה שהיא קצת עברית וקצת קוסמופוליטית, כי אנחנו הרבה יותר סופיסטיקייטד ממה שהיינו בסבנטיז או באייטיז. כלומר, אוקיי, אפשר לומר שאנחנו יותר מתוחכמים ממה שהיינו בשנות השבעים או השמונים, אבל אז זה לא יישמע קוּל. זאת אומרת מגניב. כלומר נעים לאוזן. גם לא חייבים להתחיל כל משפט באוקיי, אפשר להגיד טוב, בסדר, שפיר (ואז באמת יעשו לנו שיימינג) אבל גאד, זה יהיה כל כך אולד פשן.

אנחנו צופים בסרטים ובסדרות באנגלית – פרנדז, מטריקס, ספיידרמן. כן, אפשר לתרגם אותם לעברית, אבל מה תגיד, שראית בקולנוע את איש העכביש? למה מה, אנחנו בסיקסטיז? לי בילדות היה רק ערוץ טלוויזיה אחד עם כתוביות בגוף הסרט, ואם בגלל תקלה לא היה מופיע תרגום לא היינו מבינים כמעט כלום. לילדים שלי יש מבחר אינסופי של ערוצים ואתרים, והם מבינים כמעט הכול גם בלי השורות המעצבנות האלה בעברית שמפריעות ליהנות מהסרט. לי היה מורה נהדר לאנגלית ששינן לנו שהדבר הכי חשוב הוא ווקביולרי, ווקביולרי, ווקביולרי. הילדים שלי לא יודעים מה זה ווקביולרי, אבל אוצר המילים שלהם באנגלית הרבה יותר גדול משלי, לפחות המילים שמשתמשים בהן במארוול.

אני התעניתי בלי סוף תחת פאסט סימפל ופרזנט פרוגרסיב, הילדים של היום לומדים פרוגרסיב בפרזנט, ואם הפרוגרסיביים אוסרים להבחין בין גברים לנשים למה שהדור הצעיר יידע להבדיל בין זכר לנקבה. אני, טרחן זקן שכמוני, מזדעזע עד עמקי נשמתי כשמישהו אומר שהוא צריך עשר שקל כדי לקנות שלושה עוגות. הכי אני נדהם מאנשים דתיים שלא יעלו על דעתם להתערבב עם נשים, אבל כשמדובר בדיבור הם לגמרי פרוגרסיביים: אם הקורא בתורה יקרא "והנה שתי אנשים עברים ניצים" הם או יסקלו או יחנקו אותו או יכוהו ויטמנוהו בחול. אבל שנייה אחר כך הם יבקשו מהשכן להעביר להם ארבע-חמש עלונים, כי מה הקשר בין השפה של התורה לשפה שאנחנו מדברים היום.

בגלל זה הם לובשים סופטשל ז'קט ולא מעיל דק, נוסעים בקארפול ולא בהסעה, מורחים קרם ולא משחה ואוהבים שהאוכל קראנצ'י ולא פריך. את הפריכות הם משאירים לאבותינו במצרים, שכידוע עבדו בפרך ונגאלו בגלל שלא שינו את שמם, את לשונם ואת לבושם. אנחנו כן משנים כי אנחנו לא אבותינו, אנחנו אנשי העולם הגדול. אנחנו נוסעים לחו"ל, אנחנו עושים עסקים חובקי עולם, אנחנו מדברים בשפת המערב ולא לגמרי סגורים על מה אנחנו עושים פה במזרח. בגלל זה אנחנו אומרים ואדי ערה במקום נחל עירון, מסמיה במקום ראם, סבסטיה במקום שומרון, שייח' ג'ראח במקום שמעון הצדיק. אנחנו מודרן, אנחנו גלובל, אנחנו לא כבולים לשפה אחת, לזהות אחת או למקום אחד.

בעברית פשוטה קוראים לזה גלות.

*** המילה המנצחת לספין ***

אי אפשר לעבור את שבוע העברית בלי להתייחס לתרומה האדירה שהרימה ממשלת הריפוי והאיחוי בחצי השנה החולפת לשפה העברית המתחדשת. המון מילים וביטויים חדשים נוספו למילון בזכות הממשלה, ואם לא נוספו - זה הזמן להוסיף אותם.

לדוגמה המושג הנפלא ממשלת האיחוי, שככל שעובר הזמן מתברר שלא רק שהיא לא מאחה את העם, היא גדושה במחלוקות ומריבות בתוך עצמה. ומכיוון שכך, במקום ממשלת האיחוי ראוי לקרוא לה ממשלת האִיכ, אוּי.

אומנם מצדדי בנט-לפיד טוענים שהממשלה כן מאחה, לפחות איחוי קטן, ולפיכך צריך לקרוא לה ממשלת האיחוּיוֹן. ואם ממשלה של איחוי קטן היא ממשלת איחויון, ממשלה של ריפוי קטן היא ממשלת הרפיון.

הבעיה היא שהמושג "ממשלת בנט" לא נטמע בציבור הרחב, שמבין היטב שמי שיש מאחוריו רק שישה חברי כנסת, וגם זה ביום טוב במיוחד, לא באמת יכול להוביל ממשלה. וחבל שכך, כי הביטוי ממשלת בנט כלל אינו מתייחס לאיש שטוען שהוא עומד בראשה אלא לכך שמדובר בממשלה צרה, תרתי משמע, שבקושי מגרדת 61 חברי כנסת. איך זה קשור? 61 בגימטרייה הם בנ"ט, ולכן הממשלה – ממשלת בנט.

גם המושג "עשר מעלות ימינה" נתפס בטעות כאמירה שהממשלה הזאת ימנית יותר מהממשלה הקודמת, בעוד שהכוונה האמיתית היא בכלל למפלגת ימינה. כלומר: הממשלה שקרנית, עשר מעלות יותר מימינה.

עוד ביטוי חביב שהצטרף לשפתנו הוא המושג מחד גיסא ומאידך גיסא, שמשמעותו מצד אחד ומצד שני. בטעות חושבים שמקור הביטוי בארמית, בעוד שלמעשה הוגה הביטוי הוא יאיר לפיד, השליט הבלתי מעורער של יש עתיד שמצ'פר במינויים פוליטיים המון מקורבים ובנות משפחה, גם מהצד שלו וגם מהצד של אשתו, מחד גיסה ומאידך גיסה. מכאן גם הביטוי השגוי ממשלת הריפוי, שהוא בעצם שיבוש של ממשלת הריפוד.

והנה עוד כמה חידושים לשוניים שתרמה לנו הממשלה הנהדרת:

מפלגות שמציגות עצמן כלאומיות אבל מסתחבקות עם תומכי מחבלים: ברוך עבאס בצל קורתנו.

שרי הממשלה ומקורביהם נוסעים בהמוניהם לחו"ל ולא שמים על הציבור: ממשלה על מצב טיסה.

מרב הקואליציה מתנהלת על פי מדיניות שמאל: מרב מיכאלי.

איילת מבטיחה ושוב מתחמקת: בארץ אהבתי השקד בורח.

שרת החינוך עושה פדיחות וכולם משתיקים כדי למנוע משבר קואליציוני: שה, שה, בלי טון.

ושר הדתות רץ מרפורמה לרפורמה, מדת למדינה, ממשבר למשבר, ועוד כהנא וכהנה.

אבל התרומה הכי משמעותית לעברית מגיעה מבנט עצמו. במשך שנים מנסים פה למצוא מונח עברי הולם למילה ספין, שמשמעותה לסובב את דעת הקהל ולאחז עיניים. בעבר הוצע המונח סחריר, שהוא נחמד, אבל לא ממש תפס. עד שבא נפתלי, פיתל, התנפתל, והעניק לעברית את המילה המנצחת לספין: נפתוּל.

לתגובות:dvirbe7@gmail.com