לעיתים נדירות קורה שגם מאדם שאין ממנו כל ציפייה – אפשר להתאכזב. גם אחרי שהוביל מדיניות הריסה מיידית של מאחזים, החזיר לתוקף חוק ירדני נגד רכישת קרקעות של יהודים, התעקש שלא לנטוע מחדש כרמים בגבעות שילה ושיתף פעולה עם קמפיין אלימות המתנחלים, התרגיל המסריח שביצע לפני כשבוע שר הביטחון בני גנץ לשר אלקין ולימין כולו הוא שיא חדש ומפתיע של ציניות שקבע האיש שלא דופק חשבון לאף גורם בקואליציה.
האירוע האחרון הוא עוד פרק בסדרה שהעלילה שלה הולכת ומתדרדרת. תקציר הפרקים הקודמים: ערב החתימה על ההסכמים הקואליציוניים הגיע תורו של זאב אלקין להציב תנאי ש"בלעדיו אין ממשלה". אלקין דרש 50 תקנים לפקחים שיפעלו לעצירת ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C בתוך מנהלת נפרדת מהמנהל האזרחי. בהכירו את חולאי הגוף הריבון ביו"ש, אלקין התעקש לא מעט על העצמאות של המנהלת מול שר הביטחון גנץ, שרצה שהפקחים יהיו תחתיו. בסופו של דבר אלקין נאלץ לסגת חלקית, ובהסכמים הקואליציוניים נכתב: "הצדדים מסכימים כי יש להבטיח את האינטרס הלאומי בשטחי C. לשם כך יוקצו למנהל האזרחי במשרד הביטחון משאבים ייעודיים לאכיפת הפרות בנייה והשתלטות בלתי חוקית על קרקעות בשטחי C".
בפרק העוקב הפקחים אכן הוקצו במסגרת תקציב המדינה לשנת 2022, אך שאילתא של חברת הכנסת אורית סטרוק גילתה שהייעוד שונה מעט. על פי התשובה של השר במשרד האוצר חמד עמאר רק 20 מהתקנים הוקצו לאכיפת בנייה בלתי חוקית בשטחי C והשאר פוזרו במחלקות השונות של המנהל. השבוע, חודש וחצי מאוחר יותר, הגיעה תשובת המדינה לעתירה של תנועת שלום עכשיו לבג"ץ והדהימה את כולם.
מדובר במצבור של עתירות שיטתיות שמגישה שלום עכשיו כבר עשרות שנים נגד מועצות אזוריות ביו"ש. הבסיס של כולן אחד: בהינתן שהרשויות הללו מתקצבות יישובים צעירים שנמצאים בשטחן אך טרם הוסדרו כחוק ומסייעות להם, הרי שבכך הן משתמשות בכסף ציבורי למטרות לא חוקיות. מדוע, מבקשת העותרת לשאול את המדינה דרך בית המשפט, לא נפתחה עד היום חקירה פלילית נגד ראשי הרשויות ותנועת אמנה, והמבנים שבנו בכספים הללו לא נהרסו?
עשרות העתירות הקנטרניות הללו, שמרחפות באולמות המשפט כבר שנים וזוכות להתעלמות שיטתית של שרי הביטחון המתחלפים, זכו לעדנה מיוחדת אצל השר גנץ. בתשובה שהגישה הפרקליטות התקבל המענה הבא: שר הביטחון כבר הורה להקים יחידה ייעודית שתפתח בחקירה פלילית נגד ראשי הרשויות, והיא תאויש באותם התקנים שהתווספו למנהל האזרחי לצורך המערכה נגד ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C.
"שר הביטחון הנחה על הקמת יחידה ייעודית לצורך פתיחה בחקירה פלילית בחשד לעבירות תכנון ובנייה באיו"ש, וקבע כי היא תפעל במסגרת המנהל האזרחי", נכתב בתשובה שהגישו עורכי הדין יצחק ברט ושי כהן ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. "בעקבות הנחיית שר הביטחון החלה עבודת מטה להקמת היחידה". הם גם מסבירים מהיכן בדיוק יילקחו התקנים: "במסגרת תקציב המדינה לשנת 2022 נקבע כי למנהל האזרחי יתווספו תקני כוח אדם נוספים לתגבור אכיפת הדין באיו"ש .בימים אלו נערכים דיונים באשר לאופן חלוקת תקני כוח האדם האמורים. בתום הדיונים ולאחר שיוחלט על כמות התקנים שתשמש ככוח חלוץ להקמת יחידת האכיפה הפלילית, יפעל המנהל האזרחי לקבלת אישור נציבות שירות המדינה ליצירת התקנים וניתן יהיה להתחיל בתהליכי גיוס עובדים".
צריך לשוב ולעבד את השורות הבלתי נתפסות האלה, שמנוסחות בשפה משפטית לקונית: את אותם התקנים שבני גנץ קיבל במסגרת הסכם קואליציוני לצורך המטרה המוצהרת של עצירת ההשתלטות הפלשתינית על שטחי C הוא הסב למטרה של פתיחת תיקים פליליים לראשי הרשויות ביו"ש שמסייעים להתיישבות הצעירה. שיא חדש של חוצפה.
פרט למרמה הפוליטית והפרת ההבטחות, שכבר הפכו לסמלה המסחרי של הממשלה הנוכחית, קשה להבין מה הרקע למהפך שעבר בני גנץ משר הביטחון המתון שיושב במרכז הפוליטי בממשלה הקודמת לשר הביטחון שפועל בשירות שוברים שתיקה ושלום עכשיו בממשלה הנוכחית. אחרי שיישר קו עם הקמפיין הזדוני של "אלימות המתנחלים" מבית שוברים שתיקה ובצלם, גנץ מתנדב הפעם ליישם באופן תקדימי את הדרישה ההזויה של שלום עכשיו להפליל את הרחבת ההתיישבות. כיצד זה מתיישב עם גנץ של לפני שנה, שכבר סגר עם נתניהו עסקה להכשרת חמישה יישובים בהתיישבות הצעירה במקביל להסדרת יישובים בדואיים?
ולא רק על גנץ תלונתנו: ראש הממשלה נפתלי בנט היה שר הביטחון הראשון שסימן את המלחמה על שטחי C כיעד אסטרטגי, ואף מינה במשרדו פרויקטור מיוחד לשם כך. האם כראש ממשלה המדינה הפלשתינית שנבנית לו מתחת לאף כבר לא טורדת את מנוחתו? ושר השיכון, זאב אלקין, שידע לגרוף את תשואות הימין כשהניח את כל כובד משקלו על תוספת הפקחים, האם כשהפקחים הללו מגויסים להחרבת ההתיישבות זה כבר לא עניינו? שבוע עבר מאז התשובה לבג"ץ. אנחנו נמשיך לעקוב ונמתין עד שישמיעו קול.
מלשכת שר הביטחון נמסר: "שר הביטחון רואה חשיבות רבה בקיום הסכמים בכלל ואת ההסכמים הקואליציוניים בפרט. הקמת יחידת האכיפה הפלילית מהווה חלק בלתי נפרד מכלל פעולת הרשויות לשמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק באזור, ובכלל זה מאמצי האכיפה המכוונים נגד השתלטות על קרקעות באזור. ההחלטה על הקמת היחידה יסודה בסיכום שהושג בין היועץ המשפטי לממשלה ושר הביטחון לשעבר משה יעלון, על רקע הליכים המתנהלים בבית המשפט מזה כעשור, שבמסגרתם התחייבה המדינה להקימה בהקדם ובכפוף למשאבים העומדים לרשותה. יודגש כי יחידת האכיפה הפלילית מיועדת לפעול למול עבירות פליליות מתחום התכנון והבנייה כלפי כלל האוכלוסייה בשטח C".
בלשכת השר אלקין נמנעו מלהתייחס לפניותינו.
מה בין אחמד למשה זר?
אומנם בעולמו של גנץ מתנחלים אלימים טובחים בפלשתינים תמימים מדי יום ביומו וראשי מועצות ביו"ש שולחים באגרים שיפרצו דרכים ויכשירו מגרשים בקצב של מאות דונמים ביום, אך המציאות - שנוטה לא ליישר קו עם מאווייו – מספרת סיפור אחר לגמרי. כך למשל במקרה טרי מהשבועות האחרונים, שממחיש את אי הסימטריה באכיפה בין יהודים לערבים ביו"ש.
מבין כל החלוקות הסבוכות בין סוגי הקרקעות ביו"ש ומעמדן המשפטי, יש סוג אחד שהדין בו חד וחלק – קרקע פרטית. לא צריך להיות משפטן דגול כדי לדעת זאת, מספיק היה להתעדכן אפילו באופן חלקי למדי בחדשות כדי להבין שבפלישה לקרקע פרטית אין חוכמות. עמונה, מגרון, גבעת האולפנה, נתיב האבות ותשעה בתים בעפרה נמחקו בצו בג"ץ, למרות שהוכחת הבעלות הפלשתינית הייתה לעיתים מפוקפקת וחלקית למדי, וכל מאמצי הדרג המדיני עלו בתוהו. גם חוק ההסדרה שחוקק ברוב פרלמנטרי ברור נפסל על ידי בית המשפט בשם קודש הקודשים שנקרא קרקע פרטית.
עד כמה תופתעו אם תגלו שכשמדובר בקרקע פרטית של יהודים והפולשים הם פלשתינים רמת הנחרצות יורדת פלאים? יש להניח שלא נשמט לכם העיתון מהיד. משה זר, רוכש הקרקעות הידוע מהשומרון, מחזיק ברישומים מסודרים של קרקעות בבעלותו בטאבו הירדני. זיקת הבעלות שלו לקרקע מובהקת ומוכחת פי כמה מהחזקות המפוקפקות של עשרות התובעים לבעלות שגייסו עמותות השמאל לדרישת הקרקעות בעמונה. ועדיין, כשבאגרים פלשתיניים פולשים לשטחו ומכשירים שטחים נרחבים זה הרבה פחות מעניין את המערכת.
מדובר בשטח הסמוך לאזור התעשייה של קרני שומרון, ליד הכפר הפלשתיני לקף. כלים כבדים מבצעים שם כבר תקופה ארוכה עבודות הכנה למבני תעשייה ושטחים חקלאיים. זהו שטח C ששייך באופן ברור ומובהק לבעלים יהודי, סמוך ונראה לאזור שבו מסתובבים אזרחים ישראליים וכוחות צבא. הצבא ידע, אך בחר להתעלם. בארגון רגבים ראו שהערוצים הקונבנציונליים לא יעילים ופנו למסלול המשפטי. עורכי דין מטעם הארגון שלחו למנהל האזרחי מכתב לפני מיצוי הליכים ובו תצלומי אוויר מפורטים של הפלישה לקרקעות ושינוי פניהן. המכתב נשלח ב-17 בנובמבר, אך מענה לא התקבל. רק אחרי מכתב תזכורת נוסף, מאיים קצת יותר, התקבלה בשבוע שעבר התשובה הלא מעודדת.
"פנייתך הועברה לטיפול הגורמים הרלוונטיים", נכתב בה. "בהתאם לפנייתך ובמידת הצורך יינקטו הליכי פיקוח ואכיפה בהתאם לנהלים, ומימוש האכיפה ייקבע בהתאם לסדר העדיפויות ובכפוף לשיקולים המבצעיים". נתרגם לטובת מי שעוד אוחזים במידת מה של נאיביות באשר לאיכויות האכיפה של המנהל נגד פלשתינים: לא מעניין אותנו. או כפי שתיאר בכישרון שר המודיעין של מדינת ישראל בעניין אחר – המגרסה עבדה מהר מאוד.
מגדלור שהוא אבא
לקראת סוף זמן חורף מוארך של שנה מעוברת, בשנתנו השנייה בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע, הוחלט בפורום כלל-שיעורי על יציאה לשבת מחוץ לכותלי הישיבה שתאוורר מעט את הנפשות הצעירות. מקום אותר, אוכל הוכן ופרטים לוגיסטיים אחרונים נסגרו. המקום שנבחר: היישוב יצהר שבשומרון. ואז, ברביעי בערב, הגיע המסר.
הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, ראש הישיבה שבה למדנו, נהג לצאת פעמיים או שלוש בשנה לארצות הברית כדי לחזק את הקהילות שעמן שמר על קשר, ובד בבד לגייס מהן תמיכה כספית להמשך פעילות הישיבה. עזיבת הארץ הייתה קשה עליו בכל פעם מחדש, אך למען המטרה הגדולה הוא הסכים לעשות זאת. באותו ליל רביעי הרב נחת בשדה התעופה בן גוריון אחרי שבועיים של מסע מתיש בין הקהילות השונות, והדבר הראשון שעניין אותו היה האם יוכל להיות עם התלמידים יחד בשבת. השבת הייתה זמן האיכות שלו עם התלמידים: בתפילות, בקידושים, בעונגי שבת ובעיקר – בשיחה הקבועה של סעודה שלישית.
כמה צער נגרם לו כששמע שאנו, תלמידי שיעור ב', לא נהיה בשבת. הוא ביקש להעביר לנו את המסר, ואנחנו היינו נבוכים. סבב התייעצויות די ארוך הסתיים בהכרעה שהיום אני קצת מתבייש בה – החלטנו שנוסעים בכל זאת. ההחלטה הנוספת שהתקבלה הייתה שאני אהיה השליח להודיע לו על כך.
גם ממרחק השנים קל מאוד להיזכר בחשש העמוק ובמבוכה שהקיפו אותי. דחיתי את המשימה, ושוב דחיתי, עד שכבר הגיעה העת לנסוע לשבת. במימון משותף רכשתי זר פרחים וניגשתי לבית הרב כשהתיק לשבת כבר מונח על גבי. נקשתי על הדלת, ומרגע שהיא נפתחה לא נדרשו יותר מדי מילים. החום, הפיזי והמטאפורי, ריח הקפה עם מקל הווניל המפורסם והחיוך הבלתי נשכח של הרב, כולם קידמו את פניי כבכל כניסה לבית הקדוש הזה. הרב הסתכל עליי בעיניים טובות: "סעו לשלום, שבת שלום ומבורך", ולחץ את ידי.
הרב אליעזר ולדמן זצ"ל היה ענק בתורה וענק באמונה, האב והשורש של מפעל ההתיישבות ומגדלור של מוסר. זו הייתה דמותו וראוי לעסוק בכך, ועוד נעסוק בכך. אבל בשבילנו, תלמידיו, הוא גם היה אב. אב שמתאכזב כשבניו פורשים ממנו, אבל גם אב שמחבק בכל דרך שנבחר. עם ישראל איבד השבוע מנהיג ענקי, אנחנו איבדנו השבוע גם אב.
הבהרה והתנצלות
בטור שפורסם בשבוע שעבר נכתב אודות המועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי, כי הוא חסר ניסיון בתפקידים בכירים בתחום הפלילי. יובהר כי הגם שעו"ד נזרי לא שימש כתובע בתחומים אלו, הוא אכן עסק ועוסק בהם בדרגות הבכירות ביותר, ואף שימש במשך תקופה לא מבוטלת כמשנה ליועמ"ש לעניינים פליליים. התנצלותנו נתונה לעו"ד נזרי.
לתגובות: [email protected]