פרופ' אבי לוי
פרופ' אבי לוי צילום: באדיבות שאנן

אירועים והתנהלות מלמדים אותנו בפרשתנו על דמות משה כמנהיג; מדוע הוא נבחר להיות גדול המנהיגים היהודים, דמות הנביא המוביל שעתיד לקבל את התורה במסירה ישירה מאלוקים ולהעבירה לעם ישראל לדורותיו, המנהיג שתיקרא התורה על שמו: תורת משה.

מהן התכונות המאפיינות מנהיג טוב ומוכשר, כך שיהא ראוי להוציא את ישראל ממצרים, להנהיגם במדבר, ולהכין אותם לקראת כניסתם לארץ ישראל.

א. ענווה- מנהיג צריך להיות עניו, להסתכל בגובה עיניים ולא להתנשא על הציבור. הוא צריך להיות רגיש לרחשי העם ולתת הרגשה של ״בתוך עמי״. הקב"ה׳ פונה אליו לקבל את השליחות, משה אומר: ״מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים״. איני ראוי לא לזה ולא לזה.

ב. גבורה ואומץ- משה רבנו מכה את האיש המצרי וטומן אותו בחול. הוא לא פוחד, גם אם זה מחייב אותו לעזוב חיים נוחים בארמון פרעה ולברוח אל הלא נודע. מנהיג צריך אומץ וגבורה להנהיג את העם על כל זרמיו. להיות ממלכתי ולא פלגני כלפי פנים וכלפי חוץ.

ג. רחמנות- משה יוצא לראות את עמו ״וירא בסבלנותם״. רחמנותו עוד תתבטא כרועה צאן , כשבהגיעו למדיין הוא מייד נחלץ לעזרת בנות יתרו. מנהיג צריך להיות קרוב ללב מונהגיו, לסבלותם, לצערם וגם לשמחתם. מנהיג שלא חש את העם שלו אינו ראוי להנהיג.

ד. חוש הצדק האבסולוטי – הדבר מתגלה בהדרגה אצל משה:״ שני עברים ניצים״- התערבותו עדיין לא מוכיחה חוש צדק אבסולוטי כי מדובר בניצים שרבים ביניהם. אח"כ הוא עד ראייה לאיש מצרי שמכה איש עברי והוא מייד נחלץ לטובת המוכה. השיא מגיע כאשר הוא נחלץ לטובת בנות יתרו שאינו מכיר, הוא מבחין בהתעללות הרועים ומייד נחלץ לעזרתן, כשמיד לאחר מכן מתגלה אליו ה׳ ומטיל עליו את השליחות.

במהלך התנהלותו במדבר אנו פוגשים תכונות רבות נוספות שהמכנה המשותף של כולן הוא מעטפת האהבה - אהבת המנהיג ללא פשרות עד המוכנות שלו למסור עצמו בכל עת לטובת עמו.

בפרשתנו אנו פוגשים לראשונה את המושג ״עם״, כאשר משפחה בת 70 נפשות יורדת למצרים ויוצאת כעם. כרגיל מי שמזהה זאת לראשונה זה לא העם עצמו אלא אויבו פרעה. ״הנה עם יצא ממצרים רב ועצום ממנו״. פרעה שהמשפחה המורחבת של יעקב, זו שנחשבה ידידותית ולא מסוכנת הפכה בעיניו לאויב פוטנציאלי מסוכן שיכול לחבור לאויבים אחרים ולהתגבר עליהם.

משה רבינו ידע שהוא משוי- ניצל וקיבל חייו במתנה. בת פרעה לא קראה לו ״משוי״- אדם שמשו אותו מן המים, אלא ״משה״ הוא אדם שאמור למשות אחרים ולשמש כשליח. ה׳ מטיל עליו את משימת ההנהגה אבל הוא מסרב, מאחר ואינו רואה עצמו ראוי לכך. ה׳ מראה לו את הסנה הבוער שאינו אוכל וממשיל את משה לסנה; האש היא השכינה האוחזת בך ומתעקשת שתקבל עליך את ההנהגה. זו אותה אש בוערת שלא תכבה לעולם, ושצריכה לבעור בכל מנהיג. היא הכוח המניע לשליחות. אש ה׳ טהורה ללא משוא פנים, ללא שוחד, ביושרה ואהבת המונהגים.

עם ישראל זקוק למנהיג כזה; העם שבור, מתוסכל ואיבד תקווה. אפילו הבשורה שהנה מגיעה הגאולה לא התקבלה ולא שימחה אותם, כששקועים היו במט׳ שערי טומאה וייאוש. רק מנהיג כמשה שאש הסנה בוערת בו מסוגל להתעקש ולעורר את תקוותם מחדש שיאמינו בעצמם ובגאולה. ואז מתגלות אותן נשים צדקניות עם יכולות ההכלה, עם האמונה באור שבקצה המנהרה, הן אלה שמתחזקות את הגברים ונוטעות בהם את התקווה לשוב ולהאמין בזוגיות ובהגדלת המשפחה, לעשות ההיפך ממה שהצורר פרעה רצה כשהגה את ״הפתרון הסופי״. והן הנשים בשלהן: דוחפות, מקוות, עוטפות באהבה ולא בכדי אמרו עליהן: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל".

זוהי העוצמה הנשית. נשים חזקות מכוננות כמו שפרה ופועה המילדות, בתיה בת פרעה, ציפורה ובראשן מרים שבעצם הכריחה את אביה לחזור ליוכבד אימה. הן מלמדות שדווקא במקומות שבהם השכל מעיד שכלו כל הקיצין האמונה הנשית מתגלית במלוא עוצמתה, והיא שהובילה לגאולה, אז וגם היום.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו