'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ'. נמצאים אנו בפרשת הדרכים החשובה במעבר ממשפחה לעם, מיחידים לאומה.
כשם שיעקב אבינו ביקש את אחדות בניו, 'האספו... הקבצו', אך לכל אחד נתן את הברכה המתאימה והמיוחדת לו, המתאימה והולמת את השבט שהוא עתיד לעמוד בראשו, כך גם בפרשתנו- רגע לפני שבני ישראל הופכים לעם, לפני 'פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד', פותחת התורה ב'ואלה שמות בני ישראל', לכל אדם יש שם. לכל אדם מישראל יעוד הטמון משכבר בשמו.
אומר המדרש: שקולים הם ישראל כנגד צבא השמים. נאמר כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות, שנאמר: 'מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא'. אף הקב"ה כשירדו ישראל למצרים מנה את מספרם, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכולם. לכן נאמר: 'וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'.
אומר רש"י, נמשלו לכוכבים כדי להודיע חיבתם, ומדוע חיבב הקב"ה את הכוכבים? כי באמצעותם פייס הבורא את הלבנה לאחר שמיעט אותה. בריאה שכל קיומה אינה אלא לפייס את הזולת, זוכה לחביבות יתירה אצל הקב"ה.
מוסיף הרד"ק בפרושו לישעיהו, שלכל אחד מישראל קרא שם הנאות לו ...'כי כל כוכב וכוכב יש לו כוח וממשלה על נבראי מטה, שנותן בו כח לעשות מלאכתו ותולדתו. ואין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, המכה אותו ואומר לו גדל'.
הקב"ה קורא בשמות לאדם. לכך דוגמאות מפורשות בתורה, כמו 'ראה קראתי בשם בצלאל בן-אורי בן-חור למטה יהודה'. הקב"ה קורא לו בשמו ואף מיידע אותנו על כך. אמר הקב"ה מה שהתקנתיו מראש, תכננתי מראש שיבנה את המשכן, כבר קראתי לו וכבר נמצא ייעודו בשמו. שמא תאמר, רק לבצלאל נתן ה' שם? ממשיך המדרש 'זה ספר תולדות האדם', בספר תולדות האדם כתובים כל שמות הברואים, ספר יוחסין. ...הביא לבצלאל ספרו של אדם הראשון והראה לו כל הדורות.
וכך גם אומרת הגמרא בברכות, מניין לנו שהשם גורם? אמר רבי אליעזר מהפסוק הזה: 'לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת ה' אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ'. אל תקרי שַׁמּוֹת אלא שֵמות. הקב"ה נתן שמות לכל ברואיו, ובשמותיהם טמון יעוד כל אחד ואחת. קריאת השם פירושה קביעת תחומים ויעדים.
למרות שהקב"ה הוא הנותן שמות לברואיו, אומר מדרש תנחומא:'שלשה נוספים נותנים לו לאדם את שמו, תחילה אביו ואמו, שנית, השם שנותנים לו בני האדם ושלישית השם שקונה האדם לעצמו'. ומסיים המדרש – 'טוב מכולם, השם שקונה הוא לעצמו'.
'ושמך עלינו קראת'. הקב"ה קורא לאדם שם בכח, הוריו קוראים לו בשם כשהם מכוונים לרצון ה', והאדם עצמו קורא את שמו על ידי מעשיו בפועל. לשם כך עליו להיות נקי מה' ומישראל, כך שהשם שנותנים לו בני האדם יתאים לשם שהקב"ה נתן לו, והמתאים לשם שהוא קרא לעצמו, על ידי שיוציא את שמו מן הכח אל הפועל. כך יזכה ששמו יתברך יהיה נקרא עליו.
דומה כי לכך כיוונה בתיה בת פרעה בפרשה כשקראה למשה בשמו. אומר ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: 'אמר לה הקב"ה לבתיה בת פרעה: משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את: אינך בתי ובכל זאת אני קורא אותך בתי, שנאמר (דברי הימים א’ ד’) "אלה בְּנֵי בתיה" – בת יה.
שואל הרב דוד צבי הופמן, כיצד זה שבת-מלך מצרים קוראת לילד בשם עברי, שהרי מדברי הכתוב משמע שהשם נגזר מן השורש העברי, באומרה 'כי מן המים משיתהו'? ועונה, שאולי אכן מצרית זו נתנה לבנה המאומץ שם עברי, אך מוסיף הוא הסבר מיוסף בן מתתיהו שכתב כי מואי במצרית פירושו מים, ואלו אסיס פירושו ניצל מן המים. משה משקף, אפוא, גם את הוראתו של השם המצרי. גם לפי פילון, פירושו של השם, להוציא מן המים. משה רבנו ניצל מן המים, אך גם הציל את עם ישראל מן המים והוריד לעמו תורה הנמשלתלמים. כך משה קונה את שמו לאורך כל ימי חייו, עד שנקרא משה רבנו, ובכך משקף את השם ואת היעוד שנתן קורא הדורות מראשלאיש משה.
אחד מפשעיהם של חלאות המין האנושי, הנאצים באושוויץ-בירקנאו יימח שמם וזכרם, שביקשו כליה לשם ישראל, היה קעקוע המספרים על זרועות האסירים. שם כחלק ממכונת ההשמדה האיומה, בוטלו ונמחקו שמות בני האדם כלא היו, ונותרו הם כמספרים, ואף אלה היו זמניים עד הובלתם למשרפות ומותם על קידוש השם, תרתי משמע.ניסיונם המזוויע לא צלח, הקב"ה 'לכולם שמות יקרא', ואנו כאן בישראל ובתוככי ירושלים בעיר אשר נקרא שמך עליה, קרויים על שמם - 'ואלה שמות בני ישראל'. קרויים אנו על שמם, ומשתדלים להשלים את ייעודם, בהוצאה מן הכח אל הפועל את אשר גדעו מוחקי שמם. כי שמם הוא הוא שמו, 'עזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך'.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל