"הפעם הראשונה שראיתי את הרב אליעזר ולדמן הייתה בפסח בגינה של מלון פארק, אותו מלון שממנו התחילה ההתיישבות היהודית בחברון, כאשר הוא נשא על גבו נשק. במלון אומנם ראיתי אותו לראשונה, אבל מאז הפעילות שלו למען ארץ ישראל הייתה בלתי פוסקת", מספר לעיתון 'בשבע' אליקים העצני (95), מאבות מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.
"לא היה אירוע בשטח שלא ראינו אותו: בכל עניין ובכל מאמץ חלוצי מסוכן, החל מכל מיני עליות על הקרקע, שביתות, הפגנות, והכול על פני יותר מיובל שנים, תמיד הוא היה שם. אם היה דבר קבוע בחיים הסוערים פה שתמיד קורה בהם משהו, אנשים מפתיעים מעט לטובה והרבה לרעה, הרב ולדמן היה עמוד תווך שידעת: פה לא זז כלום, כוכב הצפון. הוא היה בכלל דוגמה לכל דבר, לחינוך ילדים, במיוחד בהתנדבות שלו ובמידות שלו: הכול בנועם, בלשון שכנוע רכה כזו, לא בלחץ, לא בעצבנות, אדם דוגמאי. אם אני צריך מילה אחת: אצילות של אדם שלא רצה למען עצמו כלום".
במסע ההלוויה של הרב אליעזר ולדמן זצ"ל, ראש ישיבת ניר בקריית ארבע ומגדולי תלמידי הרב צבי יהודה קוק, שנפטר השבוע (א') בגיל 84, השתתפו אלפים ובהם החברותא המיתולוגית שלו מזה כ-60 שנה הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב חיים שטיינר, הרב זלמן ברוך מלמד, הרב יעקב שפירא, הרב יהושע מגנס, הרב אליעזר מלמד, הרב שמואל אליהו, הרב מרדכי שטרנברג, הרב דוד דודקביץ', הרב חיים ירוחם סמוטריץ' והרב אליהו ברין, לצד חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, ואישי ציבור בעבר כמו אורי אריאל, שולי מועלם-רפאלי ומוטי יוגב. מבין תלמידיו הבולטים ניתן למנות דמויות מפתח בהתיישבות כמו זאב חבר (זמביש), הרב מנחם פליקס, בני קצובר ונועם ארנון.
"עצוב לי מאוד להיפרד ממורי ורבי הרב אליעזר, כמה אהבתיך הרב אליעזר, ללא גבול, מאז הכרתיך לפני חמישים שנה", ספד לו זמביש, מזכ"ל אמנה.
"אהבת התורה ומסירות אין קץ לארץ ישראל קיבלתי ממך בישיבה בשנותיה הראשונות. ממך למדתי שגם את האמת הנוקבת ביותר ניתן לומר גם ללא הרמת קול, ללא רעשי רקע וללא תוספת שמטרתה למשוך תשומת לב, כזה היית, עדין נפש באמת ובשל כך הקרנת אור על כל סביבותיך. בכל שדות פעילותי בהתיישבות עמדה דמותך לנגד עיניי, ובעת התלבטות כיצד לפעול לא היה צורך לשאול, היסודות שיצקת בנו חזקים וברורים ולאורם אנחנו פועלים ומשפיעים בהמשך מפעל ההתיישבות. המפעל הגדול ביש"ע יסודותיו בחברון ובישיבה, ואתה מהמחוללים שלו, מן הישיבה הזו יצאו תלמידי חכמים לתורה ולהתיישבות ביו"ש וחבל עזה, והקימו יישובים רבים ברוח התורה הגואלת שספגו בישיבה".
התפילה של שולמית אלוני
לצד כל ההצלחות בהקמת ההתיישבות, לרב ולדמן נכונה התמודדות אישית ומשפחתית לא פשוטה. "היו כמה שנים שהוא לא היה איש משפחה. כשהקימו את היישוב היהודי בחברון הם חיו כקומונה. הם היו הולכים לישון בערב ולא ידעו מי ימצאו לידם כשהם קמים בבוקר, כל מי שהגיע ורצה לישון הצטרף לילדים שלהם", מספר חתנו הרב עזריאל אריאל, רב היישוב עטרת וראש מרכז אחווה למדיניות חברתית-יהודית. "ואם לא די בכך, הרב ולדמן איבד בן בחברון. הילדים שיחקו במטבח בין הסירים ואחד הבנים נפל לתוך סיר של מים חמים ונהרג. הרבה אנשים היו בטוחים שזהו, אחרי האסון הרב ולדמן עוזב את חברון. אך מי שבא לנחם אותם בשבעה גילה שהרב ולדמן דיבר על איך מביאים עוד משפחות לחברון. השליחות שלו הייתה כל כך גדולה שהוא לא נתן לקשיים ולייסורים לעצור אותו. לפני שנכנסתי למשפחה השתתפתי באחד ממבצעי ההתנחלות של גוש אמונים, ועמדו חיילים כדי לחסום אותנו לעלות לראש ההר. הרב ולדמן קרא לכולם: אני מכיר רק מילה אחת: קדימה. עלינו בדרכים לא דרכים ובזכותו הצלחנו להגיע לראש ההר, כי מבחינתו הקשיים הם חלק בלתי נפרד מהשליחות".
כחלק מפעילותו הציבורית למען ארץ ישראל שימש כחבר מרכז ומועצת תנועת התחיה, וכיהן כחבר הכנסת מטעמה בכנסת ה-11 וה-12, עד לפרישתו מהכנסת בינואר 1990, עת החליף אותו חבר הכנסת אליקים העצני. "אני החלפתי אותו בכנסת", נזכר העצני. "אצלנו בפעילות הפוליטית לא ראיתי ים סוער, הכול על מי מנוחות בשופי ובנחת אבל בהתמדה בלתי פוסקת בנאמנות ללא פשרות לרעיון ולמעשה".
הרב ולדמן שילב בפעילותו הציבורית קשר אישי עם כל חברי הכנסת לצד עמידה חדה על עקרונות היהדות והימין. "עמדותיו המדיניות היו תקיפות, אבל התקיפות הייתה מלווה באהבה אין קץ לכל משרד ממשלה ולכל חבר כנסת מהשמאל", מספר הרב אריאל. "הרב החזיק אצלו בנפש שני ניגודים שלא היו אצלו במאבק אלא בהרמוניה שלמה. הוא התיידד עם כל מי שהיה בכנסת כולל יוסי שריד וחייקה גרוסמן. אפילו יוסי שריד כתב עליו מאמר ב'הארץ' בשם 'הריב והרב' – על הקושי להכיל את המורכבות של העמדות הפוליטיות המאוד נחרצות שלו עם חביבות, דרך ארץ, אהבה וכבוד ברמה הבינאישית".
"הרב סיפר לנו פעם ששולמית אלוני, שהייתה ידועה בשנאה שלה ליהדות, ביקשה ממנו שיתפלל עליה לפני שנכנסה לניתוח", מוסיף הרב יהושע שמידט, ראש ישיבת שבי שומרון ורב היישוב. "אהבת ישראל כל כך גדולה לאנשים שלא היו בדרך של היהדות ומרוב הארת הפנים שלו הם התקרבו לרב, שהיה כמו אהרן הכהן אוהב שלום ורודף שלום, על ידי שהיה אוהב שלום ורודף שלום הם ממילא התקרבו לתורה".
התורה המגדלת
הרב אליעזר ולדמן נולד בפתח תקווה לרב יואל ודינה ולדמן אשר עלו ארצה בשנת 1932 ועבדו בפרדסים ובבנייה. בהיותו בן שלוש ירדה משפחתו לארצות הברית. בנערותו בארצות הברית למד אצל הרב יצחק הוטנר ובישיבה יוניברסיטי לתואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה.
החל מאלול תשט"ז (1957), בהיותו כבן 20, למד בישיבת כרם ביבנה, שאליה הגיע במסגרת תוכנית ההכשרה של בני עקיבא, שם נקשר לראש הישיבה הרב חיים יעקב גולדוויכט ועבד בקבוצת יבנה. בתקופת מבצע קדש חפר לצד חבריו תעלות הגנה בקיבוץ. לאחר שנת ההכשרה החל ללמוד בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק, שאותו כינה מאז רק בתואר "מורנו ורבנו הרב צבי יהודה". בשנת תשכ"ד היה ממייסדי הישיבה התיכונית אור עציון ושימש שם כר"מ במשך כמה שנים. בהמשך היה ממייסדי היישוב היהודי בחברון והחל משנת 1972 כיהן כראש ישיבת ניר.
"גולת הכותרת של חייו הייתה הישיבה", אומר הרב יעקב שרעבי, דיין בבית הדין הרבני בנתניה ומלמד בישיבת ניר. "אני הייתי חברותא לו בשנים האחרונות באורות הקודש. הוא היה הרב ואני התלמיד, ולמרות גילי הצעיר הוא מאוד כיבד אותי. שאלתי את עצמי: מה הוא מכבד אותי? ולאט לאט הבנתי כמה הוא אהב תלמידי חכמים צעירים, ובפרט לאחר שנתמניתי להיות דיין בבית הדין, הוא שמח בכך שמגיע לישיבה מלמד שהוא חלק מהתורה הממלכתית שהייתה כל כך חשובה לו, סמלי השלטון של התורה".
בעיני הרב שרעבי הלימוד המשותף הראשון שלהם הוא אחד מהיסודות הגדולים של הרב ולדמן. "הדבר הראשון שלמדנו היה על חוכמת הקודש הפועלת. הרב פתח את הרמב"ם, שם כתוב שמצוות עשה של תלמוד תורה היא ללמוד תורה וללמדה. הרב נעצר, הלך להביא גרסה אחרת ברמב"ם והראה לי אותה: מצוות עשה ללמד תורה וללומדה. המצוות עשה היא קודם ללמד, התורה היא מגדלת, מחנכת ומפעילה את כל הטוב. וזו הייתה מהותו של הרב: להשפיע תורה. לכן ישיבת ניר הייתה כל כך חשובה לו, כי התורה שלו הייתה ללמד אחרים ולהפיץ את הקדושה, לא להשאיר אותה לעצמך".
בתקופה האחרונה, כתוצאה מנפילה, מצבו של הרב ולדמן התדרדר שלב אחרי שלב עד לפטירתו. "הרב ולדמן נפל וכתוצאה מהנפילה נוצר שבר והרב נותח באותו יום. אולם אחרי תקופת שיקום ארוכה השבר לא התאחה טוב והוא היה צריך לעבור ניתוח מחדש", מתאר הרב אריאל. "הוא היה צלול עד הרגע האחרון, ובכל פעם שהייתה לי הזכות להיות איתו במשמרת הייתי חוזר הביתה בהתרוממות רוח ובעוצמה רוחנית של קדושה. לצערנו לניתוח השני הרב הגיע הרבה יותר חלש ואחרי תקופה ארוכה של שיקום שלא צלח. הרב לא שרד".
מתברר שגם בימיו האחרונים הרב התאמץ על כל דבר מצווה. "הרב הקפיד במיטת חוליו על הסעיפים הכי קטנים במשנה ברורה, וגם כשהוא לא יכול היה לקום הוא ביקש נטילת ידיים, רחיצת פנים וברכות השחר, כולל ברכות שלא היו כבר רלוונטיות בשבילו כמו 'המכין מצעדי גבר' ו'שעשה לי כל צורכי'. גם בימיו האחרונים ממש הוא היה מצביע לי על יד שמאל באומרו: תניח לי תפילין. הנחתי לרב תפילין, קראתי איתו קריאת שמע והרב מיד נרדם, ואז מיד הורדתי לו". ביום שני לפני שבוע ביקש הרב ולדמן מכל בני משפחתו המורחבת לבוא להיפרד ממנו. "התכנסנו כולנו בחדר של טיפול נמרץ, שרנו שירי נשמה ואבא אמר דברי פרידה וצוואה רוחנית. כל אחד מהנכדים בא לקבל ברכה על שלום, אחדות, שליחות ושמחה".