אילוסטרציה
אילוסטרציה יוני קמפינסקי

בית המשפט העליון קיבל באחרונה ערעור של עובד שהפך משותק בתאונת עבודה ובית המשפט המחוזי הפחית מהפיצוי שנפסק לו 15 אחוזים בטענה שהסכנה הייתה מוכרת לו והוא לא התריע מפניה, ובעגה המשפטית 'אשם תורם'.

על משמעות הסעיף ומשמעות החלטת העליון שוחחנו עם עורך הדין דותן לינדנברג, מומחה לדיני נזיקין, יו"ר משותף של וועדת הרשלנות הרפואית במחוז דרום של לשכת עורכי הדין.

"אם אנחנו נופלים לבור במדרכה ותובעים את העירייה על שלא כיסתה את הבור ותובעים פיצוי, העירייה יכולה לטעון שהיית צריך להיות זהיר ולהימנע מהנפילה. במקרים כאלה מקזזים את המרכיב שנקרא 'אשם תורם'", מסביר עו"ד לינדנברג את ההיגיון שמאחורי הסעיף הראשוני עליו התבסס בית המשפט המחוזי.

על הכרעת העליון לדחות את הפחתת 15 האחוזים, מסביר לינדנברג כי "בית המשפט אומר שבמקרים של תאונות עבודה יש עובד ומעביד ויחסי הכוחות לא שווים ובמקרים של תאונות עבודה בהרבה מקרים לא קיים הקיזוז כי העובד מגיע לעבוד ולא יכול לדרוש מהמעסיק לכסות מכונה וכו' מחשש שיפוטר או שיורעו תנאיו". מאחר וכך "הפסיקה הענפה על 'רשלנות תורמת' אומרת שצריך להיות מקרה קיצוני כדי שתהיה רשלנות תורמת שכזו".

מסביר לינדנברג כי במקרה המדובר בית המשפט המחוזי קבע שנכון לקזז את אחריותו של העובד משום שהוא עבד כבר כמה חודשים באותו מקום עבודה, מעבר לכך שהוא עובד בתחום זה כבר כמה שנים, ומאחר והוא ידע שהפיר לא מגודר היה עליו להיזהר, ומאחר והוא לא נזהר ולכן נפל ונפצע קשה יש להטיל עליו אחריות. מנגד, הכריע בית המשפט העליון "בצדק, שגם אם הוא ידע וגם אם הוא עבד שם, עדיין העובד הוא בגדר של עובד מוחלש. בית המשפט אומר שבמקרים של עובדים מוחלשים שלא יכולים להגיד הרבה למעסיק, גם אם הוא ידע שאין גידור זו לא התרשלות".

על פרשנותו זו אנחנו שואלים את לינדנברג אם ניתן לטעון טענה זו גם על חוסר הזהירות שהביאה לנפילתו של העובד, שכן חוסר הזהירות אינה תלויה בהיותו עובד מוחלש או בהיותו חושש לדרוש מהמעסיק נקיטת אמצעים. לינדנברג רואה בהכרעת העליון הכרעה בעלת היבט חברתי המתייחסת לאדם המוחלש המתפרנס בדוחק ככזה שנכון ללכת לקראתו ולמנוע את הקיזוז. בנוסף הוא מציין כי בפסיקתו מבקש בית המשפט לגרום לשינוי המציאות שהפכה את תאונות העבודה למכת מדינה.

בהקשר זה מספר לינדנברג על לקוח שיוצג על ידו לאחר שנשלח ביומו הראשון בעבודה לפרק גג אסבסט בגובה ארבעה מטרים ללא אמצעי מיגון ואבטחה וכשנפל ונפגע קשה, קבע בית המשפט שאין מקום לקיזוז רשלנות תורמת, ובמקרה הנוכחי ההחלטה קובעת שלא רק בגלל שמדובר ביום ראשון לעבודה יש לבטל את הקיזוז, אלא גם משום שמדובר בעובד שאינו מקצועי, עובד מוחלש.

הוספנו ושאלנו אם פסיקה זו מעבר לאמירתה החברתית ואמירתה בתחום תאונות העבודה, האם היא גם עשיית צדק, שכן רצוננו להאמין שמערכת המשפט פועלת מתוך עצימת עיניים ואינה מפלה עשיר מפני עני, אבל גם לא עני מפני עשיר. עו"ד לינדנברג סבור ש"בית המשפט עושה כאן גם משפט וגם צדק", ומזכיר כי בית המשפט ציטט בהכרעתו את הפסוק המתייחס לנתינת שכר לעובד העני בו ביום משום שהוא זקוק לשכר זה, והתובנה העולה מהפסוק ליחס מיוחד שלו ראוי העובד העני והמוחלש. "לטעמי זה אכן צדק", הוא אומר.

עוד מעיר עו"ד לינדנברג כי במקרה אחר שבו העובד אינו מוחלש אלא אחראי על עובדים אחרים, הוא בעל ידע מקצועי רחב יותר וניתנת לו אפשרות לפנות למעסיק, הוחלט בבית המשפט להשית עליו קיזוז של עשרים אחוזים בשל אחריות תורמת, ומקרה זה היווה ביסוס לפסיקת בית המשפט המחוזי, אך "השופט הנדל, המשנה לנשיאת העליון אומר שהמקרה שונה בגלל שמדובר בעובד מוחלש". במקרה זה הייתה גם פנייה של חבר לאותו נפגע אל המעסיק כדי להתריע מפני המפגע, אך המעסיק לא נקט באמצעי זהירות, כך שברור שגם אם היה העובד פונה ומתריע הדבר לא היה משנה את המציאות.

עו''ד דותן לינדנברג
עו''ד דותן לינדנברג צילום: דובי פיינר