ניסן סלומינסקי
ניסן סלומינסקי צילום: חזקי ברוך

בקרית אונו התקיים אתמול כנס של מפלגת 'הבית היהודי' כאשר גולת הכותרת שעמדה במרכז הדיון הייתה כיצד להחזיר את המפלגה לימיה הגדולים ולתפקידה המשמעותי בפוליטיקה הישראלית.

בין הדוברים היה גם חבר הכנסת לשעבר ניסן סלומינסקי עמו שוחחנו על האירוע ועל התובנות שלו ממנו, וכבר בפתח הדברים הוא מציין כי שאלת הבסיס אינה אם ניתן להחזיר את המפד"ל לימי זוהרה אלא האם הדבר נצרך בכלל, ואת התשובה לשאלה זו יש לברר כעת. חלק מבירור זה נעשה על ידי כנסים כדוגמת זה שהתקיים אתמול.

סלומינסקי מציין כי לטעמו אכן יש צורך בחזרתה של המפלגה לזירה הפוליטית. "לא היה מצב שבו המפד"ל-הבית היהודי נעלמה מהמפה הפוליטית ומתברר ששדרת הציבור הציוני דתי מתגעגעת לזה והיא נבוכה כי הוא לא יודעת למי להצביע. מעבר לכך המדינה צריכה מפלגה עם אותה תפיסת עולם ואותם רעיונות כגשר בין המגזרים". לדבריו למפגש האחרון קדמו מפגשים, בהיקפים קטנים יותק, שהוכיחו את הטענה לפיה המהלך הפוליטי נצרך, "אתמול הרגשנו צורך אדיר של האנשים לחזור ולבנות את המפד"ל-הבית היהודי. היה מרענן ומעודד ויהיו גם כנסים רבים נוספים".

האם תהיה מפלגה ציונית דתית נוספת? לטעמו של סלומינסקי מוקדם להכריע בשלב זה. "כעת צריך להקים את התנועה, ולאחר מכן להחליט אם היא תרוץ בנפרד או תצטרף לאחת המפלגות הקיימות".

שאלנו את סלומינסקי אם יתכן ותחושתו בדבר נחיצותה של המפלגה נובעת מכך שהמשוחחים היו אותם כמה עשרות פעילים וותיקים שזוכרים את ימי בורג והמר ז"ל ואכן מתגעגעים לאותם ימים, אך הציבור הרחב, בעיקר זה הצעיר, כבר אינו שם. על כך הוא משיב: "אנחנו משתדלים להגיע לנערינו וזקנינו. משה רבנו הקדים נערים לזקנים, מהנערים אנחנו מקבלים את הלהט ומהזקנים את החכמה. נכון שבהיעדר מפלגה אנשים היו צריכים למצוא למי להצביע, וחלק הצביעו לימינה, חלק לסמוטריץ', חלק לליכוד, חלק גם לסער וחלק נשארו בבית, אבל אם נשאל אותם היום הם יגידו שהמפלגות הללו עונות רק על חלק מהציפיות שלהם".

סלומינסקי משתדל שלא להביע עמדה מבקרת על המפלגות הקיימות, אך עם זאת מציין כי "מתברר ש'ימינה' מתרחקת מהציבור הזה מאוד מאוד והציבור מתרחק מהם, הליכוד הוא אלטרנטיבה רק כשאין ברירה, כי הוא לא עונה לציפיות של מי שמאמין בארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל". באשר למפלגת 'הציונות הדתית' הוא אומר כי "בוודאי שמפלגת הציונות הדתית היא בוודאי שייכת לציונות הדתית, אבל יש הרבה מהציבור שזה לא מה שמושך אותם. זו עובדה שהמפלגה הזו הייתה מפלגת אחות לבית היהודי וזה בסדר", הוא מזכיר ומוסיף תזכורת על המאבקים הפנימיים בצמרת המפלגה לפני הבחירות להנהגה כאשר המתמודדים היו ניר אורבך וחגית משה והבחירה הייתה בחגית משה שנטתה להצטרף לבצלאל סמוטריץ' ולא בניר אורבך שנטה ל'ימינה'.

בסופו של דבר, הוא מזכיר המו"מ התפוצץ, שכן, כך הוא מספר, בצלאל רצה שחגית תצטרף, אבל כחלק מהמפלגה שלו, "ואת זה הציבור שלנו לא רצה".

בדבריו מקפיד סלומינסקי להגדיר את המפלגה כ'המפד"ל הבית היהודי'. הוא רואה בכך שימוש של ערכי המפד"ל המסורתיים על עקרונותיהם ומוסדותיהם, לצד הצורך בהתחדשות ובהרחבת השורות כפי שבא לידי ביטוי בשם 'הבית היהודי'.

כשאנחנו מתמצתים את תפיסת עולמו שלו לפיה יש להתחיל בבניית המפלגה ובעתיד לחבור למפלגה קיימת שאינה 'ימינה', הוא מתקן ואומר כי על המפלגה לשאוף להיות בעלת סדר גודל וכוח המסוגל להתמודד לבד ולא רק תוך חבירה למפלגה אחרת, ועם זאת להיות ריאלי ומציאותי. באשר ל'ימינה' הוא אומר כי "לא ננעלו שערי תשובה, ולכן אני לא רוצה לומר מה יהיה בעוד שלוש שנים. נכון לעכשיו היא מתרחקת מאוד, למרות שיש בתוכה אנשי ציונות דתית מובהקת".