לכל אחד מאיתנו יש איזה מורה או מחנך שהשאיר אצלנו זיכרון חזק וטוב, מורה שהשפיע עלינו והטביע חותם על מי שהפכנו להיות. להיות מורה זו שליחות עצומה שיש בה אחריות גדולה גם לחינוך דור וגם לחיזוק נפשם וחוסנם של ילדינו. המכללה האקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, מביאה בשורה לעולם החינוך ונושאת דגל ייחודי של פיתוח החוסן אצל התלמידים והתלמידות במערכת החינוך. תחת הכותרת "פדגוגיה של חוסן" מפתחת האקדמית חמדת גישה להכשרה של מורים התורמים לחוסנם של התלמידים ומאפשרים להם להתגבר על אתגרים שיפגשו בחייהם ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם. את התפיסה החינוכית הייחודית הגה צוות המכללה בראשות הפרופ' חיים שקד, נשיא המכללה בשנים האחרונות.
הקניית החוסן תוך כדי למידה
דווקא בתקופה של תנודות, טלטלות עולמיות וחוסר יציבות עם פריצתה של מגפת הקורונה, כשכולנו נדרשים לחוסן נפשי ובוודאי ילדינו, נראה כי יש צורך ללמוד לעומק את השיטה. נשיא האקדמית חמדת, הפרופ' חיים שקד, משוכנע כי תפקיד המורים הוא להעצים ולבסס את חוסנם של ילדי ישראל: "התפקיד שלנו כמורות, מורים, גננות וגננים הוא לפתח את החוסן של התלמידים שלנו", הוא אומר.
"מעבר להקניית ידע ופיתוח מיומנויות דיסציפלינריות, ומעבר לעיצוב זהות והנחלת ערכים, נשות ואנשי חינוך אמורים לפתח בקרב התלמידות והתלמידים שלהם את היכולת להתמודד בהצלחה עם קשת רחבה של אתגרים שמזמנים החיים לכל אחד ואחת מאיתנו", הוא מציג במשפט אחד התורה כולה. "מנקודת מבט של 'פדגוגיה של חוסן', אנשי חינוך אמורים לחזק את החוסן של התלמידות והתלמידים בעיקר תוך כדי הוראה ולמידה. החוסן אינו תפקיד נוסף המוטל על המורה לצד עבודת ההוראה, אלא דרך ייחודית של הוראה, אשר בד בבד עם הקניית ידע ומיומנויות, תורמת גם לחוסנם של התלמידות והתלמידים", הוא מסביר.
פרופ' חיים שקד, נשוי לטלי ואב לשישה, גדל ברמת מגשימים שבגולן וחי בה עד לפני כחמש שנים. כיום הוא מתגורר ביישוב אלעזר שבגוש עציון. בתחום המנהיגות החינוכית הוא עוסק כבר שנים רבות. לאחר כמעט שני עשורים של ניהול בתי ספר יסודיים ועל־יסודיים הוא פנה לעולם האקדמיה, והחל לחקור את עבודתם של מנהלי בתי ספר בישראל. המחקר שלו מתמקד בחשיבה מערכתית של מנהלות ומנהלים ובמנהיגות פדגוגית. על נושאים אלה פרסם מאמרים רבים בכתבי עת בינלאומיים מובילים וכתב מספר ספרים. כפרופסור לחינוך הוא עוסק כיום שוב בתפקיד ניהול חינוכי ומכהן כנשיא האקדמית חמדת.
המכללה האקדמית חמדת, השוכנת בשטח כפרי ירוק בשדות נגב, צמחה מתוך הסמינר למורות ולגננות 'עזתה', שנוסד לפני כמעט 60 שנה ופעל במשך 25 שנה. לאחר מכן הפך הסמינר למכללה לחינוך, שקיבלה הכרה כמכללה עצמאית לפני כחצי יובל. באקדמית חמדת יש כיום כ־3,000 לומדים, מתוכם כ־1,500 סטודנטיות וסטודנטים הלומדים לקראת תואר ראשון ושני בחינוך ותעודת הוראה. המכללה מכשירה עובדי הוראה בקשת רחבה של תחומים: הגיל הרך, אנגלית, מתמטיקה, מדעים ועוד, ומקנה השכלה אקדמית מתקדמת למי שכבר נמצא במערכת החינוך. בתוך האקדמית חמדת פועלת מדרשת 'מבראשית', המאפשרת לשלב לימודי תורה לשמה עם תעודת הוראה בתנ"ך ובתחומי דעת נוספים.
איך עלה הרעיון הייחודי של תפיסת החוסן כמודל חינוכי?
"האקדמית חמדת נמצאת בעוטף עזה, פחות מעשרה קילומטרים מהרצועה. אחת לכמה זמן יש אצלנו בלוני נפץ, ירי טילים, אזעקות צבע אדום, תקופות של הסלמה, מבצעים צבאיים וכל מה שכרוך במיקום שכזה. מתוך המקום המאתגר והתמודדויות של תלמידי האזור, וגם של הסטודנטים, עלה צורך לפתח מודל חינוכי ייחודי להתמודדות עם שגרת חירום מתמשכת, וכך פותחה הפדגוגיה של החוסן, שמציבה במוקד את התפקיד של הצוות החינוכי לביסוס החוסן בקרב התלמידים", הוא מתאר את נקודת ההתחלה.
"מהר מאוד הבנו שהחוסן רלוונטי לא רק למצב הביטחוני באזורנו, אלא לקשת רחבה מאוד של אתגרים שפוגשים התלמידים לאורך חייהם, כמו בן משפחה שחולה או נפטר, גירושין של הורים או מצב כלכלי שמתדרדר. לאורך המאבק בנגיף הקורונה הפכה הפדגוגיה של החוסן לרלוונטית לכל מערכת החינוך, ויש לנו פניות רבות מצד גורמים שונים המבקשים להיעזר במשנת החוסן שלנו לצורך חיזוקן של מערכות חינוך בימי הקורונה".
מהו בעצם חוסן מבחינתכם?
"אפשר לומר שיש בחוסן שני מרכיבים מרכזיים. הראשון הוא היכולת להתמודד בהצלחה עם מצבי מתח ומשבר. במובן זה החוסן מאפשר לכל אחד ואחת מאיתנו לצלוח מצבים מאתגרים ולצאת מהם על הרגליים. החוסן הוא הכוח הנפשי שיש לנו לא להתפרק במצבים מאתגרים, לחזור לעצמנו לאחר משבר ואפילו לצאת ממנו מחוזקים".
המרכיב השני של החוסן, מסביר פרופ' שקד, מתייחס לחיים בכללם, ולא רק לרגעי המשבר. "במשמעות הזו חוסן הוא משאב נפשי שמאפשר לתלמיד להגיע למימוש עצמי, להציב מטרות שאפתניות, לחלום בגדול ולהגשים את החלומות שלו. אנחנו רוצים שאנשי החינוך שאנחנו מכשירים יעניקו לתלמידים את הכוחות למצות את הכישורים שלהם, להציב לעצמם מטרות שאפתניות, להאמין בכוחות שלהם ולהצליח. כך שחוסן הוא לא רק במובן המצומצם של לצאת ממשבר, אלא גם במובן הרחב של להציב לעצמך מטרות מרחיקות לכת ולהגשים אותן".
איך הפדגוגיה של החוסן באה לידי ביטוי?
"פדגוגיה של חוסן באה לידי ביטוי בעבודתם של מורות ומורים, גננות וגננים, במספר דרכים עיקריות. ראשית, נדרשים אנשי חינוך לקשר את התכנים הנלמדים למסרים של חוסן אישי וחברתי. הנושאים הנלמדים יכולים בהרבה מאוד מקרים להיות נקודת מוצא לשיח פתוח על אתגרים, שאיפות והזדמנויות בחיים של כל אחד ואחת מאתנו. בנוסף, אנחנו מצפים מאנשי חינוך להשתמש בדרכי הוראה שיש בהן העצמה של התלמידות והתלמידים והגברת החוסן שלהם", מציין פרופ' שקד.
"דרכי הוראה כאלה כוללות הרחבת העצמאות של התלמידות והתלמידים ופיתוח היכולת להביע דעה אישית. על ידי ההוראה והלמידה התלמידים צריכים לגבש את ההבנה שיש להם יכולת לאתר ידע, לבקר אותו, ליצור ידע חדש ולהציג ידע בפני אחרים. התלמידים צריכים ללמוד בדרכים המאפשרות להם להציב לעצמם מטרות לימודיות, לפעול מתוך מוטיבציה פנימית ולעבוד יחד כקבוצה".
מפגשים עם דמויות מעוררות השראה
החוסן, מדגיש פרופ' שקד, בא לידי ביטוי גם בקשרי מורה–תלמיד. "החוסן עולה סביב ההוראה והלמידה, תוך כדי העברת מסרים של הגברת מסוגלות וחיזוק הביטחון העצמי. אנשי חינוך אמורים להביע הערכה כלפי הצלחות של התלמידים שלהם, ובה בעת לעודד אותם להציב לעצמם מטרות גבוהות יותר ויותר. כמובן שיש חשיבות רבה גם לקשרי מורה–תלמיד מחוץ להוראה עצמה, בשיחות אישות או בשיחות עם הכיתה כולה, העוסקות באופן ישיר ביכולת של התלמידות והתלמידים להתגבר על קשיים ולהגיע אל יעדים שהם קובעים לעצמם".
האם אין למורים מספיק עבודה ואתגרים מלבד הטיפול בחוסן?
"אכן הציפיות מאנשי החינוך הן רחבות במיוחד. רוצים שהם יפתחו אצל התלמידים את אהבת הלמידה, יביאו את התלמידים להישגים, יקנו לתלמידים ערכים, ועוד ועוד. הייחוד של החוסן הוא בכך שזה לא תפקיד נוסף שאנשי החינוך צריכים להוסיף לרשימת המטלות הארוכה שלהם, כי החוסן נרכש תוך כדי ההוראה והלמידה", הוא מבקש לחדד. "לא צריך להקדיש זמן ייחודי לפיתוח החוסן. צריך רק לעשות את מלאכת החינוך וההוראה בצורה שתורמת לחוסנם של התלמידים. היתרון הגדול של פיתוח חוסן הוא שאפשר לעשות זאת ללא הפיכת סדרי ההוראה והלמידה בבית הספר. כאשר מלמדים מתוך מטרה של פיתוח חוסן, ובדרך שמאפשרת פיתוח חוסן, החוסן נעשה לחלק בלתי נפרד משגרת הפדגוגיה של בית הספר".
כיצד ניתן להכשיר את המורים העתידיים לפדגוגיה של חוסן?
"החוסן נוגע בהרבה מאוד היבטים של העשייה האקדמית־חינוכית שלנו. לאורך כל שנות לימודיהם במכללה הסטודנטים שלנו משתתפים בקורסים על פדגוגיה וחוסן, ולומדים כיצד להיות אנשי חינוך היודעים לבצר את החוסן של התלמידים. יש לנו בכך שתי מטרות. ראשית, אנחנו מתייחסים למחויבות שלהם לתפקיד ורוצים שהם יבינו שבאחריותם לפתח את החוסן של התלמידים. חשוב לנו שהם יֵדעו שהעמקת החוסן של התלמידים היא אחד התפקידים החשובים ביותר שלהם. מעבר לכך אנחנו נותנים להם גם את הכלים הנדרשים להעמקת החוסן של התלמידים שלהם. אנחנו מציידים אותם בארגז כלים כדי שבבואם ללמד בגן או בבית הספר הם ידעו איך אפשר לתרום להתפתחות החוסן של התלמידים שלהם".
בין שאר האמצעים, באקדמית חמדת מעניקים למורי העתיד חומרי למידה שמפתח המכון לפדגוגיה של חוסן שפועל בתוך המכללה, כולל ערכות קלפים ועזרים לימודיים אחרים שמאפשרים שיח חינוכי על החוסן. "גם ההתנסות של הסטודנטים שלנו בהוראה במסגרת לימודיהם נעשית ברוח החוסן, כשהם מיישמים יוזמות של חוסן בגנים ובבתי הספר. לכן נוצר לנו קשר משמעותי במיוחד עם מערכות החינוך באזור. ההתנסות של הסטודנטים שלנו כוללת לא רק צפייה במורות ומורים ותיקים יותר, אלא שותפות בתהליך משמעותי של העמקת החוסן במוסדות החינוך".
האם אתם מצליחים ליצור הזדהות של הסטודנטים עם משנת החוסן?
"הסטודנטים לומדים מהר מאוד לזהות את העוצמה של שפת החוסן. כדי להעמיק את הקשר הרגשי שלהם אל הנושא, אנחנו עורכים מפגשים עם דמויות מופת שמהוות עבורנו השראה לחיים של חוסן. כך למשל נפגשו הסטודנטים בשנה שעברה עם זיו שילון, שנפצע בצורה קשה מאוד במהלך שירותו הצבאי והוכיח כוחות התמודדות יוצאי דופן שהביא אותו לעשייה ציבורית משמעותית, וגם עם הרב ישראל מאיר לאו, שסיפר על החוסן שאִפשר לו לשרוד כילד צעיר בגטו ובמחנות ההשמדה ולהמשיך לעשייה תורנית רחבת היקף".
אחת לשנה מעניקים במכללה את 'אות החוסן' לאנשים וארגונים שמסמלים חוסן ופריצת גבולות. בין מקבלי האות בשנה שעברה היו מרים פרץ, "שהאובדן הנורא שחוותה העניק לה כוחות לתרומה חינוכית ייחודית לבני נוער, לחיילים ולמפקדים", ולהקת 'שלוה', "שהוכיחה כי אפשר לפרוץ את נתוני הפתיחה שלך. ובדיוק השבוע הענקנו את אות החוסן לאימהות של שלושת הנערים החטופים, איריס יפרח, בת־גלים שער ורחלי שפרכר־פרנקל, על ששאבו כוחות מהאסון הנורא לעשייה למען אחדות בחברה הישראלית".
כיצד התפתחה משנת החוסן שלכם בתקופת הקורונה?
"החוסן חשוב בכל מקום ובכל זמן, והקורונה חידדה מאוד את הצורך בבשורה החינוכית שלנו להעמקת החוסן של התלמידים. יש בקורונה ממד מסכן חיים שיוצר פחדים וחששות, ומעבר לכך הסגרים, הבידודים והישיבה בבית הצריכו את התלמידים להתמודדות שהם לא רגילים לה. למעשה התלמידים נדרשו להיות עצמאיים, לנהל את הלמידה שלהם בעצמם ולהיות אחראים לתפקוד הלימודי שלהם גם כשאין מורה לידם. כדי להיות לומד עצמאי נדרש הרבה מאוד חוסן, ולכן פיתוח החוסן הפך להיות מרכיב מרכזי במערכת החינוך כולה בימי הקורונה", הוא מספר.
"כיום זוכה משנת החוסן שלנו להתעניינות רבה. אנחנו מקיימים כנסים מחקריים, מפיקים חומרי למידה ומובילים תהליכי חוסן במערכות חינוך רבות. אנחנו עובדים עם רשויות ורשתות חינוך על תהליכים מערכתיים לפיתוח חוסן בקרב הצוות ובקרב התלמידים. אנחנו יודעים כיום לסייע לגופים חינוכיים להשיג את יעדיהם באמצעות העמקת החוסן של הצוות והלומדים".
להעלות את שכר המורים
בפני מערכת החינוך הישראלית ניצבים אתגרים רבים. פרופ' שקד מצביע על האתגר המרכזי, לשיטתו: "אני חושב שאחת מנקודות החולשה המרכזיות של מערכת החינוך הישראלית כיום היא הפערים. לפי תוצאות מבחני פיז"ה אנחנו במקום הראשון בעולם בפערים בין תלמידים חלשים לחזקים. המשמעות היא שבעוד שמדינות אחרות יודעות להביא את כלל התלמידים להישגים ולדחוף קדימה גם את התלמידים עם היכולות הנמוכות מעט יותר, אצלנו יש פלח שמגיע להישגים גבוהים במיוחד בעוד שחלק אחר של החברה הישראלית משתרך מאחור, וזה נתון מטריד ביותר", הוא אומר, ומוסיף: "גם בהקשר הזה יש לחוסן תפקיד חשוב מאוד. בהרבה מאוד מקרים, תלמידים שנקודת המוצא שלהם היא משפחה וקהילה בחתך חברתי־כלכלי נמוך יישארו גם הם לאורך חייהם באותה רמה חברתית־כלכלית. אנחנו מאמינים שאחד מהדברים שיאפשרו לתלמידים לפרוץ את נתוני הפתיחה שלהם הוא החוסן", הוא מבהיר.
"אם אנחנו רוצים שילדות וילדים יגיעו לרמות השכלה, תעסוקה והכנסה שונות מאלו של הוריהם, אנחנו חייבים לצייד אותם בחוסן. כך שהחוסן הוא למעשה מפתח למוביליות חברתית, משום שהוא נותן כוח לילדים לעלות בריבוד החברתי".
כיצד נוכל למשוך אל מערכת החינוך עוד מורים טובים?
"אנחנו בהחלט צריכים עוד אנשי חינוך טובים במערכת החינוך, משום שהחינוך של ילדינו הוא הבסיס גם לעתידם האישי של הילדים וגם לחוסנה של החברה כולה. בעיניי אחד הדברים העיקריים שיש לעשות הוא לשפר את תנאי ההעסקה והשכר של מורים מתחילים. המחקר יודע לומר שצעירים שמתלבטים באיזה מקצוע לבחור, מסתכלים בעיקר על השכר ההתחלתי, והרבה פחות על עליית השכר הצפויה לאורך השנים. מורים ותיקים מקבלים בישראל שכר דומה למקובל בעולם, אבל השכר הניתן בישראל למורים בתחילת דרכם נמוך במיוחד, ומבריח הרבה מאוד מועמדות ומועמדים איכותיים. שינוי רמת השכר בתחילת דרכם, יחד עם שמירה על כבודם של העוסקים בחינוך ילדינו, יכולים לסייע במשיכת עוד מורות ומורים איכותיים לגנים ולבתי הספר".
כמי שהיה מנהל בתי ספר ואף חוקר את מעמד מנהלי בתי ספר, מה דעתך על מעמדם של המנהלים בישראל כיום?
"נדמה לי שכולנו יודעים, שהמנהלים והמנהלות של בתי הספר בישראל טובים מאוד. הם עובדים קשה מאוד, מלאי תחושת שליחות, ומצליחים לקדם את בתי הספר שלהם. מה שנדרש ממערכת החינוך הוא להרחיב את האוטונומיה של המנהלים. הם עוסקים כיום ביותר מדי משימות שאינן משרתות באופן ישיר את מטרות בית הספר, נתונים ליותר מדי רגולציה, ומרחב הפעולה שלהם מצומצם מדי. ככל שניתן להם יותר חופש פעולה ונאפשר להם להתמקד בעשייה החינוכית הבית־ספרית ללא פיקוח מוגזם ומיותר, כך הם יוכלו להוביל את בתי הספר לפסגות חדשות".
לאקדמית חמדת מבקש פרופ' שקד לאחל לשנים הבאות התפתחות בשלל תחומים: "האקדמית חמדת נמצאת בשנים האחרונות בתנופת התפתחות מואצת בכל התחומים – האקדמיים, הפדגוגיים והארגוניים. מספר הסטודנטיות והסטודנטים גדל, תנאי הקבלה גבוהים יותר, והסגל האקדמי מקצועי מאוד. לצד הגידול במספרי הסטודנטים, נקלטו אצלנו אנשי סגל חדשים בעלי יכולות אקדמיות וחינוכיות מוכחות, וכיום אנחנו יודעים לתת ללומדים חוויה של לימודים אקדמיים מאתגרים, מעניינים ומשמעותיים. אני מקווה ומתפלל שהתנופה החיובית של האקדמית חמדת תימשך, ותביא אותנו לשיאים חדשים. כך נוכל להמשיך למלא את תפקידנו בהכשרת נשות ואנשי חינוך למערכת החינוך הישראלית, שבה תלוי העתיד של כולנו".