הרב אייל אלפיה
הרב אייל אלפיה צילום: אלון בלוך

אמרו לי קוראים – במקום מאמרים של התנצחות, אנחנו מעדיפים שתכתוב מאמרים עם חזון חיובי. מסרים שמציגים ראיה כוללנית ורחבה.

תשובה - מעשה שהיה כך היה: שגריר דנמרק בישראל, החליט לתת למדינה המארחת מחמאה שאין לעמוד בפניה – "ישראל" אמר השגריר, "צריכה להתעקש שאירופה תנהג בה מוסר כפול. לעמוד על כך שאירופה תדון את מוסר הלחימה של צבאה על פי סטנדרטים מיוחדים". כל כך למה? - "משום שישראל היא אחת מאתנו (כלומר, היא דמוקרטיה מערבית, א.א) וראוי לדון אותה על פי הסטנדרטים שלנו. לא על פי סטנדרטים של המתרחש בסוריה או במקומות אחרים".

למה התכוון השגריר כשאמר "מקומות אחרים", הדומים יותר לסוריה מאשר לישראל? אפשר לנחש בקלות – למדינות ערב, לאיראן, ואולי גם לטורקיה. את שאר מדינות העולם השלישי נניח בצד. הן אינן שייכות להקשר הישראלי.

במילים אחרות - ישראל היא מדינת היהודים. יתכן ומשום כך היא דמוקרטיה מערבית. מיהודים אפשר לצפות לרמה מוסרית של בני תרבות. ערבים, איראנים, וטורקים אינם בני תרבות. על כן, אין לצפות מהם לרמה כזאת.

בתמימות אופיינית לבני אומתו, אותה אני מכיר כמעט משחר ילדותי, חשף השגריר הדני את ה-תכונה, בהא הידיעה, של המנטאליות המערבית – את ההתנשאות. את היוהרה. את רגש העליונות על פני תרבויות אחרות. את המחשבה שבן התרבות המערבית קרוב יותר להיות "אדם" במלוא מובן המילה. שהוא מגשים רובד גבוה יותר בפוטנציאל של ה"הומו-ספיאנס". לפחות מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה.

אם אצל שגריר דנמרק נתגלתה יוהרה מערב אירופאית בעלמא, הרי שאצל כמה ישראלים זאת כבר לא סתם יוהרה. זאת כבר ממש גזענות. כשעיתונאים ישראליים מזדעזעים מהלינץ' בבת-ים יותר משהם מזדעזעים מהפרעות שערכו ערבים ב"עורף האויב הציוני", בשעה שאחיהם ירו טילים כדי להרוג ילדים ציוניים - הרי שהם גזעניים. הם אף מצהירים על כך בריש גלי – "אנו מצפים מבני עמנו ליותר". פתאום הם הפכו לבני עם נבחר. ואם לא נבחר, אז בוודאי כזה הנעלה מן הערבים. זוהי גזענות. לא פחות.

ערבים הם בני אדם. לפי המסורת היהודית הם יכולים להיות חסידי אומות העולם וצדיקי אומות העולם. אם יבחרו בטוב. כשהם בוחרים ברע, הם עושים מעשה מזעזע מבחינה מוסרית. כאשר בתוך שבע שנים מוכחדים במזה"ת מיליון וחצי בני אדם בידי ערבים – זה לא אסון טבע. זה לא צונאמי. זאת לא רעידת אדמה. זהו שפל מוסרי נורא. של קולקטיב. לא של יחידים.

כשערבים בהמוניהם פורעים ברחבי ישראל, זה מזעזע הרבה יותר מלינץ' מקומי בבת ים. לא משום שהלינץ' בבת ים הוא לא חמור ומזעזע, אלא משום שמטרת הפרעות הייתה אסטרטגית. חזרה גנרלית לקראת הבאות. שלב בתהליך השמדה של מדינה - לשיטתם של האזרחים הפורעים. זה פי מיליון יותר חמור מלינץ' מקומי - דוחה ומאוס ככל שיהיה. פרעות המוניות בעלות משמעות אסטרטגית, הן שפל מוסרי של קולקטיב. לא של יחידים - אכזריים ולא דמוקרטיים ככל שיהיו.

הגזענות הנאורה שאנו דנים בה היום אינה מקרית. היא מובנית עמוק בתכונות השיח המכונה "פרוגרסיבי". ב"די אן איי" שלו. ביום מן הימים, נשתדל להסביר את הרקע ההיסטורי, התרבותי, והפילוסופי של הרוע הזה. גם את ההשלכות ההרסניות שלו.

לפי שעה משמשת סדרת הרשימות שלנו להדגמה של הרוע המצועצע והמוסווה הזה. לחשיפה שלו דווקא מתוך שפת השיח והערכים הפרוגרסיביים עצמם. על כן, ברשימות הללו, אנו נמנעים אפילו משימוש בתאריך עברי – עד כדי כך אנו מקפידים לשוחח באופן פרוגרסיבי טהור.

כשזהבה גלאון אומרת לימין הישראלי – "ועכשיו לך מפה, לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטים המקוריים". היא אומרת את מה שהיא חושבת. את מה שחושבים חלק מחבריה. את מה שחושב חלק מהחוג הפוליטי שלה - שלכאורה, נגד הימין הישראלי צריך להילחם בנשק חם. כך טופלו הפשיסטים המקוריים. בשם אלו עקרונות? אומרת גלאון - בשם "שוויון, אהבת האדם, חירות, אחווה". לא פחות. הרי לכם רוע מובנה בשיח פרוגרסיבי.

כשעמוס שוקן אומר ששלהבת פס נהרגה בגלל חוסר האחריות של הוריה, הוא נוהג בחוסר כנות אפייני לשיח הזה. את עמוס שוקן לא מעניינים ילדים באזורי לחימה. אם היו מעניינים אותו, היה עליו לומר את אותם דברים על הורים של עוד כמה ילדים. אחד מהם נהרג רק לפני כמה חודשים. הרי לכם רוע מובנה בשיח פרוגרסיבי.

כשד"ר יעל שמריהו ישורון תולה בגרעינים התורניים חלק מהאחריות לפרעות מאי 2021, היא עושה מעשה לא הגון. מי שגירשו מיליוני ערבים מהמזרח התיכון ורצחו מאות אלפי ערבים במזרח התיכון הם לא חברי גרעינים תורניים.

זהו האופי של יחסי שכנות בין ערבים לערבים ובין ערבים לשאינם ערבים. בדמשק, בבגדד, בבירות, בצנעה, ובעוד ערים מעורבות. האם יתכן שערבים רוצחים יהודים בלוד, כשם שסונים רוצחים שיעים בבגדד? מן הראוי לבחון זאת. התעלמות מהנתון הזה היא דוגמא לרוע מובנה בשיח פרוגרסיבי.

בתקווה שענינו לשאלה כהלכה.